צפון וייטנאם
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה סוציאלית | ||
| שפה נפוצה | וייטנאמית | ||
| עיר בירה |
האנוי (והעיר הגדולה ביותר) | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הכרז עצמאות (מיפן) | ||
| תאריך | 2 בספטמבר 1945 | ||
| פירוק | התפרקות | ||
| תאריך | 2 ביולי 1976 | ||
| ישות קודמת |
 הודו-סין הצרפתית .svg){kind=small} האימפריה הווייטנאמית | ||
| ישות יורשת |
 וייטנאם | ||
| שטח בעבר | 157,880 קמ"ר (נכון ל־1959) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 13,000,000 (נכון ל־1959) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | דונג צפון וייטנאמי | ||
הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם (בווייטנאמית: Việt Nam Dân chủ Cộng hoà), הידועה גם כצפון וייטנאם, הייתה מדינה קומוניסטית ששלטה בחלק הצפוני של וייטנאם משנת 1954 עד 1976. המדינה הוכרזה בידי הו צ'י מין בהאנוי ב-2 בספטמבר 1945 בעקבות הסכמי ז'נבה, שבמסגרתם נקבע כי וייטנאם תחולק באופן זמני לשתי מדינות. צפון וייטנאם כללה את הפרובינציות טוקין ואנאם, שקודם לכן היו חלק מהודו-סין הצרפתית.
במלחמת וייטנאם נלחמה צפון וייטנאם לצד הוייטקונג, המיליציה הקומוניסטית בדרום וייטנאם, נגד כוחות הממשלה הדרום וייטנאמית, שנעזרה בארצות הברית. המלחמה הסתיימה בניצחונה המוחלט של צפון וייטנאם, שכבשה את הדרום זמן קצר לאחר עזיבת הכוחות האמריקניים, ואיחדה את וייטנאם למדינה קומוניסטית אחת, הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם.
חלוקת הודו-סין
ערכים מורחבים – מלחמת הודו-סין הראשונה, ועידת ז'נבה (1954)
בעקבות חלוקת וייטנאם בשנת 1954, אלפי וייטנאמים היגרו מהצפון לדרום ומהדרום לצפון. לדוגמה, כ-800 אלף נוצרים קתולים, שלפני כן גרו בצפון המדינה, עברו לדרומה לאחר החלוקה.
יחסי חוץ
דרום וייטנאם
ממשלת האנוי יצאה למלחמה נגד דרום וייטנאם באמצעות הוויטקונג, בניסיון לכבוש את דרום וייטנאם ולאחד את המדינה תחת שלטון קומוניסטי. ב-1964 שלחה ארצות הברית תגבורת של חיילים לדרום וייטנאם. מדינות נוספות, כולל אוסטרליה, דרום קוריאה, תאילנד וניו זילנד שלחו גם הן כוחות צבאיים וסיוע צבאי למאמץ המלחמתי. סין והגוש הסובייטי סייעו לצפון וייטנאם. מלחמה זו ידועה בשם מלחמת וייטנאם (1955-1975).
מדינות המערב ומדינות קומוניסטיות
צפון וייטנאם הייתה תחת בידוד דיפלומטי של מדינות רבות במערב, ועוד מדינות רבות אנטי-קומוניסטיות. בניגוד לכך, היא זכתה להכרה של כמעט כל המדינות הקומוניסטיות, כמו הגוש הסובייטי ועוד מדינות סוציאליסטיות של מזרח אירופה ומרכז אסיה, סין, צפון קוריאה, וקובה, וקיבלו סיוע ממדינות אלו.