הסינתזה האבולוציונית המודרנית

הסינתזה האבולוציונית המודרנית (באנגלית: modern evolutionary synthesis), הידועה גם בתור "הסינתזה החדשה" או "הסינתזה האבולוציונית", היא סינתזה שנעשתה במאה ה-20 בין מספר תחומי מחקר בביולוגיה ומספקת סקירה של תהליכי האבולוציה כפי שהם מקובלים כיום במחקר.^[2] את המושג טבע ג'וליאן הקסלי (אנ'), נכדו של תומאס הקסלי, בשנת 1942, בספרו "אבולוציה: הסינתזה המודרנית".

הסינתזה נהגתה בין 1936 ל-1947. היא עושה שימוש במספר תחומים בביולוגיה, בהם גנטיקה, ציטולוגיה, סיסטמטיקה, בוטניקה, מורפולוגיה, אקולוגיה ופלאונטולוגיה, ומשקפת קונצנזוס בין השערות המדע לגבי אופן התנהלותה של האבולוציה. הסינתזה היא פיתוח של רעיונות קודמים בני המאה ה-19 מאת דרווין, גרגור מנדל, רעיונות הנאו-דרוויניזם ומחקר שנעשה על ידי גנטיקאים שעסקו באוכלוסיות בראשית המאה ה-20 ועד שנות השלושים שלה. הסינתזה איחדה בין חוקי התורשה של מנדל לבין השערות הברירה הטבעית והאבולוציה ההדרגתית.

הסינתזה הסבירה כיצד מקרואבולוציה, שקיומה נצפה גם בטבע וגם במחקרים פלאונטולוגיים, מתאפשרת בהינתן מיקרואבולוציה (שינוי ברמה המולקולרית, חקר הורשתם של גנים במרוצת הדורות, ויחסי הגומלין בין גנים באוכלוסיות נתונות).

ג'ון הלדיין ותאודוסיוס דובז'נסקי הם בין הגנטיקאים ששילבו בסינתזה האבולוציונית המודרנית את נושא הגנטיקה. חוקרים נוספים מתחום הגנטיקה של אוכלוסיות תרמו את ממד המחקר בנושא שינויי אללים באוכלוסיות נתונות, כפי שהודגם למשל בניסוי האבולוציה ארוכת הטווח של האי-קולי. חוקרים נוספים בתחום הסינתזה הם רונלד פישר, סיואל רייט, ארנסט מאייר, ג'ורג' גיילורד סימפסון וג'ורג' סטבינס (אנ').

חוקרים ובהם הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד והביולוג ניילס אלדריג' שייסדו את תאוריית שיווי המשקל המקוטע בשנות השבעים, סבורים שבאבולוציה ההדרגתית משולבים מקטעים של אבולוציה מהירה, אך הסברה הזו, הגם שיש בה טענה לגבי קצב שונה של האבולוציה, מקבלת את הנחות היסוד של הסינתזה האבולוציונית המודרנית.