הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של אלכסנדריה

סמל הפטריארכיה, האריה המכונף של מרקוס המבשר, בבית-קברות באלכסנדריה.

הפטריארכיה [היוונית-אורתודוקסית] של אלכסנדריה וכל אפריקה (יוונית: Πατριαρχείου Αλεξανδρείας και πάσης Αφρικής) היא כנסייה אוטוקפאלית עצמאית במסגרת הכנסייה האורתודוקסית היושבת באלכסנדריה שבמצרים ושטח השיפוט שלה נפרש על כל יבשת אפריקה. הכנסייה מונהגת על ידי הסינוד הקדוש המורכב מהארכיבישופים שלה וכמה בישופים, שבראשו עומד האפיפיור והפטריארך של אלכסנדריה וכל אפריקה. המכהן הנוכחי מאז 2004 הוא תאודורוס השני (אין להתבלבל עם מקבילו הקופטי, תוואדרוס השני). ראש הכנסייה רואה עצמו כיורש הלגיטימי לכס מרקוס הקדוש בפנטארכיה של הכנסייה הקדומה, ובהיררכיה האורתודוקסית הוא מדורג שני רק לפטריארך קונסטנטינופול. כיתר הכנסיות האורתודוקסיות האוטוקפאליות, עמן היא מצויה באחדות (קומוניון) מלאה, האלכסנדרונית מכירה בעליונותה של קונסטנטינופול כטקסית בלבד. האפיפיור-פטריארך שלה עצמאי לגמרי בשאלות מעשיות.

הכנסייה עורכת את טקסיה לפי פולחן ביזנטיון ובשפה היוונית, הגם שקהילות רבות משתמשות בערבית ובשפות אפריקניות מקומיות עבור האוכלוסייה. מספר מאמיניה נאמד ב-500,000 איש, וקהל הליבה המקורי שלה הוא התפוצה דוברת-היוונית במצרים, אם כי מאז שלהי המאה ה-20 היא מקדישה מאמץ גדול להתפשט באפריקה שמדרום לסהרה, וב-1981 הוקם סמינר להכשרת כמורה בניירובי המיועד להצמיח הנהגה מקומית. קתדרלת אוונגליזמוס באלכסנדריה היא משכנה הסמלי של הפטריארכיה. כמו כן, היא מפעילה כמה מנזרים עתיקים בעלי מורשת ארוכה, דוגמת מנזר גאורגיוס הקדוש בקהיר. יש לה 23 ארכידיוקסיות ועוד 6 דיוקסיות הפרושות על כל היבשת: קרתגו, אקרה, אקסום, קייפטאון, הארארה, דאר א סלאם, הרמופוליס, יוהנסבורג, קמפלה, ח'רטום, קינשסה, לאגוס, לאונטופוליס, מוואנזה, ניירובי, פלוסיום (פורט סעיד), פטולמאיס, טריפולי (לוב), יאונדה ואנטננריבו; וברזוויל, בורונדי, פריטאון, קולווזי ומפוטו.

ראשיתה של הפטריארכיה במהומה ובשסע שפקד את מצרים הביזנטית לאחר ועידת כלקדון ב-451. הרוב המוחלט של האוכלוסייה המצרית הילידית היו לפחות מיאפיזיטים אם לא מונופיזיטים קנאים, בעוד שהמיעוט היווני שמנה בעיקר אנשי ממשל, חיילים וסוחרים היו נאמנים לקיסר ולאורתודוקסיה הכלקדונית. עקב כך התפצלה כנסיית אלכסנדריה העתיקה, שהפטריארך שלה חלש על מצרים וייחס את מקור משרתו למרקוס במאה הראשונה. החל מ-537 היו שני טוענים-לכס: פאולוס מִטָאבֶּן האורתודוקסי מונה לפטריארך במקום קודמו המיאפיזיטי תאודוסיוס שהוגלה על ידי הקיסר, אך הוא לא התקבל על העם שהוסיף לראות את תאודוסיוס כמנהיג הלגיטימי שנחשב בדיעבד כאפיפיור הראשון של הקופטים. רק המלכיתים היוונים במצרים קיבלו את פאולוס, וכך נוצר בסיסה של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בימינו. הפרשי הגודל בין שני המחנות היו עצומים, והקופטים מנו בערך 15 מיליון איש לעומת אולי 250,000 מלכיטים, אך תמיכת האימפריה הוסיפה משקל יתר לאחרונים. יתרון האורתודוקסים הפך להם לרועץ עם הכיבוש המוסלמי ב-642, והחשד בנאמנות לאויב הפך אותם לקהילה חלשה ונרדפת. הפטריארך האורתודוקסי אף לא התגורר יותר בעירו אלא שהה בעיקר בביזנטיון. עד המאה ה-12 זנחה כנסייתו לגמרי את הפולחן האלכסנדרוני העתיק, שהיה משותף להם ולקופטים גם אם בשפה נבדלת, ואימצה את סדרי הטקס הביזנטיים. רק ההגירה היוונית הגדולה למצרים במאה ה-19 שיקמה את מצב הכנסייה, וב-1856 שב ראשה לאלכסנדריה דרך קבע. השתפרו גם היחסים עם הקופטים, שעודם מונים רוב מוחלט בקרב הנוצרים במצרים, על רקע המאמצים הבינלאומיים להשיג אחדות בכנסייה.