הנס ברגר (פסיכיאטר)
 | |
| ממציא האלקטרואנצפלוגרם (EEG) | |
| לידה | קובורג, גרמניה |
|---|---|
| פטירה | ינה, גרמניה הנאצית |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום קבורה | ינה, גרמניה |
| עיסוק | אלקטרואנצפלוגרם |
הנס ברגר (בגרמנית: Hans Berger; 21 במאי 1873 - 1 ביוני 1941) היה פסיכיאטר ונוירולוג גרמני, שנחשב לממציא בדיקת רשמת מוח חשמלית (EEG).
חייו
הנס ברגר היה בנו של הרופא פול פרידריך ברגר, מנהל בית חולים המחוזי של קובורג (Coburg). סבו, פרידריך רוקרט היה משורר ואוריינטליסט. הוא למד בגימנזיום בעיר קובורג וסיים את לימודיו בשנת 1892 בציון "טוב מאוד". לאחר מכן למד מתמטיקה ואסטרונומיה בברלין. במהלך לימודיו החליט ברגר לשנות מקצוע והמשיך ללימודי רפואה באוניברסיטת ינה. הוא זכה לתואר דוקטור ב-1897.
באוניברסיטת ינה
לאחר השלמת לימודי הדוקטורט, החל ברגר לעבוד כעוזר מחקר בבית החולים הפסיכיאטרי בעיר, תחת הנחייתם של אוטו בינסווגנר (Otto Binswanger) והרופא-הראשי תאודור ציהן (Theodor Ziehen). ב-1901 סיים השתלמות פוסט-דוקטורט בנושא "תורת זרימת הדם בחלל הגולגולת האנושית" שעסקה בזרימת תרופות פסיכיאטריות במערכת הדם. בזכות עבודתו, זכה ברגר במשרת חבר סגל באוניברסיטה והחל במחקריו בתחום זרימת הדם במוח.
במהלך שירותו כחוקר באוניברסיטה, נישא ברגר לברונית אורסולה פון בולוב, ששימשה כטכנאית במעבדה שלו. ואף שימש כפסיכיאטר צבאי במלחמת העולם הראשונה.
12 שנים לאחר מינויו כחבר סגל, מונה ברגר ב-1912 לתפקיד רופא-ראשי (Oberarzt) וב-1919 ירש את המנחה שלו בינסווגנר בתפקיד מנהל בית החולים הפסיכיאטרי. בעקבות הקידום זכה גם לתואר "פרופסור". ברגר שימש כרקטור האוניברסיטה בשנים 1927/28. הוא פרש מניהול בית החולים וקיבל תואר פרופסור אמריטוס ב-1938.
תרומתו המדעית - המצאה ה-EEG
ברגר חקר רבות את הקשר שבין זרימת הדם במוח, פסיכופיזיולוגיה וטמפרטורת המוח. תרומתו הגדולה ביותר הייתה בלימוד הפעילות החשמלית במוח, שהובילה אותו לפיתוח מכשיר רשמת המוח החשמלית (אלקטרואנצפלוגרם - EEG). מכשיר זה משמש לרישום הפעילות החשמלית במוח באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקרקפת הנבדק. הדפוסים המתקבלים מכונים גלי מוח, והם משקפים מאפיינים של פעילות רשתות עצביות במוח[1].
לאחר אירוע טראומטי, הנס ברגר החל להאמין ביכולות הטלפתיות של בני אדם, והקדיש את חייו לחקר הפעילות החשמלית של המוח. ברגר האמין שהיכולת הטלפתית של האדם מתבטאת בשחרור של אנרגיה מטבולית בצורה של חום ממוקד וגלים אלקטרומגנטיים ורצה להוכיח זאת.
בשנת 1929, ברגר פרסם מאמר ראשון בנושא ה־EEG, בו תיאר את גלי האלפא והבטא שמאפיינים בדיקות EEG כיום. כמו כן, הוא גילה את היעדרות גלי האלפא בזמן פקיחת העיניים לאחר מצמוץ ושוני בפעילות החשמלית המוחית בעת שינה ובעת מחלה. המחקר של ברגר התבסס על תכנון מדויק והכיל קבוצות ביקורת רבות. בעבודותיו הניח ברגר את תשתית למחקרים עתידיים רבים בנושא ה־EEG ושימושיו[2].
ברגר היה מועמד לקבלת פרס נובל ב-1940 אך לא זכה. יש הטוענים כי לו היה שורד את מלחמת העולם השנייה היה זוכה בפרס [3].
קשריו למפלגה הנאצית
ברגר היה חבר סגל בכיר באוניברסיטת ינה בזמן עליית הנאצים לשלטון. הוא היה חבר-תומך בארגון ה-SS הנאצי, ושימש כנציג הרפואי בוועדות של "בית המשפט לענייני בריאות ותורשה" ("Erbgesundheitsgericht" או EGOG), שקבעו האם לעקר באופן כימי בני אדם שתורשתם אינה רצוייה ובמיוחד חולים פסיכיאטריים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נקרא ברגר על ידי נציגי המפלגה לחזור ולנהל את בית החולים הפסיכיאטרי ב-1939.
ב-1941 נקרא שוב מספר פעמים לקחת חלק ב-EGOG ואף הסכים, כאשר הוא עונה במכתב לד"ר קרל אסטל "אני מוכן ואשמח לשוב ולשמש כרופא בוועדות ה-EGOG, ותודה רבה על ההצעה". אך בעקבות מצבו הרפואי המדרדר מעולם לא חזר לוועדה.
קשריו של ברגר עם המפלגה הנאצית היו מורכבים. מקורות מסוימים מצביעים על כך שברגר התנגד לעליית הנאצים לשלטון, ושמעורבותו בפעילות המפלגה נכפתה עליו על ידי נציגי המפלגה ששלטו באוניברסיטה באותם ימים. עם זאת, מקורות אחרים מצביעים על כך שתמך במפלגה ובעקרונותיה. יש הטוענים שפרישתו ב-1938 הייתה בעקבות מחלוקות עם נציגי ה-SS שביקשו מברגר נאמנות משמעותית יותר למפלגה. בתקופתו, מרבית מחברי הסגל של האוניברסיטה הצטרפו למפלגה הנאצית, ונרשמו כחברי SS מלאים. ברגר בחר להיות חבר-תומך בלבד ומעולם לא התפקד כחבר המפלגה הנאצית.[4]
התאבדותו של ברגר
בין 1939–1941 ברגר סבל מדיכאון עמוק והתמוטטות עצבים. במכתביו כתב "אני כותב כעת רק ממיטתי. אני מדוכא מאוד, אך עליי להתגבר ולהיות סבלני". אשתו של ברגר טענה שמצבו העגום של בעלה נבע מההתרחשויות בעולם ובמיוחד מגורלם של שותפיו היהודים, אך בהמשך הבהירה כי "אי אפשר לתלות את סבלו של הנס בעניין זה. מדובר במחלת נפש".[4]
לפנות בוקר של 1 ביוני 1941, התאבד ברגר בתלייה בכנף הדרומית של בית החולים בינה. הוא נקבר בעיר זמן מה לאחר מכן.
קישורים חיצוניים
🎧 עושים היסטוריה פרק 305: גלי מוח, חלק א' - המצאת ה EEG
הערות שוליים
- ^ What is EEG (Electroencephalography) and How Does it Work?, imotions (באנגלית)
- ^ James L. Stone, John R. Hughes, Early History of Electroencephalography and Establishment of the American Clinical Neurophysiology Society, Journal of Clinical Neurophysiology 30, 2013-02, עמ' 28–44 doi: 10.1097/WNP.0b013e31827edb2d
- ^ U.-J. Gerhard, A. Schönberg, B. Blanz, ["If Berger had survived the second world war - he certainly would have been a candidate for the Nobel Prize". Hans Berger and the legend of the Nobel Prize], Fortschritte Der Neurologie-Psychiatrie 73, 2005-03, עמ' 156–160 doi: 10.1055/s-2004-830086
- ^ 4.0 4.1 Lawrence A. Zeidman, James Stone, Daniel Kondziella, New Revelations About Hans Berger, Father of the Electroencephalogram (EEG), and His Ties to the Third Reich:, Journal of Child Neurology, 2013-06-10 doi: 10.1177/0883073813486558
30810875הנס ברגר (פסיכיאטר)