חנופה
חנופה היא הפעולה של מתן מחמאות, או התנהגות המיטיבה בצורה מוגזמת, בדרך כלל על מנת להיטיב למתחנף באמצעות הנמען - מושא החנופה.
שימושי החנופה
מבחינה היסטורית שימשה חנופה מאז ומתמיד כצורת הפניה המקובלת של נתין אל בן אצולה. בתקופת הרנסאנס, היה זה מנהג נפוץ בקרב סופרים להחניף למלך המכהן בספריהם ושיריהם. ניתן לראות, לדוגמה, את המחמאות שמחלק המשורר אדמונד ספנסר למלכה אליזבת הראשונה בשירו "המלכה הנאווה", את המחמאות שמחלק ויליאם שייקספיר למלך ג'יימס הראשון במחזה מקבת' ואת המחמאות שמרעיף ניקולו מקיאוולי על לורנזו די פיירה דה מדיצ'י השני, שליט פירנצה ודוכס אורבינו, ב"הנסיך".
המושג חנופה, נתפס על פי רוב, במובן שלילי. תיאורים שליליים ומגוונים של חנופה ניתן למצוא לאורך ההיסטוריה.
החנפן חסר הכנות, הוא דמות נלעגת המופיעה ביצירות ספרותיות רבות. דוגמאות לכך ניתן למצוא בדמות גרימא אלקין (לשון-תולעת) ב"שר הטבעות" של ג'.ר.ר. טולקין, גונריל ורגן מ"המלך ליר" ויאגו מאותלו של שייקספיר.
מילת התואר "מחמיא", לעומת זאת, היא בדרך כלל חיובית. היא משמשת בהתייחסות ליצירת אמנות או בגד, למשל, שגורמים לנושא או ללובש להיראות מושכים יותר.
ביהדות
פסקה זו נמצאת בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך פסקה זו בטרם תוסר ההודעה הזו. אם הפסקה לא נערכה במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך את הפסקה, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחת המשתמש.
ביהדות חנופה נחשבת למידה רעה, ואף אסורה מן התורה. מקור האיסור בפסוק ”ולא תחניפו את הארץ” (ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ל"ג) שנאמר בסמיכות לאיסור לקיחת כופר כתחליף לעונש ומזהיר שלא להתחשב במעמדו ובמשפחתו של רוצח בעת השתת עונש עליו. לדעת הסמ"ק[1], אף מהפסוק "ולא תהדר פני גדול"[2] נלמד איסור חנופה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- חנופה, באתר "עולמות"
- ציטוטים הנוגעים לחנופה (באנגלית)
- הערך "חנופה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
חנופה38856544Q2918702
- ^ סימן רכ"ט
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ו