הסכם טורקמנצ'אי
הסכם טורקמנצ'אי (ברוסית: Туркманчайский договор, בפרסית: عهدنامه ترکمنچای) היה הסכם שלום שנחתם בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה הפרסית (سلسله قاجاریه), ב-21 בפברואר 1828, בכפר טורקמנצ'אי שבאיראן, במטרה לסיים את מלחמת רוסיה-פרס (1828-1826).
כמו ההסכם הקודם בין המדינות, ההסכם נחתם לאחר הפסדים כבדים של האימפריה הפרסית בשדה הקרב. בצד האימפריה הרוסית על ההסכם חתום איוואן פסקביץ', מצד הפרסים - שר החוץ פתח עלי שאה. אלכסנדר גריבוידוב היה בין הפעילים המרכזים בהסדרת תנאי ההסכם. ביחד עם הסכם גוליסטן, הסכם זה נחשב אחד המשפילים בהיסטוריה הפרסית המודרנית.
תנאי ההסכם
- לאימפריה הרוסית מועברים שטחים של חאנות ירוואן (רוב שטחה של ארמניה של היום) ושטחים נרחבים שכלולים עתה באזרבייג'ן.
- האימפריה הרוסית מקבלת פיצוי כספי על עלויות המלחמה.
- הפרסים מאבדים זכויות שיט בים הכספי.
- לרוסים תהיה זכות לשליחת משלחות לכל מקום בפרס, ולסוחרים רוסים תהיה זכות לנהל מסחר בכל תחומי פרס.
- תושבי פרס המעוניינים בכך, רשאים לעבור לתחום רוסיה במהלך השנה הקרובה.
- רוסיה הכירה בעבאס מירזא כיורש העצר.
- האימפריה הפרסית מתנצלת באופן רשמי על הפרת הסכם גוליסטן.
השלכות ההסכם
עם היוודע על תנאי ההסכם, החלו מהומות בבירת פרס. ב-11 בפברואר 1829 השגרירות הרוסית נכבשה על ידי ההמון, בעקבות עימות דיפלומטי הקשור לאחד מסעיפי ההסכם. כמעט כל עובדי השגרירות, כולל השגריר אלכסנדר גריבוידוב נהרגו.
כתוצאה מההסכם, כ-80 אלף ארמנים תושבי פרס הועברו לשטח שהועבר לשליטה רוסית.
ההסכם עיצב את הגבול בין שתי המדינות עד לתחילת המאה ה-20 וכן את גבולה הדרומי של ברית המועצות באזור. גבול זה לא השתנה גם עם הקמת ארמניה ואזרבייג'ן העצמאיות.
קישורים חיצוניים
- ההסכם (ברוסית)
