הפיכת נוז'ה
הפיכת נוז'ה (בפרסית: کودتای نوژه) או הפיכת נקאב (בפרסית: کودتای نقاب, ראשי תבות של نجات قیام ایران بزرگ) הייתה ניסיון הפיכה כושל שכוון נגד המשטר האיסלמי באיראן במטרה להדיח את ראשי המשטר ובראשם המנהיג הרוחני האייתוללה חומייני. ההפיכה תוכננה להתבצע ב-9 ביולי 1980 ותוכננה בקפידה זמן רב קודם לכן. בניסיון ההפיכה נטלו חלק אנשי צבא, מלוכנים וליברלים, ובראשה עמדו שאפור בח'תיאר (ראש הממשלה לשעבר) פוליטיקאים וגורמי אופוזיציה משורות הצבא. מטרת הקושרים הייתה להפיל את המשטר הקיים ולהקים משטר אלטרנטיבי (מונרכיה חוקתית או רפובליקה דמוקרטית).
רקע היסטורי
מייד לאחר מהפכת פברואר 79' החלו האיסלמיסטים הרדיקלים בראשות חומייני במאמץ לבסס את שליטתם המוחלטת במדינה. בין הצעדים שננקטו היה מאסרם המיידי של תומכי השאה והשתלטות הדרגתית על מוקדי הכוח במדינה. במרץ 1979 ערכו משאל עם פופוליסטי במהלכו נתבקשו האזרחים להכריע בין 2 אלטרנטיבות משטר מלוכני או רפובליקה איסלמית הרוב המכריע שהצביע בעד המשטר האיסלמי הראה כביכול את תמיכתו המוחלטת של העם במשטר והדבר נוצל להחלשתם ולבסוף לסילוקם של הגורמים הליברלים-דמוקרטים בקואליציה השלטת.
לאחר סילוקם הסופי של הגורמים הליברלים והמתונים וטיהור אינטנסיבי שנערך בשורות הצבא, החלו בהקמתם של שורה של מוסדות שכללו את משמרות המהפכה - גוף צבאי שנועד להגן על המשטר מפני אויבים פנימיים או חיצוניים, בתי משפט מהפכניים ששפטו לפי החוק האיסלמי השריעה וועדות מיוחדות (קומיטיז) שאכפו את הביטחון ואת האינדוקטרינציה של השלטון על פני האזרחים. בנוסף לכך הוקמה משטרת צניעות שאכפה קודי לבוש איסלמיים על נשים במרחב הציבורי ועל ההתנהגות המקובלת בכלל במרחב זה על פי הקודים האיסלמיסטיים. המהפכה האיסלמית התבססה בכל התחומים המשפטיים התרבותיים החברתיים והחינוכיים כך שגם מערכת החינוך עברה של התאמה לדוקטרינה המוסלמית השלטת.
פעולות אלה על אף שהתקבלו בהסכמה ואולי אף באהדה מצד מרבית האוכלוסייה עוררו אנטגוניזם והתנגדות רבה בקרב חלקים אחרים של הציבור כדוגמת מעמדות הביניים המשכילים ובשורות הצבא, אך גם בקרב מיעוטים אתניים ודתיים שונים שלא היו חלק ואף חשו עצמם נפגעים ומוחלשים ברפובליקה האיסלמית המתהווה. נוסף על כך הכאוס הכלכלי והביטחוני שהתהווה במדינה, תקריות גבול ואיומי הפלישה של העיראקים בראשות סדאם חוסיין יצרו כר נוח להתהוותה של התארגנות אופוזיציונית שתנסה להפיל את השלטון.
ניסיונות קשר מוקדמים
באווירה הסוערת והמתוחה ששררה באיראן בעקבות המהפכה, המעצרים הנרחבים (של עשרות אלפים) וההוצאות להורג של מאות ממתנגדי המשטר - החלה התארגנות של קבוצה של אנשי צבא ואזרחים שהחלו בפעילות אופוזיציונית מחתרתית בתוך ומחוץ לאיראן. הקבוצה האופוזיציונרית המרכזית שהתהוותה הונהגה על ידי שאפור בח'תיאר שהיווה דמות מפתח באופוזיציה החילונית-דמוקרטית למשטרו של השאה, וכיהן כראש ממשלה מספר שבועות לפני נפילתו של המשטר המלוכני (שנאלץ למנותו בניסיון לבלום את עליית האיסלמיסטים).
בפברואר 1979 נפלה ממשלתו של בח'תיאר ומספר חודשים לאחר מכן עזב את איראן לפריז, שם החל מארגן את גורמי האופוזיציה כשהוא מודיע שבכוונתו לפעול בצורה אקטיבית להפלת המשטר האיסלמי. בח'תיאר יצר קשר עם גולים איראנים והחל במאמצים לגיוס כספים לצורך מימון ההפיכה. עד ראשית אוקטובר הצליח לגייס כספים ממספר גולים איראנים אמידים ביניהם אחותו של השאה, הנסיכה אשרף פהלווי - דבר שאיפשר לו לייסד עיתון מחתרתי ולבסס את הארגון בפריז. במשך החודשים הבאים פנה בבקשת סיוע למדינות ערב העשירות ולעיראק שהחלו לספק לו סיוע כספי ניכר שאפשר לו לייסד תחנת רדיו עצמאית שעלתה לשידור במאי 1980. בכך הפך למנהיג המרכזי של האופוזיציה האיראנית.
במקביל החלו מתארגנות מס' קבוצות גולים נוספות. בסתיו 1979 הגנרל גולם עלי אובייסי שנודע כ"קצב מטהרן" בשל דיכויו האכזרי של המהומות ב-1978 יצר קשר עם אנשי צבא בכירים נוספים ביניהם הגנרל ג'וואד מואינזאדי ביוצרם רשת קטנה של אנשי צבא גולים מתנגדי משטר. אובייסי ומואינזאדי נפגשו עם מנהיגים עיראקיים שהבטיחו לספק להם כסף, נשק ואמצעי שידור לתחנת רדיו עצמאית. הם תכננו להתבסס בשטח בעיראק סמוך לגבול האיראני ומשם להתחיל את ההתקוממות. כמו כן החלו לבסס רשת של תומכים בתוך איראן. במאי 1980 טענו כי הצליחו לגייס לשירותיהם כ-7,000 אנשי צבא בדימוס ו90,000 תומכים נוספים שהיו אמורים לפתוח בהתקוממות חמושה (נתון זה שנוי במחלוקת).
שהריאר שאפיק אחיינו של השאה תכנן לבצע פלישה ימית לאיראן (ספק אם התוכנית הייתה ריאלית) אך נרצח על ידי מתנקש בדצמבר 1979. הגנרל מוסטפא פאליזבאן יצר קשר עם אובייסי וייסד קבוצה קטנה של לוחמי גרילה כורדים שהיו אמורים לקחת חלק בתוכנית ההפיכה. הגנרל בהראם אריאנה ייסד ארגון בשם אזדיגן ("האנשים החופשיים") והקים בסיס בטורקיה סמוך לגבול האיראני על מנת לפתוח משם בפעולה צבאית.
ראשי השלטון האיסלמי באיראן היו מודעים היטב לפעילות זו וחששו מתוצאותיה. הם ניצלו את ניסיונות הקושרים על מנת לחולל היסטריה בקרב ההמון ולשלהב אותו כדי להגן על המהפכה. ב-4 בנובמבר 1979 צרו סטודנטים איראנים על השגרירות האמריקאית בטהרן ייתכן שאחת הסיבות לכך הייתה אמונתם שהסי. איי.איי מנסה לעורר הפיכה שלטונית כפי שעשה ב-1953. מסמכים שנתפסו על ידי הסטודנטים בשגרירות הוכיחו לטענתם מעורבות של גורמים שונים כנגד המשטר ושימשו עילה למעצרים והוצאות להורג של אחדים מהם. כאשר נעשה הניסיון (הכושל) לחילוץ בני הערובה האמינו איראנים כי מדובר בחלק ממזימה אמריקאית שנועדה למוטט את המשטר האיראני האיסלמיסטי. כתוצאה מכך נערכו מעצרים המוניים ונערך טיהור נרחב בשירות הצבא. במאי ויוני הממשלה האיראנית חשפה לפחות 2 ניסיונות הפיכה שהיו קשורים לעובייסי ועצרה עשרות אנשי צבא חשודים. הנשיא בני-סדר טען כי לפחות 6 ניסיונות קשר סוכלו במשך 4 החודשים שקדמו להפיכת נוז'ה.
תוכנית ההפיכה
התוכנית שגובשה על ידי מועצת ההפיכה הניקאב שבראשה עמדו בח'תיאר והגנרל באקר בני-אמירי כללה קריאה לשבטים וקבוצות אתניות שונות ברחבי איראן לפתוח בהתקוממויות ספורדיות תוך שהם "משוחדים" בכסף על ידי אמירי. במקביל פעל בח'תיאר ככל הנראה לעורר את ממשלת עיראק לפתוח בשורה של פעולות הסחה צבאיות לאורך הגבול עם איראן.
לפי התוכנית בזמן שמשמרות המהפכה יהיו עסוקים בפעולות ההסחה, בלילה שבין ה-9–10 ביולי, קבוצה של כ-300 צנחנים הממוקמים בטהראן היו אמורים לנוע בקבוצות קטנות, להתארגן בסביבות בסיס חיל האוויר נוז'ה ולהתחיל בהפיכה. במקביל כ-20 טייסים בהנהגתו של מפקד חיל האוויר הגנרל איאת מוח'קקי היו אמורים להתכנס בפארק לאלי בטהראן משם לנוע לכיוון בסיס נוז'ה ולחבור ל-30 הטייסים שכבר היו נוכחים שם.
הטייסים תכננו להשתמש במטוסי F-4 וF-9 ולהפציץ עם שחר שורה של מטרות כולל ביתו של חומייני בטהרן, סמינר פיזיזי באוהם, מטה בית המשפט המהפכני המרכזי, משרד ראש הממשלה, אגף המודיעין של משמרות המהפכה, שני בסיסים נוספים של משמרות המהפכה בטהרן, מס' בסיסים של הקומיטיז ומסלולי המראה בטהרן ובערים נוספות שנועדו למנוע מטייסים נאמנים למשטר לפעול כנגדם.
את ביתו של חומייני תכננו להפציץ ב-3 מטוסים שונים על מנת לוודא את חיסולו. באמצעות הפגיעה במשמרות המהפכה ובמוסדות האיסלמיסטיים קיוו הקושרים להטות את הצבא לטובתם.
המטוסים מבסיס נוז'ה היו אמורים לחלוף מעל טהראן כאשר אחד מהם היה אמור להשמיע בום על-קולי שישמש כאות לכוחות הקרקע המונהגים על ידי קולונל איזאדי להתחיל בפעולתם. קבוצה של כ-200 אנשי קומנדו מוסווים במדי צבא הייתה אמורה להשתלט על תחנת הטלוויזיה של טהרן שהוגנה בצורה דלילה. קבוצה נוספת של כ-20 אנשי קומנדו היו אמורים להשתלט על תחנת הרדיו של טהראן. במידה וחומייני היה ניצל מההפצצות קבוצה של כ-50 אנשי קומנדו נוספים היו אמורים להגיע לביתו ולוודא את חיסולו.
לאחר ההשתלטות על תחנות הרדיו והטלוויזיה חברים באגף האזרחי של הניקאב היו אמורים לעלות לשידור ולהודיע על מצב חירום צבאי. זה היה האות למשתתפי ההפיכה בחלקים האחרים של איראן להתחיל בפעולותיהם.
כישלון ההפיכה
בלילה שבין ה-9–10 ביולי החלה קבוצת הצנחנים מטהרן עושה דרכה במכוניות לעבר בסיס נוז'ה. כשהם נאספים במקומות מסתור בסמוך לבסיס. בסביבות השעה 10:00 בערב נעצרו 50–60 צנחנים כולל מפקד היחידה על ידי יחידה קטנה של משמרות המהפכה שעד מהרה חברו אליה כוחות נוספים. באני אמירי ששהה בבסיס באותו הזמן וראה את הצנחנים נעצרים הצליח לחמוק במכוניתו מהבסיס בקושי רב תחת מטר של כדורים שנורה לעברו על ידי חיילי משמרות המהפכה.
מאוחר יותר באותו הלילה הטייסים שהתאספו בפארק לאלי נסעו לבית-תה בסמוך לבסיס שם היו אמורים לפגוש שני טכנאי מטוסים מנוז'ה שהיו אמורים לקחת אותם לבסיס חיל האוויר באוטובוס. הטכנאים מעולם לא הגיעו ליעדם, ככל הנראה מפני שהדרך שהובילה ליעדם נחסמה על ידי משמרות המהפכה. בעקבות זאת הטייסים שבו על עקבותיהם בלי לבצע את משימתם והגיעו לטהראן בשעת בוקר מוקדמת כשאינם מודעים כלל למתרחש בנוז'ה. מכיוון שהטייסים לא הגיעו מעולם לבסיס, המטוס שהיה אמור להמריא מבסיס נוז'ה ולתת את האות להפיכה מעולם לא יצא לדרכו וההפיכה השתבשה עוד בטרם החלה.
בעקבות כישלון ההפיכה והחקירות שנערכו בעקבותיה בוצעה שורה של מעצרים נרחבים בקרב המשתתפים בניסיון ההפיכה ואף מס' הוצאות להורג כל החברים במועצה הצבאית שנעצרו למעט באני אמירי ומפקד המשטרה. כמו כן בוצע טיהור נרחב בשורות הצבא ונעצרו גם אנשים שלא היו קשורים לניסיון ההפיכה. המשטר האיראני השתמש בכישלון ההפיכה על מנת לדכא בצורה נחרצת כל אופוזיציה לשלטון ולבצר את מעמדו ואת היציבות השלטונית במדינה.
מספר ימים לאחר כישלון ניסיון ההפיכה יצאו האיראנים בהודעה לציבור בה פירטו על המידע המוקדם שהיה להם עליה ושאפשר להם לסכל אותה כבר מראשיתה. ואף הוציאו ספר המפרט את השתלשלות האירועים מנקודת מבטם. לטענתם השירותים החשאיים האיראניים קיבלו מידע כללי אודות נוז'ה ממקור מתודה (מפלגת ההמונים האיראנית; חזב־י תודה־י איראן) וממס' גורמים אחרים מס' חודשים לפני שיצאה לפועל. קרוב לוודאי כי האיראנים קיבלו מידע מפורט בבוקרו של ה-9 ביולי כאשר אחד הטייסים מטהראן יצא בבוקרו של אותו היום לביקור בביתו של המטיף האיסלמי הוג'את אל-אסלאם עלי חמינאי וגילה לו מידע קונקרטי אודות נוז'ה. מספר שעות לאחר מכן קצין לשעבר המעורב בניסיון ההפיכה מסר לכאורה פרטים נוספים לקומיטיז. בספר טוענים האיראנים כי הדלפתו של הטייס הייתה הגורם המרכזי שאפשר להם לסכל את "מזימת הקשר".
מנהיגי ההפיכה ששרדו מציגים גרסה שונה לאירועים. לטענתם אם אחד מהטייסים היה בוגד במשימה, בבוקרו של ה-9 ביולי לכוחות האיראנים היו לפחות 12 שעות לפעול ולפיכך היו עושים מאמץ נחוש יותר לעצור את הטייסים בפארק לאלי ואת הצנחנים בטרם צאתם לבסיס נוז'ה.
המנהיגים השורדים ערכו חקירה מפורטת משלהם של השתלשלות האירועים לאחר כישלון ההפיכה, שהעלתה כי 2 חברים מרכזיים בניקאב ביצעו שיחות טלפון בלתי מורשות בשעת ערב מוקדמת ב-9 ביולי לבאכטיאר ולחבר נוסף בארגון בפריז, בה דיווחו על המיקום והתזמון בו תתחיל ההפיכה. הם מאמינים שאחד ממקבלי השיחה העביר את המידע לאדם אחר וזה מסר אותו לממשלה האיראנית ללא ידיעתו, מה שהוביל להתמוטטות ההפיכה. לפי טענות מסוימות (המבוססות על גורמים עלומי שם) המדליף היה סוכן מודיעין ישראלי שהיה מעוניין בסיכול הפיכת נוז'ה על מנת להחליש את הצבא האיראני ולגרום את עיראק לפלוש לאיראן, על מנת לגרום למלחמה ביניהם שתחליש את שתי המדינות שהיו אויבות של ישראל. המקורות לא הביאו כל מסמך המאשר את טענתם.
קשה להכריע בוודאות בין שתי הגרסאות אך יש להניח כי לכוחות הביטחון של איראן לא היה מידע מדויק אודות ניסיון הקשר לפני ה-9 ביולי. משום שאם היה להם מידע שכזה הם היו ללא כל ספק עוצרים את באני-אמירי ושאר מנהיגי הניקאב ששהו ברציפות במפקדותיהם בימים שלפני ה-9 ביולי. כמו כן אם היה להם מידע שכזה קרוב לוודאי שהם היו עוצרים את חיילי הקומנדו בטהרן שבילו את כל הלילה שבין ה 9–10 ביולי בבית מסתור סמוך לאולפן הטלוויזיה והם היו עושים מאמץ נחוש יותר לעצור את הטייסים בפארק לאלי והצנחנים בטרם יצאו לכיוון נוז'ה. ניתן להניח במידה גבוהה של וודאות כי לולא האיראנים היו מציבים את המארב הבלתי מתוכנן בסמוך לבסיס נוז'ה ההפיכה הייתה יוצאת לדרך ואולי אף מצליחה.
קישורים חיצוניים
- Mark J. Gasiorawski, "The Nuzhih Plot and Iranian Politics," International Journal of Middle East studies 34 (2002), pp. 645-666
̽
25720027הפיכת נוז'ה