הקו העילי של השדרה התשיעית
 | |
| "עקומת ההתאבדות" של קו השדרה התשיעית המוגבה מעל רחוב 110, בשנת 1896 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שימוש | הסעת נוסעים עירונית מדרום מנהטן (סאות' פרי(אנ') צפונה עד להארלם ריבר עם רח' 155(אנ') בברונקס, ומאוחר יותר עד רחוב 162. |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| מידות | |
| גובה | 33 מקסימלי מטר |
| מידע טכני | |
| נתיבים | 3: 2 לקו מאסף ואחד לקו מהיר. |
הקו העילי של השדרה התשיעית (באנגלית: IRT Ninth Avenue Line) שנקרא לעיתים קרובות "השדרה התשיעית המוגבהת"[1][א], היה מסילת הרכבת העילית המוגבהת הראשונה בעיר ניו יורק. היא נפתחה ביולי 1868 כ-West Side and Yonkers Patent Railway – מסילת רכבת עילית ניסיונית עם כבלים חד-מסלוליים, מתחנת באטרי פלייס(אנ') בקצה הדרומי של מנהטן, צפונה במעלה רחוב גריניץ'(אנ') ועד לרחוב קורטלנדט(אנ') שעדיין נמצא במנהטן תחתית – כלומר קו קצר ביותר. בשנת 1879 הוארך הקו עד לרחוב 155 שגבל בהארלם ריבר. בשנת 1903 היא חושמלה, ונרכשה על ידי חברת אינטרבורו טרנזיט קומפני(אנ').
הקו הראשי הפסיק לפעול ביוני 1940[2], לאחר שהוחלף בקו IND של השדרה השמינית(אנ') שנפתח בשנת 1932. הקטע האחרון בשימוש, מעל הארלם ריבר, היה ידוע בשם מעבורת פולו גראונדס, והוא נסגר באוגוסט 1958. חלק זה השתמש ב"גשר נפתח מסתובב"[ב] בשם גשר פוטנאם, ועבר דרך מנהרה שעדיין קיימת עם שתי תחנות תת-קרקעיות בחלקן[3].
הקו עבר את התאונה החמורה ביותר בתולדות מסילות הברזל המוגבהות(אנ') בעיר ניו יורק, ב-11 בספטמבר 1905, כאשר רכבת ירדה מפסים ונפקוהה לרחוב. היו 61 נפגעים[4].
היסטוריה
רכבת הצד המערבי ויונקרס
הרכבת שקדמה לקו העילי של השדרה התשיעית הייתה הרכבת (קרונית) של ה-West Side Yonkers Patent Railway, אשר נבנתה בשנת 1868ברחוב גריניץ' ופעלה עד רחוב 30 וזאת עד לשנת 1870 (ראו תמונת הקו ברחוב גריניץ' משמאל). הקו השתמש במספר לולאות כבל המלופף סביב תוף באורך של מייל אחד כל אחת, שהונעה על ידי מנועי קיטור במרתפים של בניינים הסמוכים למסילה, ובמרווחים מסוימים. הכבל היה מחובר לקרונית נוסעים על המסילה שמעל. כל לולאה הופעלה כאשר הקרונית התקרבה אליה ועצרה כאשר היא עברה אותה לכבל הבא אחריו. הכבלים צוידו ב"צווארונים" שהקרונית התחברה אליהם ב"צבתות"[ג][5]. מכיוון שלא ניתן היה "להחליק" את הצבתות, הקרונית נחבטה בכל פעם שהיא עברה לכבל הבא. המערכת התגלתה כמסורבלת, התקלקלה מספר פעמים והוכיחה את עצמה כבלתי מעשית, ולבסוף ננטשה ונשארה בחוסר פעילות במשך חודשים. הנושים קנו את הקו במכירה פומבית ב-15 בנובמבר 1870 במחיר רכישה של 960 דולר בלבד. הבעלים החדשים החליפו את הרכבלים בקטרי קיטור שאליהם חוברו מספר קרוניות. בשנת 1885 התקיימה ההדגמה הראשונה של מנוע מתיחה חשמלי בניו יורק, בשדרה התשיעית[6].
הארכת הקו
בשנת 1891 הקו הוארך במעלה רחוב גריניץ' והשדרה התשיעית עד רחוב 116(אנ')[2]. קו זה ועוד כמה קווים של חברת הרכבות של מנהטן הועברו ב-1 באפריל 1903 בחכירה ל-99 שנים לידי חברת Interborough Rapid Transit Company (IRT)[5][7]. הקו העילי המוגבה של השדרה התשיעית השתרע בגובה של 30 מ' מעל השדרה, והקטע המסוכן ביותר היה הקטע שכונה "עקומת ההתאבדות", שם הקו ביצע שתי פניות של 90 מעלות מעל רחוב 110, כדי לנסוע משדרת קולומבוס(אנ') לשדרה השמינית[8][ד][5].
ב-11 בספטמבר 1905 התרחשה התאונה הקשה ביותר בהיסטוריה של מסילות הברזל המוגבהות של ניו יורק. זה קרה בעקומה ברחוב 53, והביאה ל-13 הרוגים ו-48 פצועים קשה[9]. פרויקט הבנייה מחדש הוארך כל הדרך צפונה עד רחוב 116, ויצר את שלושת המסלולים הראשונים במנהטן, אף על פי שהשירות המהיר במרכז המסלול[ה] החל רק ב-1916.
בינואר 1917 הושלמה התקנת מסילה שלישית[10]. היא איפשרה ל-IRT להתחיל להפעיל רכבות אקספרס על הקו ביולי 1918, מרחוב 125(אנ') עד רחוב 155(אנ'), אז החלו רכבות להשתמש בתחנת האקספרס החדשה ברחוב 145(אנ') בפעם הראשונה[11]. במקביל, הקו הוארך לרחוב 162 בברונקס, ונפתחו תחנות בשדרת Sedgwick(אנ') ושדרת אנדרסון-ג'רום(אנ')[11]. בדצמבר 1921, קווי הרכבת התחתית לקסינגטון אווניו(אנ')-ג'רום אווניו(אנ') החלו לנסוע צפונית לרחוב 167 בכל עת, והחליפו רכבות מוגבהות, אשר נסעו לתחנת וודלואן(אנ') בשעות העומס, והסתיימו ברחוב 167(אנ').
הקו נמשך עד לרחוב 155 והסתיים בסמוך למסוף הדרומי של מסילת הרכבת של ניו יורק והצפון (לימים "חטיבת פוטנאם של ניו יורק סנטרל"(אנ')). צומת זה איפשר לתושבי הפרוורים העברה קלה לקו השדרה התשיעית המוגבה, ולנקודות במרכז מנהטן. בסופו של דבר, מגרשי פולו ניבנו במיקום זה. מאחורי מגרשי הפולו מעל רחוב 159, נבנתה רחבה מוגבהת, הגדולה ביותר של חברת הרכבות המוגבהות של מנהטן[5].
צפונה ממנהטן מרחוב 155 על גשר מעבר מעל נהר הברונקס, והתחבר לקו הקיים של ה-IRT מס' 4 המוגבה Jerome Ave(אנ') ליד רחוב 162 עם שדרת ג'רום(אנ'). הקו נפתח עד צפונה לרחוב 155 בשנת 1879, והוא הוארך לפגוש את קו IRT שדרת ג'רום בשנת 1918, שנפתחה בעצמה שנה קודם לכן. בשנת 1940, הקו נחתך למעבורת הפועלת בין מגרשי פולו בתחנת רחוב 155, לבין שדרת ג'רום. המעבורת הזו הפסיקה לפעול ב-1958[5].
הקו התחיל ב-סאות' פרי(אנ') ורץ לאורך רחוב גריניץ' מבָּטֶרִי פלייס(אנ') לרחוב Gansevoort במנהטן תחתית, ומשם לשדרה התשיעית. במרכז העיר, במידטאון, ברחוב 53, הצטרף לקו השדרה השישית המוגבה(אנ') גם כן, והמשיך לאורך שדרת קולומבוס במנהטן עילית בין רחוב 59 לרחוב 110, פנה מזרחה ברחוב 110, והמשיך צפונה בשדרה השמינית(אנ') (סנטרל פארק מערב ושדרות פרדריק דאגלס) עד להארלם ריבר[12].
החל משנת 1934 הופעלו השירותים הבאים:
קו מאסף – מסָאות' פֶרי[ו] לרחוב 155[ז] כל שעות היממה, מורחבת בימי ראשון ובלילות המאוחרים לתחנת שדרת Burnside דרך קו ג'רום אווניו.
קו מהיר – מרחוב רקטור(אנ')[ח] לתחנת שדרת ברנסייד דרך Jerome Avenue Line' ובשעות העומס מגיעה עד פורדהאם רואד(אנ')[ט].
סגירת הקו ושאטל פולו
בעקבות רכישת ה-IRT על ידי עיריית ניו יורק, רוב הקו נסגר ב-11 ביוני 1940 ופורק[13]. בחודש נובמבר 1940 החלה הריסת "עקומת ההתאבדות, והושלמה בתוך חודשיים[14]. חלק קטן מהקו מצפון לרחוב 155 נשאר בשירות "המעבורת למגרשי פולו"[15][6]. השירות הסתיים באוגוסט 1958 כתוצאה מעזיבת קבוצת הבייסבול של ניו יורק ג'איינטס, אשר עברה לסן פרנסיסקו, וסיום שירות הנוסעים בחטיבת פוטנאם המרכזית של ניו יורק.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ההיסטוריה של הרכבת התחתית של ניו יורק
- תחנות נטושות של הרכבת התחתית של ניו יורק
- תצלומי תחנות הרכבת התחתית
ביאורים
- ^ מסילת ברזל מוגבהת, היא מסילת רכבת עם הפסים מעל מפלס הרחוב על ויאדוקט או מבנה מוגבה אחר (בדרך כלל בנוי מפלדה, ברזל יצוק, בטון או לבנים). מסילת הרכבת יכולה להיות פס רחב, פס רגיל או צר, רכבת קלה, מונורייל או מסילת רכבת תלויה. מסילות ברזל מוגבהות נמצאות בדרך כלל באזורים עירוניים שבהם היו מעברים מפלסיים מרובים. בדרך כלל ניתן לראות ממפלס הרחוב את פסי מסילות הברזל המוגבהות. סימוכין כאן.
- ^ לצפייה באיור נע להמחשת גשר נפתח מסתובב, ראו כאן.
- ^ צווארונים – הכוונה לשוליים ממתכת לאורך כל הכבל; שאליה התחברו מעין "צבתות" שהיו מחוברות לאורך הקרונית במרווחים שווים.
- ^ מדובר בעקומה בצורת S של פנייה בת 90 מעלות מהשדרה התשיעית לרחוב 110, ואחר כך מרחוב 110 לשדרה השמינית. ע"פי הניו יורק טיימס, אירעו שם כמה וכמה תאונות. עם זאת, השם "עקומת ההתאבדות" נקראה כך לא בגלל הסיכון, אלא בגלל המספר הגדול של התאבדויות שהתרחשו שם, שאנשים בחרו במקום הזה שהיה שיא גובה המסילה, לקפוץ למטה ולהתאבד, או לזרוק עצמם לפני הרכבת הנוסעת. סימוכין כאן.
- ^ ברכבת התחתית, כמו גם העילית, יש מאז 3 או 4 מסלולים. 2 הקיצוניים עבור הקו המאסף שעוצר בכל תחנה, והמסלולים המרכזיים בהם נעות הרכבות המהירות, שמאפשרים לחלוף על פני תחנות גם הזמן שחונה שם רכבת מאספת.
- ^ לצפייה במפת אזור סָאוֹת' פרי, שבקצה הדרומי של מנהטן, ראו כאן.
- ^ לצפייה במפת אזור רחוב 155, כשהארלם ריבר מימין (ממזרח), ראו כאן.
- ^ לצפייה באזור של רחוב רקטור על מפה, ראו כאן.
- ^ לצפייה במיקום פורדבאם רואד במפה, כשממזרח נהר ברונקס, ראו כאן.
הערות שוליים
- ^ Remembering the 9th Avenue El, MTA Info., October 26th, 2011
- ^ 2.0 2.1 Two 'EL' Lines End Transit Service; Part of Ninth Ave., First in the World ...., New York Times, June 12, 1940
- ^ Remnants of the Ninth Avenue EL, Forgotten NYC
- ^ Shaw, Robert B., 1961. Down Brakes: A History of Railroad Accidents, Safety Precautions and Operating Practices in the United States of America. P. R. Macmillan, 487 p.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 The 9th Avenue Elevated-Polo Grounds Shuttle, NYCSubway.Org
- ^ 6.0 6.1 Roger P. Roess and Gene Sansone, The Wheels That Drove New York: A History of the New York City Transit System, Books Google
- ^ (אנ').Walker, James Blaine 1918, Fifty Years of Rapid Transit, 1864-1917: pp. 182–186, Books Google
- ^ The Ninth Avenue El, Bloomingdale Hidtory, September 13, 2013
- ^ Robert, C Reed, The New York Elevated, Books Google
- ^ Senate, New York (State) Legislature 1917. Documents of the Senate of the State of New York. Vol. 6: p.7, 67,-68
- ^ 11.0 11.1 Open New Subway To Regular Traffic - First .........New Extensions Of Elevated Railroad Service, New York Times, July 2, 1918. p. 11
- ^ The New "Red Book" Information Guide to New York city, Manhattan and Bronx; 1923, Library of Congress
- ^ Two 'El' Lines End Transit Service. New York Times June 12, 1940. p. 27.
- ^ E.L. Danvers, The “Suicide Curve” at West 110th Street – and the Tragic Reason for its Name, I Love West Side, July 8, 2021
- ^ Norwood, Stephen 2018. New York Sports: Glamour and Grit in the Empire City. Sport, Culture, and Society. University of Arkansas Press. p. 351.
הקו העילי של השדרה התשיעית40076239Q5973617