הרב סימן טוב מלמד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. רבי סימן טוב מלמד היה משורר ופילוסוף יהודי-פרסי-אפגני בן המאה ה-18. ידוע גם בשם העט "טוביה".

ביוגרפיה

סימן טוב מלמד נולד בעיר יזד שבמרכז איראן במחצית הראשונה של המאה ה-18. כנראה בצעירותו עבר להתגורר בעיר הראת שבאפגניסטן, שם שירת כרב ודיין. בהראת חיבר את חיבורו הפילוסופי "חיאת אל-רוח" ("חיי הנפש"). בסביבות שנת 1793 היגר שוב, מהראת למשהד, ושירת במשהד כראש הקהילה היהודית וכמנהיג הרוחני שלה. ידוע שבתקופה זאת הוא נכנס לוויכוחים עם יהודים מומרי דת ומוסלמים, כדי לסכל את נסיונותיהם לשכנע יהודים נוספים להתאסלם. בעודו במשהד פגש את ר' יוסף מאמאן, שד"ר מצפת, וסייע רבות להמשך מסעותיו של ר' מאמאן לכיוון בוכרה. ככל הנראה ר' מלמד נפטר במשהד ונקבר בבית הקברות היהודי המקומי. יש שוני רב בין ההערכות על שנת פטירתו, והן נעות בין השנים 1800-1828.

ר' מלמד נזכר כאחד המשוררים והמלומדים הדתיים החשובים ביותר בקרב הקהילות היהודיות דוברות הפרסית. הוא כתב בעיקר בפרסית יהודית, אך לעיתים גם בעברית וארמית. חיבורו החשוב ביותר הוא החיבור הפילוסופי "חיאת אל-רוח" שנכתב בפרסית יהודית באלפבית עברי. החיבור כתוב ברובו כפרוזה, אך לעיתים מצוטטים פסוקי שירה של מלמד עצמו או של משוררים פרסים קלאסים. החיבור מוקדש בעיקר לפרשנות על 13 עיקרי האמונה היהודית על פי הרמב"ם. כתיבתו של ר' מלמד הושפעה מהחיבור חובות הלבבות של אבן פקודה (1050–1156), מכתביו של ר' יוסף אלבו (1380-1444) ור' סעדיה גאון (882-942), ובאופן מוצהר גם מהשקפות עולם צופיות.[1] הספר הוא גם חיבור דידקטי, המטיף לבני הקהילה לרכוש ידע ומעשים טובים לשם טיהור הנפש. הספר ראה לראשונה דפוס בירושלים בשנת 1898.

חיבור נוסף של ר' מלמד הוא מאמר תפסיר (פרשנות) בפרסית יהודית על פרקי אבות, שנלמד באופן נפוץ בקרב הקהילות היהודיות דוברות הפרסית. הוא גם חיבר שירה בעברית ובפרסית-יהודית על מגוון נושאים. את חלק משיריו העברים מלמד תרגם בעצמו לפרסית-יהודית, וחלק אחר משיריו היו מורכבים מעברית ופרסית-יהודית משולבות יחדיו. אנתולוגיה אחת של שיריו כללה שירי אזהרות רבים שכתב בשתי השפות.

מספריו

לקריאה נוספת

  • ראובן קשאני, הרב סימן טוב מלמד, משורר והוגה דעות במשהד, באורח מדע (תשמ"ו), עמ' 365-371‬.
  • גיורא פוזיילוב, חכמיהם של יהודי פרס ואפגניסטן, ירושלים: הוצאת משרד החינוך, תשנ"ו, עמ' 37-49.
  • Moreen, Vera Basch. In Queen Esther’s Garden: An Anthology of Judeo-Persian Literature, New Haven and London: Yale University Press, 2000, pp. 260–265.

קישורים חיצוניים

  • David Yeroushalmi. "Melammed, Siman Ṭov." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013.

הערות שוליים

  1. ^ David Yeroushalmi. "Melammed, Siman Ṭov." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2013.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0