הקיסרית יין ליחווה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. יִין לִיחְווָה (בסינית מסורתית: 陰麗華; בסינית מפושטת: 阴丽华; בפין-יין: Yīn Lìhuà, 5-64 לספירה), או בשמה הרשמי "הקיסרית גוָאנְגְלְיֵה"[1], הייתה קיסרית בתקופת שושלת האן המזרחית. היא הייתה הקיסרית השנייה של לְיוֹ שְׂיוֹ' הקיסר גוָאנְגְווּ מהָאן, על אף שהייתה אשתו הראשונה וקדמה בכך לקיסרית הראשונה גְווֹ שֶׁנְגְטונְג. יִין הייתה ידועה בהליכותה ובצניעותה. שמה הרשמי, שניתן לאחר מותה, היה הראשון במסורת של כינוי קיסריות בשני בסימנים - האחד מציין את שמו הרשמי של בעלה והשני המתאר את הקיסרית עצמה. זאת בניגוד לנוהג הקודם בהאן המערבית, בו כונתה הקיסרית בשמו הרשמי של בעלה בלבד.
רקע משפחתי ונישואיה ללְיוֹ שְׂיוֹ'
יִין לִיחְווָה נולדה וגדלה באזור נָאן-יָאנְג, אותו אזור ממנו נולד בעלה לימים.
אביה של יִין מת כאשר הייתה בת 6, ושמו אינו מתועד. אמה הגיעה ממשפחת דֶנְג[2]. היו לה לפחות ארבעה אחים: יִין שִׂינְג[3] ויִין שִׂין[4] מאותה אם, יִין שְׁה[5] מאשתו הקודמת של אביה, ויִין גְ'יוֹ[6] שאין מידע מהימן לגבי אמו. על פי ספר האן המאוחרת, משפחת יִין היו צאצאים של גְווָאן ג'ונְג, ראש הממשלה הנודע של מדינת צִ'י בתקופת המדינות הלוחמות.
בשנת 23, בעת שלְיוֹ שְׂיוֹ' עוד היה פקיד בממשלת האן המשוקמת של הקיסר גֶנְגְשְׁה, הוא נישא ליִין לִיחְווָה. מאוחר יותר, כאשר הוא הודח על ידי הקיסר גנגשה והועבר לסביבות הנהר הצהוב, היא שבה לביתה.
רעיה קיסרית
בשנת 25, פנה לְיוֹ שְׂיוֹ' נגד הקיסר גנגשה, והכריז על עצמו הקיסר גוָאנְגְווּ מהָאן. בהמשך אותה שנה לכד את הבירה לוויאנג ושלח פקודים להביא את יִין לבירה ולהעניק לה תואר רעיה קיסרית. באותה תקופה הוא כבר היה נשוי גם לגְווֹ שֶׁנְגְטונְג, אחייניתו של השליט-המצביא לְיוֹ יָאנְג[7] נסיך גֶ'נְדִינְג, וזו אף ילדה לו בן: לְיוֹ גְ'יָאנְג[8]
בשנת 26 שקל הקיסר להכריז על קיסרית. בתחילה ביִין, אולם מאחר שבשלב זה לא ילדה לו עדיין בנים, היא דחתה את ההצעה ותמכה במינוי הרעיה הקיסרית גְווֹ לתפקיד. בשל כך הכריז הקיסר גוָאנְגְווּ על גְווֹ קיסרית, ועל בנה, הנסיך גְ'יָאנְג יורש העצר.
בשנת 28 ילדה הרעיה יִין את בנה הבכור, לְיוֹ יָאנְג[9].
בשנת 33 נרצחו אמה של יִין ואחיה, לְיוֹ שִׂין בידי שודדים. הקיסר גוָאנְגְווּ התאבל עליהם רבות, והציע לאחים הנותרים יִין גְ'יוֹ ויִין שִׂינְג תוארי מרקיז. יִין שִׂינְג דגל בצניעות וסירב להצעה, ואף יעץ לרעיה יִין להיות גם היא צנועה תמיד ולא לבקש כיבודים לקרוביה, והיא שעתה לעצתו.
בהיותה רעיה קיסרית, על אף שלא הייתה עצמה קיסרית, המשיך הקיסר גוָאנְגְווּ לתת ליִין יחס מועדף, בתור אהבתו הראשונה. ובדומה לקיסרית גְווֹ, אף היא ילדה לו חמישה בנים.
קיסרית
בשנת 41 כבר סר חינה של הקיסרית גְווֹ בעיני הקיסר. תלונותיה הממושכות בנושא הכעיסו את הקיסר, עד שבשנת 41 הדיח אותה מתפקיד הקיסרית, ומינה במקומה את יִין. בניגוד לקיסריות מודחות אחרות בהיסטוריה הסינית, לא נכלאה גְווֹ, ובנה אף קודם מתואר הדוכס שניתן לכל בני הקיסר לתואר נסיך, והיא קיבלה את התואר הייחודי "הנסיכה האם של ג'ונְגְשָׁאן". גם אחיה גְווֹ קוָאנְג[10] מונה לפקיד חשוב וזכה לעושר רב, וייתכן שהדבר נעשה כפיצוי על ההדחה.
כדי לא לפגוע באם ובבנה כאחד, הושאר בתחילה בנה של הקיסרית המודחת גְ'יָאנְג בתפקידו כיורש עצר. אולם יורש העצר גְ'יָאנְג הבין כי מדובר בעמדה מסוכנת, וחזר והציע לעזוב את התפקיד. בשנת 43 נענה הקיסר גוָאנְגְווּ לבקשתו והנסיך יָאנְג, בנה של הקיסרית יִין מונה ליורש העצר במקומו. באותה שנה גם שונה שמו של יורש העצר יָאנְג לגְ'וָאנְג[11].
האזכורים של הקיסרית יִין ברישומים ההיסטוריים מתקופת שלטונה מעטים, אות לכך שלא ניסתה להפעיל את השפעתה על הקיסר. ועם זאת, הפכו שלושת אחיה לפקידים רבי השפעה ולמרקיזים, למרות שהיו מאופקים ולא חיפשו לעצמם משרות. הקיסרית עצמה חיבבה מאוד את לְיוֹ יֵן, נסיך ג'ונְגְשָׁאן ובנה של הקיסרית המודחת, ולאחר מותה של הקיסרית גְווֹ נהגה בו כבבנה.
בשנת 57 נפטר הקיסר גוָאנְגְווּ, ואת מקומו ירש הנסיך גְ'וָאנְג הקיסר מִינְג מהָאן, כאשר הקיסרית יִין זוכה לתואר "הקיסרית האם".
הקיסרית האם
נראה שהקיסרית האם יִין הפעילה מידת מה של השפעה על בנה הקיסר, אך הייתה זו השפעה מעטה ביחס לכל קיסרית-אם שקדמה לה.
בשנת 59 הכה אסון במשפחתה של הקיסרית האם יִין: יִין פֶנְג[12]מרקיז שִׂין-יָאנְג, הבן של אחיה יִין גְ'יוֹ, נישא לבתו של הקיסר גוָאנְגְווּ הנסיכה לִייִי (לא ברור אם היא הייתה גם בתה של הקיסרית האם יִין עצמה). הנסיכה לִייִי הייתה יהירה וקנאית, ובהתקף זעם הרג אותה יִין פֶנְג והוצא בעצמו להורג. בעקבות המקרה התאבדו גם יִין גְ'יוֹ, אחיה של הקיסרית האם, ואשתו. עם זאת, לאחר מותו זכה האח להערכה רבה, ואף לתשבחות בצו מטעם הקיסרית מָה, כלתה של הקיסרית האם יִין.
בשנת 60 הכריז הקיסר מינג על הרעיה מָה, בתו של המצביא מָה יְוֵּ'אן, קיסרית, וזאת בתמיכת הקיסרית האם יִין. חיבתה של הקיסרית האם לקיסרית מָה מיוחסת לצניעותה ולהיותה לא קנאית, תכונות שייתכן ששיקפו לקיסרית האם את ההליכות שהיא עצמה אימצה כקיסרית.
בשנת 60 גם ערכו הקיסר מִינְג והקיסרית האם יִין ביקור נדיר באחוזה המקורית של הקיסר גוָאנְגְווּ והקיסרית יִין בנָאן-יָאנְג, שהו שם מספר ימים והשתתפו במשתה עם קרוביה הרחוקים של הקיסרית האם מן המשפחות דֶנְג ויִין.
הקיסרית האם נפטרה בשנת 64 ונקברה עם בעלה, הקיסר גוָאנְגְווּ.
לקריאה נוספת
- ספר האן המאוחרת, כרך 10, חלק 1.
- מראה כוללת לתמיכה בשלטון'[13]', כרכים 39, 40, 43, 44, 45.
הערות שוליים
.svg){kind=small} כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה. |
