הנרי גייר
 | |||||
| לידה |
9 בדצמבר 1790 פרדריק, מרילנד, ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 במרץ 1859 (בגיל 68) סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
| מדינה | ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות בלפונטיין | ||||
| מפלגה | המפלגה הוויגית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
הנרי שפי גייר (באנגלית: Henry Sheffie Geyer; 9 בדצמבר 1790 – 5 במרץ 1859) היה פוליטיקאי, עורך דין וחייל ממיזורי.
ביוגרפיה
ראשית חייו
גייר נולד ב-9 בדצמבר 1790 בפרדריק, מרילנד, והיה בנו של ג'ון גייר, רתך אוכפים מפרדריק טאון. גייר היה ממוצא גרמני, אביו הגיע מפרוסיה. גייר קיבל השכלה פרטית, למד משפטים, התקבל ללשכת עורכי הדין ב-1811 ועסק בעריכת דין בפרדריק. רוב הידע המשפטי של גאייר הושג תוך עבודה במשרדו של דודו מצד אמו, דניאל שיאפי, שהיה עורך דין בולט. הוא גם כתב לעיתוני פרדריק טאון והחזיק בידע בתחום הדפוס. גייר עבר ממרילנד לסטאונטון, במחוז אוגוסטה, וירג'יניה.
קריירה צבאית
במהלך מלחמת 1812 שירת כלוטננט ראשון ברגימנט הרגלים ה-36 של מרילנד בין השנים 1813 ל-1815. הוא הגיע לתפקיד גזבר צבאי ובילה זמן מה בתחנתו בנורפוק, וירג'יניה. לאחר סיום המלחמה, התיישב גאייר בסנט לואיס, מיזורי, בעודו מחזיק במשרת גזבר צבאי. במקביל, החל ללמוד משפטים. כעבור שנה, התפטר מתפקידו כגזבר והחל לעסוק בעריכת דין. בסביבות אותו הזמן, מונה לקפטן של החברה הצבאית הראשונה ממערב לנהר המיסיסיפי. הכינוי "קפטן" נותר צמוד אליו לשארית חייו.
גייר נקלע למריבה עם קפטן ג'ורג' קנרבי, אולם מקור העימות לא ידוע. גייר נעלב מקנרבי ואתגר אותו לדו-קרב. השניים נפגשו באי הדמים, שם ירו זה לעבר זה. קנרבי נפגע ברגל ולא יכול היה לעמוד. הם הסכימו לחזור לקרב במועד מאוחר יותר, אך לפני שהם הספיקו להיפגש שוב, הושגה פשרה בעזרתם של חברים משותפים, וגייר וקנרבי הפכו לחברים לחיים.
קריירה פוליטית
בנוסף לקריירה הפוליטית שלו, גייר כתב עבור Missouri Republican והיה עורך של העיתון St. Louis Times ב-1833.
גייר היה חבר בוועידת מיזורי ותרם לכתיבת חוקת מיזורי הראשונה. הוא היה חבר באספה הטריטוריאלית ב-1818 וציר בוועידה החוקתית ב-1820. בשנת 1818, גייר פרסם אוסף של חוקים הטריטוריאליים של מיזורי, הידועים בשם "Geyer's Digest". בין השנים 1820–1824 היה חבר בבית הנבחרים של מיזורי ושוב בשנים 1834–1835, ושימש כיושב ראש הבית בשתי תקופות. בשנות ה-30 של המאה ה-19, גייר עזר להקים ולהוביל את המפלגה הוויגית של מיזורי. הוא חיבר את "חוק גייר" משנת 1839 שהקים את מערכת החינוך הציבורי במיזורי וכן את אוניברסיטת מיזורי.
בשנת 1850 גייר הוצע לתפקיד מזכיר המלחמה על ידי הנשיא מילרד פילמור, אך סירב. הוא נבחר לסנאטור לאחר שזכה לתמיכה הן מהוויגים והן מהדמוקרטים בזכות עמדתו המעורפלת לגבי עבדות. גייר החליף את תומאס הארט בנטון, שסיים את הקריירה הסנאטורית שלו בכך שהתעקש שלקונגרס יש את הכוח להגביל את העבדות בשטחים הפדרליים. בנטון היה סנאטור במשך שלושים שנה, וזוהי הפעם הראשונה בה הובס במיזורי בבחירות לסנאט.
גייר נבחר כוויגי לסנאט האמריקני וכיהן מ-4 במרץ 1851 עד 3 במרץ 1857. גייר נבחר לסנאט בדיוק כשהמפלגה הוויגית התפוררה ומנהיגים בולטים עברו לעמדות אחרות. הכינוס האחרון של הוויגים היה בבולטימור ב-16 ביוני 1852. במשך שנתיים, גייר היה הסנאטור היחיד של מיזורי. מיזורי הפכה למדינה הראשונה שהייתה מיוצגת בסנאט על ידי סנאטור אחד בלבד במשך תקופה ממושכת. העמדות של חסידי בנטון ואנטי-בנטון היו כל כך שנואות, עד שהמחוקקים לא בחרו סנאטור נוסף והמושל לא מינה אף אחד, מאחר שחשבו שלא בסמכותו לעשות זאת.
בתקופתו בסנאט, גייר הצביע בעד הצעת חוק קנזס נברסקה, שהדגימה את דעותיו התומכות בעבדות.
קריירה משפטית
בסוף שנות ה-30 או תחילת שנות ה-40 של המאה ה-19 להנרי גייר הייתה שותפות משפטית עם בנג'מין ב. דייטון, שהמשיכה עד שגייר נבחר לסנאט. משרד עורכי הדין Geyer & Dayton היה עסק גדול והם ייצגו תיקים חשובים הקשורים למקרקעין.
גייר לא ביקש להיבחר מחדש לסנאט לאחר 1857 וחזר לעסוק במשפטים. הוא גויס כדי לסייע לרברדי ג'ונסון בהגנה על ג'ון פ. א. סנפורד, בעל העבדים בתיק דרד סקוט. גייר הוזמן להצטרף לג'ונסון בגלל הידע שלו בחוקי מיזורי, ניסיונו בהופעה מול בית המשפט העליון ודעותיו הדרומיות החזקות. במהלך המשפט, גייר טען לטובת פיקוח פדרלי מוגבל על החלטות בית המשפט העליון של המדינה, נגד זכותו של דרד סקוט להגיש תביעה בבית משפט פדרלי, והצהיר כי פשרת מיזורי הייתה לא חוקתית.
גייר זכה להכרה לאומית כעורך דין כאשר ייצג בתיק של המדינה נגד דארנס ב-1840. דארנס הועמד לדין בגין הריגה לאחר שהרג את מר דייוויס, המוציא לאור של עיתון הדמוקרטים בסנט לואיס, The Argus. מאמר בעיתון גינה פוליטיקאים מסוימים, מה שהעליב את דארנס. דארנס התעמת עם דייוויס והכה אותו במקל ברזל מספר פעמים. דייוויס פונה לבית החולים, אך מת לאחר שמונה ימים. ביום השמיני, ד"ר בומונט, מנתח מיומן, ביצע ניתוח במטרה להפחית את הלחץ על הגולגולת. במהלך הטיעונים שלו, גייר טען כי מותו של דייוויס נגרם מהניתוח ולא מהפגיעות שספג מידי דארנס. דייוויס הורשע בהריגה בדרגה שלישית או רביעית, מה שלמעשה היה כמו זיכוי. הטיעונים של גייר במשך יומיים פורסמו בגרסה מודפסת, הופצו בבוסטון, ושימשו את עורכי הדין בניו אינגלנד במקרים דומים.
חיים אישיים
הנרי גייר נישא לאחת משבע בנותיו של רופוס איסטון, מנהל הדואר הראשון של סנט לואיס. היא הייתה אחת משלוש הנשים שגייר התחתן איתם. במותו הותיר אחריו אלמנה, בן ושתי בנות.
מוות ומורשת
גייר מת בסנט לואיס, מיזורי ב-5 במרץ 1859, ונקבר בבית הקברות בלפונטיין. כביש גייר בסנט לואיס נקרא לכבודו.
קישורים חיצוניים
- הנרי גייר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- הנרי גייר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הנרי גייר40329298Q1607232