הפרעה אפקטיבית

הפרעה אפקטיבית
Mood disorder

קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D019964
סיווגים
DSM-5	Mood Disorder
ICD-10	F30-F39

הפרעה אפקטיבית או הפרעת מצב רוח היא שם כולל לקבוצה של הפרעות נפשיות, שהמאפיין המרכזי שלהן הוא פגיעה או שינוי משמעותי במצב הרוח או באפקט (חוויית הרגש) של האדם. ההפרעות האפקטיביות מסווגות ומפורטות במדריך האבחנות הפסיכיאטרי הרשמי ICD-10. בעבר הסיווג התקיים גם במדריך DSM-IV-TR, אך בגרסתו החדשה DSM-5 (שיצאה ב-2013) הסיווג כבר לא קיים: ההפרעות האפקטיביות חולקו להפרעות דיכאון ולהפרעות דו-קוטביות.

המונח נטבע על ידי הפסיכיאטר הבריטי הנרי מודסליי בתחילת המאה ה-20, כשם כולל להפרעות הקשורות במצב רוח. ההפרעות הנפוצות ביותר הכלולות בקטגוריה זו הן דיכאון ומאניה, וכן שילוב של מאפיינים מהפרעות אלו בהפרעה דו-קוטבית.

הפרעות מצב רוח נחשבות להפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר בחברה המערבית. ההערכה היא כי כ-20-25% מהאנשים באוכלוסייה ילקו במהלך חייהם בדיכאון, ועוד כ-5% ילקו בהפרעה דו-קוטבית. במחקר על מדגם ישראלי נמצא כי כ-10% דיווחו כי סבלו מהפרעת דיכאון במהלך חייהם, בהשוואה לכ-6% באירופה.

סוגים

הפרעות דיכאון

דיכאון היא הפרעה המתאפיינת במצב נפשי מתמשך של ירידה במצב הרוח, שקיעה לתוך עצבות וייאוש עמוקים, ואובדן עניין והנאה ברוב תחומי החיים. אנשים מדוכאים חווים רגשות שליליים לרוב, בין אם בתחושתם כלפי עצמם (מרגישים שאינם בני אדם בעלי ערך) ובין אם כלפי אחרים (סבורים שהזולת לא אוהב אותם ולא חפץ בקרבתם). הם עלולים לסבול גם מנטיות אובדניות.

הפרעות דיכאון שונות כוללות:

• דיכאון מז'ורי (ידוע גם כ"מצב דיכאוני מז'ורי", "דיכאון קליני" או כאפיזודה של הפרעה דיכאונית מז'ורית (MDD) או של "הפרעה חד-קוטבית") – מתאפיין במופעים של מצב רוח ירוד שאליו מתלווים אנהדוניה, עצבות, יאוש ורגשות שליליים נוספים. אחרי מופע אחד, האבחון הרפואי על פי ה-DSM הוא ""Major Depressive Disorder-single episode אחרי יותר ממופע אחד האבחון משתנה ל-"Major Depressive Disorder-recurrent".
  • דיכאון אטיפי (AD) או דיכאון עם מאפיינים לא טיפוסיים – תת-סוג של דיכאון קליני, נבדל בקיומן של תכונות לא טיפוסיות לדיכאון קליני או למלנכוליה וכוללות בעיקר שיפור במצב הרוח בתגובה לאירועים חיוביים.
  • מלנכוליה - תסמונת שהיא חלק מהדיכאון המז'ורי.
  • דיכאון פסיכוטי (PMD) – דיכאון מז'ורי עם מאפיינים פסיכוטיים.
  • דיכאון קטטוני – דיכאון מז'ורי עם מאפיינים קטטוניים.
• דיכאון לאחר לידה (PPD) – תסמיני דיכאון שחוות נשים רבות בתקופה שאחרי לידה.
• דיכאון עונתי (SAD) או "דיכאון חורף" – מונח המציין את קיומו של דפוס עונתי למופעים של דיכאון קליני או דיכאון מסוג אחר.
• דיסתימיה – סוג של דיכאון קל יחסית אך המופיע למשך פרקי זמן ארוכים, או שעות רבות במשך היום, והמאפשר בדרך כלל תפקוד תעסוקתי נורמטיבי.
• DD-NOS – האבחון הניתן על פי ה-DSM לסובלים מדיכאון, שאינו תואם את הקריטריונים של הפרעה ספציפית; ראשי תיבות של "Depressive Disorder - Not Otherwise Specified".
• הפרעת אישיות דיכאונית (DPD) – הפרעת אישיות עם מאפיינים דיכאוניים.
• דיכאון קצר וחוזר (RBD) – הפרעה המתאפיינת במופעים דומים לדיכאון קליני, אך קצרים ותכופים באופן משמעותי.
• דיכאון מינורי – דיכאון קליני קל, האבחון הניתן כשמופיעים לפחות שניים מהתסמינים של דיכאון קליני, אבל לא כולם, למשך לפחות שבועיים.

מאניה

ערך מורחב – מאניה

בניגוד לדיכאון, מאניה היא הפרעה המאופיינת בתחושת התעלות, תחושת כל-יכולות ופעלתנות יתר. אדם שלוקה בהתקף מאני מאופיין במצב רוח מרומם או באופוריה, והוא נוטה לרקום תוכניות חדשות. מחשבותיו מהירות, והדיבור עשוי להיות מהיר מאד (לוגומניה), עד כי אינו מצליח להדביק את קצב המחשבה, כך שלעיתים הוא משמיט מדיבורו משפטים או חלקי משפטים, דבר המקשה את הבנתו. הוא עשוי להיראות רציונלי ברגע אחד וחסר כל שליטה ברגע שלאחר מכן. לעיתים קיים איבוד עכבות בתחומי חיים שונים, בין השאר בתחום המיניות וגילויי האלימות, והאדם עלול לפעול באופן נמהר וקיצוני ותוך בוחן מציאות לקוי.

בהיעדר טיפול עלול ההתקף המאני להימשך חודשים ואף שנים. צורה מתונה יותר של התקפי מאניה מכונה היפומאניה.

הפרעות דו קוטביות

ערך מורחב – הפרעה דו-קוטבית

הפרעה דו-קוטבית, או מאניה דֶפרסיה, היא הפרעה בה החולה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות בין שני הקטבים של מאניה ודיכאון, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות. דרושה לפחות אפיזודה מאנית אחת כדי להגדיר הפרעה דו קוטבית, גם אם שנים לאחר מכן האדם סובל מדיכאון בלבד. בין התקף להתקף יכולות לחלוף שנים של מצב רוח מאוזן. ההפרעה נפוצה הרבה פחות מדיכאון, אך השלכותיה על הלוקה בה ועל הסובבים אותו עלולות להיות הרסניות, במיוחד בשלבים המאניים של ההתקף.

צורה מתונה יותר של התקפי ההפרעה הדו-קוטבית, ללא תסמינים פסיכוטיים, מכונה ציקלותימיה.

הפרעות אפקטיביות אחרות

הפרעות אפקטיביות אחרות המוגדרות ב-DSM הן הפרעה אפקטיבית בעקבות מצב רפואי כללי (עם מאפיינים דיכאוניים, מאניים או מעורבים), וכן הפרעה אפקטיבית עקב שימוש בחומרים ממכרים (עם מאפיינים דיכאוניים, מאניים או מעורבים שנשארים קבועים גם אחרי שהסתיימו השימוש בחומרים או תסמיני הגמילה מהם).

גורמים

מרבית החוקרים טוענים כיום כי שילוב בין גורמים ביולוגיים לגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים הוא שמביא להיווצרות הפרעות אפקטיביות.

• גורמים ביולוגיים – פעילות בלתי מווסתת של המוליכים העצביים נוראפינפרין וסרוטונין, וכן אצטילכולין ודופמין, נמצאה קשורה להפרעות מצב רוח. גורמים נוספים הם ויסות הורמונלי לקוי ובעיה מבנית באזורי מוח מסוימים. כמו כן, מחקרים גנטיים שנערכו בקרב משפחות ותאומים מעידים על קיומו של רכיב תורשתי גנטי בהפרעות האפקטיביות.
• גורמים פסיכולוגיים – הגישה הפסיכודינמית מסבירה את היווצרות הדיכאון ביחסי אם-ילד מוקדמים בעייתיים, אובדן או פרידה משמעותיים (ממשיים או סמליים), והתמודדות לקויה עם מאורעות חיים אלו; מאניה מוסברת כניסיון כושל להתנגדות לתסמינים הדיכאוניים, ניסיון להכחשת התלות באובייקט (האדם המשמעותי) שאבד ושחרור ממגבלות הסופר אגו. לעומת זאת, לפי הגישה הביהביוריסטית, הלוקים בדיכאון נוטים לעיבוד מידע באופן בלתי יעיל, דבר שמשפיע על יצירת תפיסה שלילית ופסימית של העצמי ושל העולם וללמידה בלתי יעילה, ואלו מביאים לתחושת חוסר אונים.
• גורמים ביו-חברתיים – קיימת מחלוקת בקרב החוקרים לגבי מידת השפעתם של אירועי חיים מלחיצים על היווצרות הפרעות אפקטיביות. במחקרים נמצא כי הלוקים בהפרעות אפקטיביות נטו יותר מאנשים אחרים לחוות אירועי חיים מלחיצים רבים ובעוצמה גבוהה יחסית. כך למשל נמצא כי אנשים שאיבדו את אמם לפני גיל 11 נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח תסמיני דיכאון, וכך גם הסיכון בקרב מובטלים לעומת עובדים.

טיפול

ברוב המקרים מטופלים הלוקים בהפרעות אפקטיביות בשילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי.

• טיפול תרופתי – קיימות תרופות שונות לטיפול בדיכאון ובמאניה. הטיפול בדיכאון כולל לרוב תרופות אנטי-דיכאוניות לוויסות פעילות הסרוטונין והנוראדרנלין. הטיפול בהפרעה דו-קוטבית כולל לרוב תרופות לאיזון התנודתיות בין מצבים מאניים למצבים דיכאוניים. השפעה מיטיבה של התרופות ניכרת לרוב רק לאחר מספר שבועות של שימוש. במצבים חמורים של מאניה או דיכאון יש המוסיפים לטיפול התרופתי גם טיפול בנזעי חשמל (ECT).
• טיפול פסיכולוגי – במקביל לטיפול התרופתי, שמשפר את מצבם של מרבית החולים, מקובל לשלב טיפול פסיכולוגי כדי להקל על התמודדות עם ההפרעה והשפעותיה ולשפר את המוטיבציה להמשך הטיפול התרופתי. הטיפול הפסיכולוגי תלוי בגישה התאורטית: טיפול לפי הגישה הפסיכודינמית או הפסיכואנליטית מתמקד בהבנה מעמיקה של מקורות הדיכאון או המאניה, למשל בעברו וילדותו של המטופל, ובפיתוח מיומנויות רגשיות בהן הוא מתקשה, כגון יצירת קשר חיובי ומלא אמון עם האחר, יכולת לעבד אבל ועוד. לעומתן, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מתמקד בתסמינים של הדיכאון ובשינוי הנחות וסכמות קוגניטיביות בלתי יעילות (למשל הנחה של אדם מובטל הלוקה בדיכאון שאם אין לו עבודה זה אומר שהוא חסר ערך כאדם), תוך אימון הדרגתי בהתנהגויות יעילות וגמישות יותר.
• אשפוז – אשפוז החולה בבית חולים פסיכיאטרי מבוצע לרוב במקרים של מאניה או דיכאון חמורים, היוצרים סכנה ממשית לחייו של האדם (למשל בדיכאון חמור עלול האדם לפגוע בעצמו, להשתמש בחומרים ממכרים או לנסות להתאבד; במאניה חמורה עלול האדם להסתבך בקטטות אלימות ומסכנות חיים או במכירת רכוש קיצונית). במצבים אלו יכול אשפוזו של החולה לאפשר טיפול ושיכוך של המצב הקיצוני, תוך הגברת המוטיבציה והיכולת להימנע מהתנהגויות הרסניות בהמשך ולהתמיד בטיפול התרופתי והפסיכולוגי גם בסיום האשפוז.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפרעה אפקטיבית בוויקישיתוף

• הפרעות מצב רוח, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.