ווייס דיאלוג

ווייס דיאלוג (Voice Dialogue) היא גישה של עבודה נפשית שפותחה בשנות ה-70 של המאה העשרים, על ידי זוג פסיכולוגים אמריקאים ד"ר האל סטון וד"ר סידרה סטון בהשראת האסכולה של קרל גוסטב יונג וגישות נוספות.

הגישה רואה את הנפש האנושית כמורכבת באופן טבעי מדמויות רבות שניתן לכנותן גם ׳חלקים׳, ׳קולות׳, ׳דמויות-משנה׳ ועוד. לכל דמות אישיות מובחנת משלה הכוללת רצונות, דחפים, צרכים, יכולות, זווית ראייה ורגישויות.

על פי גישה זו, כל הדמויות קיימות אצל כל בני האדם ולו כגרעיני התהוות או כחלק ממעין דנ״א נפשי, אולם אצל כל אדם וכן בתרבויות שונות, יבואו לידי ביטוי דמויות שונות בדרכים ובעוצמות שונות.

העבודה עם אנשים ב׳ווייס דיאלוג׳ מצטיינת בגישה לא פתולוגית לנפש האדם ובקבלה של כל הדמויות באשר הן. תהליך העבודה מאפשר לאדם להכיר את הדמויות ולקבל אותן מבלי להזדהות אתן ועם העמדות וחוויית החיים שלהן.

עקרונות השיטה

השיטה רואה את הנפש האנושית כמורכבת מדמויות רבות. חלקן מודעות יחסית וחלקן חבויות, חלקן מנהלות וחלקן מוכחשות. מטרת העבודה לאפשר לאדם לקבל את כל חלקיו בהדרגה ובאופן מאוזן ובריא, תוך כדי שהוא לומד לא להזדהות עם אף אחת מהדמויות. בתהליך הדרגתי זה, לומד האדם להכיר את חלקיו, ליהנות מיכולותיהם ולסייע להם כשהם זקוקים לתמיכה. המונחה לומד לנווט בין צורכי הדמויות השונות ורצונותיהן המנוגדים לעיתים, לפעול מתוך קשב וראיה רחבה ורבגונית של עצמו ושל הזולת. היכולת המתפתחת של המתנסה בגישה מאפשרת איזון דינמי בין כוחות הנפש השונים. כמו כן חווים המתנסים בגישה חירות גוברת, קבלה עצמית ואחדות פנימית שאינה בסתירה לרבגוניות הנשמרת של הקולות הפנימיים. הגישה רואה את התפתחות והתגלות העצמי כשאיפה מרכזית, אולם היא מסייעת בפתרון של בעיות וקונפליקטים בכל תחומי החיים. כאשר עולה המודעות לדמויות הפועלות בנושא מסוים או סביב אירוע שהתרחש, האדם יכול לפעול מתוך בהירות וחופש בחירה רבים יותר.

דמויות מנהלות ומוכחשות

חלק מהדמויות נמצאות במעמד מנהל וחלקן מוכחשות, מוחלשות או נחשבות שליליות. אדם שמעיד על עצמו שהוא ׳ביקורתי׳, סביר שדמויות ביקורתיות נמצאות במעמד ׳מנהל׳ בתוכו והוא מזוהה עם תפיסת עולמן ודרכי הפעולה שלהן. אישה שתעיד שהאמהות חשובה לה מכל, סביר שדמות אמהית חזקה מנהלת אותה. הדמויות המנהלות קשורות, לעיתים קרובות, לתפישה השרדותית של החיים. הן נוצרות מתוך צורך להגן ואף להציל את האדם מנזק פיזי ורגשי, מנטישה, דחייה וכדומה. מתוך הצורך ההשרדותי, גורמות דמויות אלה בהדרגה להכחשה של דמויות שנתפסות על ידן כ׳מסוכנות׳ או לא ראויות. באופן זה, למשל, מבוגרים רבים מנותקים מדמויות ילדיות פנימיות ומזוהים עם דמויות של הורים, מצליחנים, מבקרים פנימיים, מרצים ועוד. בדרך דומה נמצא שכאשר אדם מזוהה עם דמות מרצה ומנוהל על ידה, ייתכן מאוד שהדמות האסרטיבית שלו תהיה מוכחשת או מוחלשת. ההכחשה משרתת את ההשרדות אולם גובה מחירים יקרים מאוד מן האדם המתבטאים, בין השאר, בבריאות הנפש והגוף, במצבים של דיכאון וחרדה, בבעיות ביחסי אנוש, זוגיות ומצוקות נוספות. למעשה ניתן להתבונן בכל הבעיות האנושיות גם דרך הפריזמה של ווייס דיאלוג.

ההנחיה בשיטה

״ווייס דיאלוג״ היא גישה גמישה, דינאמית ומתפתחת וניתן לשלב אותה בדרכי עבודה מגוונות ועם גישות רבות אחרות. על פי הדרך הקלאסית לעבוד בגישה, המנחה מסייע למונחה לאתר דמויות שונות הפועלות בו. המונחה מאפשר לדמויותיו הפנימיות להתבטא באופן חופשי בדיבור ולעיתים גם בתנועה ובדרכים נוספות. המנחה שואל את הדמויות השונות שאלות ומנהל אתן שיחה נינוחה וסקרנית, שמסייעת לדמויות, להפוך ברורות ומובחנות. בכל מפגש הנחיה תנוהל שיחה עם שתי דמויות קטביות באופיין או בזווית הראייה שלהן תוך מעבר למיקומים שונים בחלל החדר. בסיום השיחה חוזר המונחה למקום המכונה ״האני המודע״ ולעיתים צופה ביחד עם המנחה בתהליך העבודה גם מ״מרחב המודעות״. מעבר לדרך הבסיסית המוזכרת כאן, פותחו וריאציות רבות של העבודה בפורמט אישי, קבוצתי או בעבודה עצמית.

"האני המודע"

כאשר מונחה פוגש צמד דמויות המנוגדות זו לזו על ציר מסוים באופיו (כגון קמצן מול נדיב או אמיץ מול חששן) הוא מבין את היתרונות והערך שיש בכל אחת מהן, ואת התרומה של שתיהן לחייו הן בפני עצמן והן כמאזנות זו של חברתה. מתוך חוויית המתח הדינמי בין שני הקטבים, אי ההזדהות הגוברת עם שתי הדמויות המקוטבות והקבלה של שתיהן, מתחולל מצב מודעות שניתן לכנותו ׳האני המודע׳. מצב מודעות זה מאפשר בחירה וניווט קשובים ומכווננים יותר וחוויה גוברת של ׳היות שלם׳. ״האני המודע״ אינו נחשב דמות. ניתן לראותו כמצב תודעה וכתהליך המאפשר את המצב הפרדוקסלי לכאורה של קבלת הדמויות כולן מבלי להזדהות עם אף אחת מהן. ״האני המודע״ אינו מצב של התבוננות בלתי שיפוטית בלבד אלא מצב שממנו מנווט האדם המודע את חייו ופועל באמצעותו.

״מרחב המודעות״

מרחב המודעות מאפשר התבוננות לא שיפוטית בדמויות. בניגוד ל״אני המודע״ מרחב המודעות אינו קשור לפעולה ולבחירה אלא להתבוננות מקבלת בלבד.

הכשרה בגישת ׳׳ווייס דיאלוג״

הזוג סטון אינם מעניקים תארים ותעודות לבוגרי קורסים להנחיה ומעדיפים להותיר את הגישה פתוחה וגמישה, מחשש פן תהפוך לאסכולה נוקשה ומגבילה. הם מציינים כסיבה גם את אי היכולת לתת ציונים למצב ההתפתחותי והתודעתי של התלמיד. משום כך מקובל בגישה זו שאין מעניקים תעודות הסמכה והכשרה אלא, לכל היותר, תעודות המעידות על השתתפות בקורסים.