הפטיטיס E

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפטיטיס E
Hepatitis E virus
הפטיטיס E
הפטיטיס E
הפטיטיס E

דלקת כבד נגיפית מסוג E או צהבת E הנה מחלה נגיפית, הנגרמת על ידי נגיף ההפטיטיס E HEV וגורמת לדלקת בכבד. התיעוד הראשון של המחלה הוא מהתפרצות של דלקת זיהומית בכבד בהודו בשנים 1955–1956 ,[1] שיוחסה בהתחלה בטעות לדלקת כבד נגיפית מסוג A (HAV). בבדיקות וירולוגיות שבוצעו בשנות ה-80 מדגימות רפואיות שנשמרו מאותם חולים, לא נמצאה עדות לנגיף מסוג A או B, ואז והנגיף החדש קיבל את שמו בהתאם Non A non B hepatitis. בעקבות תגלית המיקרוסקופ האלקטרוני בסוף המאה ה-20, היה נתין לקבוע שזה סוג חדש של הנגיף דלקתי בכבד, עם תכונות משלו והוענק לו את השם Hepatitis E virus. השם מבוסס על מקור ההדבקה - צואה-מזון (Enteric) ויכולתו לגרום לאפידמיות.

השכיחות של דלקת הכבד E היא הגבוהה ביותר בנוער ומבוגרים בין הגילאים 15 עד 40. שיעורי התמותה ממחלה זו הם נמוכים בדרך כלל. המחלה ידועה בכך שהיא בדרך כלל נעלמת מעצמה והחולה מתאושש לבד. עם זאת, במהלך תקופת הזיהום (בדרך כלל מספר שבועות), המחלה פוגעת קשה ביכולתו של אדם לעבוד, לטפל בבני משפחה, ולהצטייד במזון . הפטיטיס E מתפתח מדי פעם למחלת כבד חריפה, חמורה, והא קטלני בכ -2% מכל המקרים. מבחינה קלינית, זה דומה לצהבת A, אך בנשים בהריון המחלה היא לעיתים קרובות יותר חמורה והיא קשורה עם תסמונת קלינית הנקראת כישלון מוחלט של תפקוד כבד. נשים בהריון, במיוחד אלה בשליש האחרון של ההריון, סובלות משיעור תמותה גבוה במיוחד, כ 20 % אחוז יותר.[2]

אופן ההדבקה

וירוס הפטיטיס E בדגמה מבשר חזיר

להבדיל מדלקת כבד נגיפית מסוג A‏ (HAV), אין הדבקה מאדם לאדם. שיעור ההדבקה בין בני בית הוא בין 0.7-2.2%, לעומת 50-75% בחולים עם HAV. הנגיף מועבר בצואה. צורת ההדבקה השכיחה היא עקב זיהום במי השתייה. רוב המגפות המדווחות היו קשורות לצריכת מי שפכים מזוהמים. המגפות מתרחשות בדרך כלל בעונת הגשמים ובעת שיטפונות, כאשר מקורות המים מזדהמים. בדרום מזרח אסיה נמצא קשר בין ההתפרצויות להשלכת מי שפכים לנהרות ושימוש במים מאותם נהרות לשתייה ורחצה.[3]

ישנן ארבע צורות הדבקה בנגיף HEV:

  1. העברה דרך צואה–מזון עקב זיהום של מי שתייה
  2. העברה דרך מזון שאינו מבושל היטב (חזירים,[4] צבאים)
  3. העברה דרך מוצרי דם נגועים
  4. העברה מאם לעובר

ההדבקה דרך מים מזוהמים הנה השכיחה ביותר.

סימנים ותסמינים

אדם עם תסמין צהבת

תקופת הדגירה של הפטיטיס E נעה בין 3 ל -8 שבועות. השלב ראשון הוא הופעת סימפטומים ראשוניים תקופת הפרודרום שנמשכת מימים עד שבועות אחריו. הם עשויים לכלול סימפטומים צהבת, עייפות ובחילות. השלב הסימפטומטי עולה בקנה אחד עם עליית רמות האמינוטרספיראז בכבד (תהליך ביוכימי של עיבוד חומצות אמינו).[5]

RNA הנגיפי הופך לגילוי בצואה ובסרום הדם במהלך תקופת הדגירה. נוגדני IgM ו IgG בסרום הדם הדם נגד HEV מופיעים ממש לפני הופעת תסמינים קליניים. שחזור הדם בכליות גורם לסילוק נגיף מהדם, בעוד שהווירוס עלול להימשך בצואה לעוד הרבה זמן. שחזור הוא גם מסומן על ידי היעלמותם של נוגדני IgM ועלייה של רמות של נוגדני IgG.[5]

אמנם בדרך כלל המחלה היא מחלה חולפת, אך יש מצב להיותה גם מחלה כרונית, בעיקר אצל חולים המושתלים הסובלים מתפקוד ירוד של מערכת החיסון, הזיהום במצב הזה עלול להיות כרוני. לפעמים זה עלול לגרום לפיברוזיס בכבד או ל שחמת הכבד.

טיפול

אין טיפול זמין שמסוגל לשנות את מהלך הצהבת E. מניעה היא הגישה היעילה ביותר נגד המחלה הזו. מחלה זו בדרך חולפת מעצמה, אשפוז הוא בדרך כלל לא נדרש. עם זאת, יש צורך באשפוז לאנשים אשר המחלה הגבילה את תפקודם החיוני, או לנשים בהריון שנדבקו במחלה.[3]

מניעה

תברואה

שיפור תברואה הוא המדד החשוב ביותר למניעה של הפטיטיס E, זה מורכב מטיפול וסילוק נכון לפסולת אנושית, סטנדרטים גבוהים יותר עבור אספקת מים ציבוריים, נוהלי היגיינה אישית משופרים והכנת מזון סניטרית. לכן, האסטרטגיות למניעת מחלה זו דומות לאלה של הרבה מחלות אחרות. זו הסיבה שמדינות מתפתחות לא כל כך מצליחים למנוע המחלה הזו, מכיוון שהם צרכים מימון בינלאומי בקנה מידה גדול מאוד, כדי לבצע פרויקטים לטיפול ואספקת מים בסטנדרטים הנדרשים למניעה.[3]

חיסונים

חיסון המבוסס על חלבונים נגיפיים פותח ב-1990 ונבדק באוכלוסייה בסיכון גבוה (אנשי צבא של נפאל)ב-2001.[6]החיסון הופיע להיות יעיל ובטוח, אך פיתוחו נעצר מסיבות כלכליות. ולמרות שניסויים אחרים ורבים נערכו על חיסון HEV, אין כרגע חיסון צהבת E מורשה לשימוש בארצות הברית. כוללים גם ברשימה ניסויים שנערכו באוכלוסיות בדרום מזרח אסיה, אמנם החיסונים מועמדים להיות יעילים, אך עדיין לא הופקו ואינם נגישים לאוכלוסיות רגישות. יוצא מן הכלל היא סין. שלאחר יותר משנה של בדיקה ופיקוח על ידי רשות מנהל המזון והתרופות של סין (SFDA),חיסון נגד צהבת מסוג E שפותח על ידי מדענים סינים היה זמין בסוף 2012. זה חיסון שנקרא HEV 239ונמכר בשם Hecolin, החיסון אושר למניעת צהבת E ב 2012 על ידי המשרד הסיני למדע וטכנולוגיה, אך עדיין לא קיבל הוקרה עולמית כחיסון יעיל.

אפידמיולוגיה

מפה לאזורים אנדימים בעולם

דלקת כבד נגיפית מסוג E נפוצה יותר בדרום מזרח ומרכז אסיה. לאורך השנים, מספר התפרצויות נצפו במזרח התיכון, צפון ומערב אפריקה ומקסיקו. הנגיף נדיר באזורים אחרים בעולם, והידבקות באזורים אלו מיוחסת בדרך כלל לנסיעה לאזור הפגוע בנגיף. התפרצויות אפידמיות של הנגיף מערבות דרך כלל אוכלוסיות גדולות. כמו כן, המחלה שכיחה יותר במבוגרים צעירים מאשר בילדים. גברים נדבקים יותר מנשים. ידוע המחלה נוטה להיות קשה יותר בקרב נשים בהריון.[7] בהודו, דלקת נגיפית מסוג E אחראית לכ-50-70% מהמקרים של דלקת נגיפית ספורדית של הכבד.

התפרצויות אחרונות

ב 2004 היו שתי התפרצויות גדולות, שניהם באפריקה, דרום למדבר סהרה. הייתה התפרצות בצ'אד, נכון ליום 27 בספטמבר באותה שנה, היו 1,442 מקרים של הדבקות בנגיף דווחו 46 מקרי מוות. השני היה בסודאן, נכון ליום 28 בספטמבר 6,861 מקרים של הדבקות בנגיף ו87 מקרי מוות. יותר ויותר, הנגיף הגיע גם למדינות מפותחות, עם דיווחים של מקרים בבריטניה, ארצות הברית ויפן.

בחודש אוקטובר ב-2007 מגפה של E הצהבת נחשדה באוגנדה הצפונית שבה אין מגפות קודמות תועדו. התפרצות זו התקדמה והפכה לאחת התפרצויות הגדולות בעולם להצהבת E . עד יוני 2009, המגפה גרמה להדבקת ל-10,196 אנשים ו ל-160 מקרי מוות.[8]

בחודש יולי 2012 התפרצות נוספת דווחה במחנות פליטים דרום סודניים במחוז מאבאן ליד גבול סודאן. המשרד של הדרום סודאן הבריאות דיווח על 400 מקרים ו16 הרוגים ביום 13 בספטמבר 2012.[9]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפטיטיס E בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Gupta DN, Smetana HF (1957). "The histopathology of viral hepatitis as seen in the Delhi epidemic (1955–56)". Indian J. Med. Res. 45 (Suppl.): 101–13. PMID 13438544.
  2. ^ WHO. "Global Alert and Response (GAR); Hepatitis E". נבדק ב-26 בינואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 WHO. "Hepatitis E (GAR); Hepatitis E". נבדק ב-2013-07-01.
  4. ^ Satou K, Nishiura H (2007). "Transmission Dynamics of Hepatitis E Among Swine: Potential Impact upon Human Infection". BMC Vet. Res. 3: 9. doi:10.1186/1746-6148-3-9. PMC 1885244. PMID 17493260.
  5. ^ 5.0 5.1 Hoofnagle, J. H.; Nelson, K. E.; Purcell, R. H. (2012). "Hepatitis E". New England Journal of Medicine. 367 (13): 1237–1244. doi:10.1056/NEJMra1204512. PMID 23013075.
  6. ^ Shrestha MP, Scott RM, Joshi DM; et al. (2007). "Safety and efficacy of a recombinant hepatitis E vaccine". N. Engl. J. Med. 356 (9): 895–903. doi:10.1056/NEJMoa061847. PMID 17329696. {{cite journal}}: Explicit use of et al. in: |author= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  7. ^ Lozano, R (15 דצמ' 2012). "Global and regional mortality from 235 causes of death for 20 age groups in 1990 and 2010: a systematic analysis for the Global Burden of Disease Study 2010". Lancet. 380 (9859): 2095–128. PMID 23245604. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Center for Disease Control. "Hepatitis E Epidemic, Uganda".
  9. ^ Hereward Holland (2 בפברואר 2013). "Hepatitis outbreak kills 88 in South Sudan—aid agency". נבדק ב-6 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34010260הפטיטיס E

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפטיטיס_E&oldid=2080694"