הרברט מוריסון (שדרן רדיו)

הרברט "הרב" מוריסון (באנגלית: Herbert Morrison; ‏ 14 במאי 1905 - 10 בינואר 1989) היה כתב רדיו אמריקני. מוריסון ידוע בעיקר בשל השידור הדרמטי מהבסיס הימי בלייקהרסט, ניו ג'רזי, ב-6 במאי 1937, כשדיווח על אסון ההינדנבורג.

שידור אסון ההינדנבורג

מוריסון והטכנאי שלו, צ'רלי נילסן, הגיעו למקום כדי לסקר את הגעתה של ההינדנבורג בטיסה מעבר לאוקיינוס האטלנטי, למען תחנת הרדיו WLS בשיקגו. השידור היה אמור להיות מושהה: מדיניות רשתות הרדיו דאז אסרה על השימוש בחומר מוקלט, פרט לאפקטים קוליים בדרמות, ולמוריסון ונילסן לא היו אמצעים לשידור חי. תוצאות השידור כפי שהגיעו למאזינים היו אב הטיפוס לשידור חדשות בשנות מלחמת העולם השנייה. הפרסום שלו זכתה הקלטת דיווחו של מוריסון לא השפיע על מדיניות רשתות הרדיו עד לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ורק אז החלו הקלטות לשמש באופן קבוע בשידורים.

שידור הרדיו המפורסם של אסון ההינדנבורג

תיאורו של מוריסון החל באופן שגרתי, אך סגנונו השתנה מיד כשספינת האוויר החלה לעלות בלהבות:

[היא כמעט יציבה כרגע. הם השליכו חבלים מחרטום הספינה, ואלה נלקחו והם מוחזקים בשדה בידי כמה גברים]. שוב מתחיל לרדת גשם; זה - הגשם משתחרר מעט. המנועים האחוריים של הספינה מחזיקים אותה רק מספיק כדי לשמור עליו מפני - היא עולה בלהבות! תראה את זה, צ'רלי! תראה את זה, צ'רלי! זאת אש – והיא מתרסקת! התרסקות נוראית! הו, הסתלקו מהדרך, בבקשה! היא בוערת ומוצתת בלהבות, וה... והיא נופלת על תורן העגינה וכל האנשים מסכימים שזה נורא, זה אחד האסונות הקשים ביותר בעולם. [בלתי ניתן לפענוח] זה... זה... הלהבות [בלתי ניתן לפענוח, אולי "מטפסות"], הו, ארבע מאות או חמש מאות רגל אל השמיים וזה... זאת התרסקות מבהילה, גבירותיי ורבותיי. זה עשן ואלה להבות עכשיו... והמסגרת מתרסקת אל הקרקע, לא בדיוק אל תורן העגינה. הו, האנושות וכל הנוסעים צורחים כאן מסביב. אמרתי לך, אני לא יכול אפילו לדבר עם אנשים שחבריהם נמצאים שם. אה! זה... זה... זה... אווווו! אני... אני לא יכול לדבר, גבירותיי ורבותיי. בכנות, היא פשוט שוכבת שם, גוש של הריסות מעשנות. אה! וכולם בקושי מסוגלים לנשום ולדבר, והצעקות. גברת, אני מצטער. בכנות: אני בקושי מסוגל לנשום. אני, אני הולך להיכנס פנימה למקום שבו לא אוכל לראות. צ'רלי, זה נורא. אה, אה... אני לא יכול. אני, תשמעו, ידידיי, אני, אני הולך להפסיק עכשיו לדקה כי איבדתי את קולי. זה הדבר הנורא ביותר שבו חזיתי מאז ומעולם

מוריסון ונילסן המשיכו בעבודתם, דיווחו בהרחבה על מאמצי ההצלה וראיינו ניצולים, עם כמה הפסקות בזמן שמוריסון מתארגן לכל שידור. מוריסון הנמוך והנמרץ לבש חליפת צמר כחולה ומעיל. הוא חשב בטעות שהיו בסיפון ההינדנבורג 106 נוסעים ואנשי צוות, בעוד למעשה היו 97 על הספינה. שלושים וחמישה בני אדם נהרגו, בנוסף להרוג אחד על הקרקע.

ההקלטות מהיום ההוא הובהלו בחזרה לשיקגו במטוס, ושודרו במלואן בהמשך הלילה. חלקים שודרו גם ברדיו הארצי על ידי רשת NBC, למחרת. זאת הייתה אחת מההקלטות הראשונות של אירוע חדשותי ששודרו אי פעם, וכן השידור הראשון ברדיו מחוף לחוף. תגובתו המהירה והמקצועית ודיווחו המדויק של מוריסון, יחד עם תגובתו הרגשית, הפכו את ההקלטה לקלאסיקה של היסטוריית הרדיו.

יש הטוענים כי ההקלטה הקלאסית אינה ייצוג מדויק של קולו של מוריסון. מכשיר ההקלטה שבו השתמש נילסן, לטענתם, רץ באיטיות של שלושה אחוזים לערך, ולכן גורם לקולו של מוריסון להישמע שונה ועמוק פחות מקולו האמיתי. היסטוריון האודיו מיכאל בייל חקר את ההקלטות המקוריות וטען כי החלק הדרמטי ביותר של ההקלטה נפגע מגל ההלם של הפיצוץ, ורק לאחר שהטכנאי נילסן הצמיד את המחט בחזרה לדיסק ההקלטה אפשר לשמוע את מוריסון אומר "היא עולה בלהבות...".

הזמינות של הסרטים והתמונות של יומן החדשות יחד עם הקלטת התיאור של מוריסון הייתה תוצאה של יחסי ציבור כבדים של חברת צפלין, לקראת הגעתה של ההינדנבורג לאמריקה. באופן אירוני, דווקא זה מה שהפך את ההתרסקות לאירוע תקשורתי יוצא דופן והעלה את חשיבותו מעבר להרבה אסונות אחרים בעבר, שתיעודם היה דל יותר.

בעבודתו הרגילה היה מוריסון קריין בתוכניות מוזיקה, לפני ששידר את אסון ההינדנבורג הוא דיווח בהצלחה מתוך מטוס על השיטפונות במערב התיכון, ולכן הזמינו אותו לסקר את לייקהרסט באותו היום.