המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה
 | |
| מנהיגים | יוסיפ ברוז טיטו (הבולט ביותר) |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1919–1990 (כ־71 שנים) |
| אידאולוגיות |
קומוניזם טיטואיזם |
| מטה | בלגרד, סרביה |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
| ארגונים בינלאומיים |
קומינטרן (עד 1943) קומינפורם (עד 1948) |
| צבעים רשמיים | אדום |
המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה או ליגת הקומוניסטים (בסרבו-קרואטית: Savez komunista Jugoslavije / Савез комуниста Југославије, בסלובנית: Zveza komunistov Jugoslavije, במקדונית: Sojuz na komunistite na Jugoslavija / Сојуз на комунистите на Југославија) הייתה מפלגה קומוניסטית ביוגוסלביה.
המפלגה הוקמה ב-1919, כמפלגת אופוזיציה בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. לאחר הצלחה בבחירות, היא הוצאה מחוץ לחוק על ידי הממשלה המלכותית ונותרה בלתי-לגאלית עד מלחמת העולם השנייה. לאחר הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה ב-1941, צבא השחרור העממי של יוגוסלביה נלחם בכיבוש הנאצי ובמשתפי הפעולה. לאחר שחרור יוגוסלביה, ביססה המפלגה את כוחה ואחיזתה בשלטון, והקימה את הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה כמדינה חד-מפלגתית. הרפובליקה התקיימה עד מלחמות יוגוסלביה ב-1991.
המנהיג הבולט ביותר של המפלגה היה יוסיפ ברוז טיטו, שהנהיג אותה מ-1937 עד 1980. בשנות ה-40 וה-50 היו חילוקי דעות מהותיים בין טיטו ליוסיף סטלין שהובילו לקרע בין יוגוסלביה לברית המועצות, ולהוקעת טיטו בידי הסובייטים. טיטו הנהיג ביוגוסלביה גישה של ניהול עצמי ושל קומוניזם עצמאי, שנודעה כ"טיטואיזם".
הנהגת המפלגה
המפלגה הונהגה תחילה על ידי מזכירי הוועדה המרכזית ומאוחר יותר על ידי נשיאי הפרסידיום.
| שם | תקופת כהונה | עמדה, הערות |
|---|---|---|
| פיליפ פיליפוביץ' ז'יבקו טופלוביץ' לדימיר צ'ופיץ' |
אפריל 1919 - יוני 1920 | מזכיר פוליטי מזכיר פוליטי מזכיר ארגוני |
| פאבלה פבלוביץ' יאקוב לסטריץ' פיליפ פיליפוביץ' סימה מרקוביץ' ולדימיר צ'ופיץ' |
יוני 1920 - אוגוסט 1921 | נשיא הוועדה המרכזית נשיא הוועדה המרכזית מזכיר פוליטי מזכיר פוליטי מזכיר ארגוני |
| קוסטה נובאקוביץ' טרישה קצלרוביץ' משה פיאדה |
אוגוסט 1921 - יולי 1922 | ההנהגה האלטרנטיבית של מרכז המפלגה, שנבחרה לאחר האיסור על פעילות המפלגה |
| סימה מרקוביץ' | ספטמבר 1921 - יולי 1922 | הוועדה המנהלת של המפלגה הקומוניסטית לאמיגרציה, לאחר הפיצול במפלגה בעקבות חילוקי דעות בשאלה האם המפלגה צריכה לבנות את עצמה מחדש דרך החוק או להקדיש את עצמה לפעילות בלתי-לגאלית |
| סימה מרקוביץ' | יולי 1922 - מאי 1923 | מזכיר, לאחר האיחוד |
| טרישה קצלרוביץ' | מאי 1923 - מאי 1926 | מזכיר |
| סימה מרקוביץ' ראדומיר וויוביץ' |
מאי 1926 - אפריל 1928 | מזכיר פוליטי מזכיר ארגוני |
| ג'ורו ג'אקוביץ' | אפריל 1928 - נובמבר 1928 | מנהיג זמני, לאחר הדחת הוועדה המרכזית על ידי הקומינטרן עקב האווירה הפלגנית במפלגה |
| ג'ורו ג'אקוביץ' יובאן מאלישיץ' |
נובמבר 1928 - 1929 | מזכיר ארגוני מזכיר פוליטי |
| 1930 - 1934 | בעקבות מרד פועלים ואיכרים בדיקטטורה המונרכית, הנהגת המפלגה הוגלתה לווינה והקשר בינה לבין יוגוסלביה נותק | |
| מילאן גורקיץ' | דצמבר 1934 - נובמבר 1936 | מזכיר פוליטי |
| מילאן גורקיץ' יוסיפ ברוז טיטו |
נובמבר 1936 - 23 באוקטובר 1937 | מזכיר כללי מזכיר ארגוני |
| יוסיף ברוז טיטו | 23 באוקטובר 1937 - מאי 1938 | מזכיר ארגוני |
| יוסיף ברוז טיטו | מאי 1938 - מרץ 1939 | הנהגה זמנית |
| יוסיף ברוז טיטו | מרץ 1939 - 4 במאי 1980 | מזכיר כללי; החל מ-13 באוגוסט 1964 נשיא הפרסידיום |
לאחר מותו של טיטו המפלגה אימצה מודל הנהגה בו מתקיימת מדי שנה רוטציה בנשיאות המפלגה. קרנה של המפלגה ירד עם המעבר לשיטה פדרלית, בה יותר כוח ניתן לסניפי המפלגה ברפובליקות.
| שם | תקופת כהונה | מייצג |
|---|---|---|
| בראנקו מיקוליץ' (נשיא בפועל) | 19 באוקטובר 1978 - 23 באוקטובר 1978 | בוסניה והרצגובינה |
| סטוואן דורונסקי (נשיא בפועל עד ה-4 במאי) | 23 באוקטובר 1978 - 20 באוקטובר 1980 | וויבודינה |
| לאזאר מויסוב | 20 באוקטובר 1980 - 20 באוקטובר 1981 | מקדוניה |
| דושאן דרגוסאבאץ | 20 באוקטובר 1981 - 29 ביוני 1982 | קרואטיה |
| מיטיה ריביצ'יץ' | 29 ביוני 1982 - 30 ביוני 1983 | סלובניה |
| דראגוסלב מרקוביץ' | 30 ביוני 1983 - 26 ביוני 1984 | סרביה |
| עלי שוקריו | 26 ביוני 1984 - 25 ביוני 1985 | קוסובו |
| וידויה ז'ארקוביץ' | 25 ביוני 1985 - 26 ביוני 1986 | מונטנגרו |
| מילאנקו רנוביצה | 28 ביוני 1986 - 30 ביוני 1987 | בוסניה והרצגובינה |
| בושקו קרוניץ' | 30 ביוני 1987 - 30 ביוני 1988 | וויבודינה |
| סטיפה שובאר | 30 ביוני 1988 - 17 במאי 1989 | קרואטיה |
| מילאן פנצ'בסקי | 17 במאי 1989 - 30 ביוני 1990 | מקדוניה |
הרכב אתני
| לאום | מספר החברים | אחוז מסך כל החברים | אחוז מסך כל האוכלוסייה |
|---|---|---|---|
| סרבים | 541,526 | 51.77 | 42.08 |
| קרואטים | 189,605 | 18.13 | 23.15 |
| סלובנים | 70,516 | 6.74 | 8.57 |
| מקדונים | 67,603 | 6.46 | 5.64 |
| מונטנגרים | 65,986 | 6.31 | 2.77 |
| לאום מוסלמי | 37,433 | 3.58 | 5.24 |
| אלבנים | 31,780 | 3.04 | 4.93 |
| הונגרים | 12,683 | 1.21 | 2.72 |
| אחרים | 28,886 | 2.76 | 4.90 |
| סך הכל | 1,046,018 | 100 | 100 |
לקריאה נוספת
- עודד ערן, "החלטת הקומאינפורם בעניין המצב במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה", בתוך: מדיניות החוץ של ברית המועצות: מלנין עד גורבצ'וב, כרך 1, האוניברסיטה הפתוחה, 1991.
- Seroka, Jim, "Change and Reform of the League of Communists in Yugoslavia", The carl Beck Papers in Russian and East European Studies 704, June 1990.
- White, Stephen and Simons, William B., "The Statute Of The League Of Communists Of Yugoslavia", The Party Statutes of the Communist World, Brill, 1984.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Tomasevich, Jozo and Vucinich, Wayne S, Contemporary Yugoslavia: Twenty Years of Socialist Experiment, University of California Press, 1969, p. 256
