הסכם אקרמן

מצודת אקרמן

הסכם אקרמן הוא חוזה דיפלומטי, שנחתם ב-7 באוקטובר 1826 במצודת אקרמן (בחבל בודג'אק באוקראינה של ימינו) בין האימפריה הרוסית לאימפריה העות'מאנית.

ההסכם קבע, כי הוויוודים של נסיכות מולדובה ונסיכות ואלכיה ייבחרו, כל אחד לחוד, על ידי מועצת הבויארים (Sfatul boieresc) שלו לכהונה של שבע שנים, באישורן של שתי המעצמות החתומות על ההסכם. כמו כן הוסכם על נסיגת הצבא העות'מאני משתי הנסיכויות, בהן שהה מאז 1821. (חיילים טורקים נשלחו לאזור באותה שנה כדי לדכא את צבאו של מנהיג פיליקי אטריה, אלכסנדר איפסילנטי ואת מהפכת טודור ולדימירסקו.) כחלק מההסכם הטורקים העבירו לשלטון ולאכיה את נמלי ג'יורג'יו, בראילה וטורנו מגורלה שלגדות הדנובה. עניין נוסף שהחוזה עסק בו היה הבעיה הסרבית: סעיף 5 העניק אוטונומיה לנסיכות סרביה שבשליטה עות'מאנית, השיב לסרבים את השטחים שנלקחו מהם ב-1813, והתיר להם לנוע בחופשיות ברחבי האימפריה העות'מאנית.

ההסכם לא החזיק מעמד זמן רב. בקרב הימי במפרץ נאווארינו (1827) הנחיל הצי הרוסי, ביחד עם ציי בריטניה וצרפת, תבוסה לצי העות'מאני, במטרה לסייע למאבק העצמאות היווני. הסולטאן מהמוט השני התנער מהסכם אקרמן, וגרם להתלקחותה של מלחמה נוספת בין רוסיה לטורקיה בשנים 1828-1829.

לקריאה נוספת

• Jelavich, Charles. The Establishment of the Balkan National States, 1804-1920. University of Washington Press, 1986.

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.