וילהלם מורגנר

וילהלם מורגנר (בגרמנית: Wilhelm Morgner‏; 27 בינואר 1891 – 16 באוגוסט 1917) היה צייר ואמן גרפי אקספרסיוניסטי גרמני.^[1]

ביוגרפיה

אביו היה מוזיקאי בלהקה צבאית, לימים הפך לעובד ברכבת. אמו היה לה כשרון אמנותי והוציאה לאור ספר שירה קטן בשנת 1920. לאחר מות אביו בשנת 1892, היא נאבקה לפרנס את וילהלם ואחותו.

למרות נטיותיה וכישרונו, היא רצתה שהוא יהפוך לכומר פרוטסטנטי. לאחר זמן קצר בלבד בגימנסיה המקומית, הם החלו לברר על שיעורי אמנות. בשנת 1908, בעצתו של אוטו מודרסון, עבר למושבת האמנים בוורפסוודה, שם למד אצל הצייר האקספרסיוניסטי גאורג טאפרט, שהכיר לו את האמנות המודרנית ויצא למסעות ציור רבים. טאפרט והוא ימשיכו להתכתב בקביעות למשך שארית חייו הקצרים של מורגנר.^[2]

הוא חזר לזוסט (אנ') בשנת 1909, שם הקים סטודיו קטן והחל להציג. בשנת 1910 הוא נסע לברלין לקחת עוד כמה שיעורים מטאפרט. פרנץ מארק אמר כי הוא התרשם מעבודתו. הרווארט ולדן (אנ') פרסם כמה מיצירותיו ב"דר שטורם" (אנ'). לאחר מכן הוא הצליח להשתתף בתערוכות יוקרתיות של "הזצסיון החדש" בברלין, "הפרש הכחול" במינכן וה-Sonderbund בקלן.

באותה שנה הוא החל את שנת השירות הצבאי שלו. אף שהם לא יכלו להכין ציורי שמן, הם המשיכו לייצר ציורים בצבעי מים ורישומים. לפני שהסתיימה שנת החובה, החלה מלחמת העולם הראשונה והוא הוצב לחזית המערבית. עד מהרה הוא אושפז בבית חולים בברלין כשהוא פצוע ברגלו. ככל הנראה, הפציעה לא הייתה קשה, ולכן הוחזר לתפקידו, הפעם בחזית המזרחית, והועלה לדרגת סמל. הוא גם קיבל את צלב הברזל.

לאחר אשפוז קצר נוסף בבית החולים הוא נשלח לבולגריה ולסרביה, שם עבד כשרטט. הוא בילה את חופשת חג המולד בסוסט, ואז חזר לסרביה למספר חודשים לפני שנשלח לפלנדריה. הוא נהרג בקרב ליד לנגמרק על ידי חיילים בריטים. הוא היה רק בן 26.^[2]

בשנת 1920 הפיק טאפרט קטלוג של יצירותיו שכלל 235 ציורים, 1,920 רישומים וצבעי מים ו-67 הדפסים. הוא גם תבע את הזכויות לעבודות אלה עד שאמו של מורגנר נקטה צעדים משפטיים. בשנת 1937 הכריז השלטון הנאצי על עבודותיו כ"מנוונות" ורבים מהם נתפסו. שמונה הוצגו בברלין בתערוכה השנייה לאמנות מנוונת בשנת 1938.

אולם יצירות רבות שרדו. האוסף הגדול ביותר (60 יחידות) מוצג בזוסט, שם בית משפחתו הפך למוזיאון (בית וילהלם מורגנר) בשנת 1962. פרס וילהלם מורגנר לאמנים צעירים נוסד בשנת 1953 על ידי העיר זוסט ובנק החיסכון זוסט. שווי הפרס ב-2016 היה 15,000 אירו.