המחלה החמישית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. אַדְמֶנֶת זיהומית[1], המחלה החמישית או תסמונת הלחי הסטורה[2] (באנגלית: Erythema Infectiosum, fifth disease or slapped cheek syndrome) היא אחד מכמה ביטויים אפשריים של זיהום על ידי פרוו-וירוס B19 (אנ').[3] המחלה שכיחה יותר אצל ילדים בגילאי 5 עד 15 שנים. בעוד פרוו-וירוס B19 יכול להשפיע על בני אדם בכל הגילאים, רק שניים מתוך עשרה אנשים יציגו תסמינים פיזיים.[4]

השם "המחלה החמישית" מגיע ממקומה ברשימה הסטנדרטית של מחלות ילדות הגורמות לפריחה, הכוללת גם חצבת (ראשונה), קדחת הארגמן (שנית או סקרלטינה), אדמת (שלישית) ורוזולה (שישית).[5] היא נקראת לעיתים תסמונת הלחי הסטורה כיוון שהיא מתבטאת כפריחה אדומה על לחיי הילד, כך שנראה כאילו סטרו לו.[6] עם התפרצות הפריחה המחלה אינה מדבקת, והטיפול בה הוא בעיקר תומך.

סימנים וסימפטומים

ילד בן 16 חודשים עם המחלה החמישית

המחלה החמישית מתחילה עם חום נמוך, כאבי ראש, פריחה ותסמינים דמויי הצטננות, כגון נזלת או אף סתום.[7] תסמינים אלה חולפים, ולאחר מכן מספר ימים לאחר מכן, מופיעה הפריחה. הפריחה האדומה הבהירה מופיעה לרוב בפנים, במיוחד בלחיים.[7] זהו סימפטום מכריע של הזיהום בילדים (מכאן השם "תסמונת הלחי הסטורה").[7] לעיתים, הפריחה תתפרש על גשר האף או סביב הפה. בנוסף ללחיים האדומות, ילדים מפתחים לעיתים קרובות פריחה אדומה דמוית תחרה בשאר הגוף, כאשר הזרועות העליונות, פלג הגוף העליון והרגליים הם המיקומים הנפוצים ביותר. הפריחה נמשכת בדרך כלל כמה ימים ועלולה לגרד, וידוע כי חלק מהמקרים נמשכים מספר שבועות. חולים בדרך כלל כבר אינם זיהומיים לאחר הופעת הפריחה.[8][9]

אצל בני נוער ומבוגרים עשויה להופיע דלקת פרקים,[7] אשר מתבטאת בנפיחות כואבת של המפרקים בדומה לדלקת פרקים. ילדים גדולים יותר ומבוגרים שחלו במחלה עשויים להתקשות בהליכה ובכיפוף מפרקים, כגון פרקי כף היד, ברכיים, קרסוליים, אצבעות וכתפיים.[9][8]

המחלה היא בדרך כלל קלה,[10] אך בקבוצות סיכון מסוימות ובנסיבות נדירות, יכולות להיות לה השלכות חמורות:

גורמים

המחלה החמישית, הידועה גם בשם אריתמה אינפקטיוסום, נגרמת על ידי פרוו-וירוס B19, אשר מדביק רק בני אדם.[13] הזיהום עשוי להוביל למספר ביטויים קליניים, אך השכיח ביותר הוא המחלה החמישית.[14]

ההחלמה מזיהום הנגיף מושגת על ידי ייצור נוגדני IgM ספציפיים לנגיף, אשר נוצרים 10–12 ימים לאחר ההדבקה.[15] לאחר היום ה-16, כאשר מתגלים סימני המחלה החמישית (פריחות אדומות וכאבים במפרקים), נוגד B19 IgG ספציפי מיוצר על ידי תאי החיסון. ייצור של סרום אנטי B19 IgG מסייע לשלוט על הזיהום ומקל על התאוששות של ייצור תאי אריתרואידים בתאי שושלת אריתרואידים שהותקפו על ידי פרוו-וירוס B19.[16]

אבחון

מראה "הלחיים הסטורות" שיוצרת הפריחה יכול לרמז על המחלה החמישית, עם זאת, ניתן לקשר בטעות את הפריחה עם מחלות או זיהומים אחרים הקשורים לעור. בדיקת דם היא הדרך הטובה ביותר לאשר סופית את האבחנה.[13] בדיקת סרום נוגדנים נגד פרוו-וירוס B19 IgM היא השיטה המועדפת לזיהוי זיהום קודם. בדיקת נוגדנים משתמשת בנוגדנים שנועדו לזהות אנטיגן או חלבון פרוו-וירוס במחזור הדם. הבדיקה יכולה להיות חיובית שבוע לאחר ההדבקה הראשונית. תוצאה שלילית עשויה להטעות, ולעיתים נדרשת בדיקה חוזרת על מנת לשלול את המחלה סופית.[17] תוצאה חיובית עשויה להעיד על זיהום במהלך החודשיים עד ששת החודשים האחרונים.[13] חסינות לנגיף נוצרת לכל החיים כאשר נוגדני IgG מיוצרים כתגובה לחשיפה לווירוס.[18] ניתן לאשר זיהום על ידי פרוו-וירוס B19 גם על ידי בידוד של DNA ויראלי שזוהה על ידי PCR או הכלאה ישירה (אנ'). PCR נחשב לרגיש יותר באופן משמעותי לאיתור אנטיגן ויראלי בהשוואה להכלאה ישירה של DNA. בדיקת הכלאה יכולה לזהות טוב יותר גרסאות של הנגיף.[19] קיימים 3 גנוטיפים ביולוגיים דומים של פרוו-וירוס B19, ממספר אחד עד שלוש. הגנוטיפ הנפוץ ביותר הוא הגנוטיפ הראשון.[20] בדיקות מעבדה יכולות להצביע על סיבוכים של הזיהום, כולל אנמיה, נזק לכבד וספירת טסיות נמוכה.[17]

הדבקה

המחלה החמישית מועברת בעיקר על ידי הפרשות דרכי הנשימה (רוק, ריר וכו'), אך יכולה להתפשט גם במגע עם דם נגוע. תקופת הדגירה (הזמן בין ההדבקה הראשונית להופעת התסמינים) היא בדרך כלל בין 4 ל-21 ימים. אנשים שחלו במחלה החמישית הכי מידבקים לפני הופעת התסמינים. בדרך כלל, סביר להניח שילדי בית ספר, מעונות יום, מורים והורים ייחשפו לנגיף. כאשר הסימפטומים ניכרים, הסיכון להעברה קטן; לכן, אין צורך לבודד אנשים סימפטומטיים.[9][7] העברה אנכית מזיהום אצל האם עשויה להתרחש, מה שעלול להוביל להידרופס עוברי עקב ההשפעות המזיקות של הזיהום על ייצור תאי הדם האדומים.[18]

טיפול

הטיפול בעיקר תומך, מכיוון שהזיהום לעיתים קרובות מגביל את עצמו. לא מומלץ טיפול ספציפי. לעיתים נעשה שימוש בתרופות להורדת חום. במקרים של ארתרופתיה, כגון אלו עם דלקת פרקים או ארתרלגיה, ניתן להשתמש בנוגדי דלקת לא סטרואידים (NSAIDs) או נוגדי דלקת אחרים.[13] הפריחה בדרך כלל אינה מגרדת, אך יכולה להיות כואבת מעט. הפריחה עצמה אינה נחשבת מדבקת.[21] הזיהום נמשך בדרך כלל כ-5 עד 10 ימים. מתח, טמפרטורה חמה, פעילות גופנית וחשיפה לאור השמש יכולים לתרום להתרחשות חוזרת בתוך חודשים מהזיהום הראשוני. כאשר המחלה שוככת והגוף מפתח נוגדנים לווירוס, החיסון מחזיק לאורך כל החיים.[22] אוכלוסיות בסיכון גבוה יותר לסיבוכים עשויות להזדקק להפניה למומחה. אנמיה היא סיבוך חמור יותר שעלול לנבוע מזיהום בנגיף פרוו-וירוס B19 ודורש עירוי דם כחלק מהטיפול.[23]

אפידמיולוגיה

המחלה החמישית שכיחה ביותר בילדים בגילאי 5 עד 15 שנים, ומתרחשת בשיעורים נמוכים יותר אצל מבוגרים.[24] הנגיף מתפשט בקלות וברגע שנדבקים, הגוף יתחיל לפתח חסינות מתמשכת להדבקה מחדש. השכיחות של נוגדנים היא 50% בילדים ו-70% עד 85% במבוגרים.[25] הנגיף משפיע על גברים ונשים כאחד.[26] במהלך סוף החורף או תחילת האביב, יש סיכוי גבוה להתפרצות מגפה.[6] בקיץ ובסתיו מתרחשים מקרים והתפרצויות ספורדיות.[27] ההתפרצויות מתרחשות לרוב בצהרונים ובבתי ספר.[28] מחזוריות ההתפרצות היא שלוש עד שבע שנים.[27] הסיכון לחלות במחלה הנגיפית עולה כאשר נחשפים לאדם נגוע או לדם מזוהם. אנשים שלהם עיסוק הדורש מגע קרוב עם אנשים נגועים, כמו עובדי שירותי בריאות ומורים, נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלה הוויראלית.[29] גורם סיכון נוסף למחלה החמישית הם אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, וכן אנשים הסובלים מאנמיה, אשר נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח סיבוכים. נשים בהריון נמצאות בסיכון לחלות במחלה ויראלית, במיוחד במהלך המחצית הראשונה של ההריון. עם זאת, סיבוכים נדירים מאוד ופחות מ-5% מהמקרים הללו יחוו סיבוכים רציניים.[30] הסיבוך השכיח ביותר בקרב נשים בהריון הוא אנמיה. במקרים נדירים עלולה להתרחש אנמיה חמורה, והצטברות נוזלים יכולה להתפתח. הצטברות נוזלים עלולה לגרום לאי ספיקת לב או למוות. עירוי דם או אינדוקציה עשוי להיות נחוץ.[31] נכון לשנת 2023, אין חיסון זמין לפרוו-וירוס B19 אנושי,[7] אם כי נעשו ניסיונות לפתח כזה.[32]

היסטוריה

פרוו-וירוס, הנגיף הגורם למחלה החמישית, התגלה לראשונה בשנת 1975 על ידי איבון קוסארט.[33] המחלה (או מחלה המתבטאת באופן דומה)[34] תוארה לראשונה על ידי רוברט וילן (אנ') בספרו "על מחלות עוריות" (On Cutaneous Diseases) בשנת 1808.[35] היא הוגדרה טוב יותר על ידי אנטון צ'מר ב-1889 כגרסה של אדמת (örtliche Rotheln), וזוהתה כמצב מובהק ב-1896 על ידי תאודור אשריך (אנ'), וקיבלה את השם erythema infectiosum ב-1899.[35][36] המונח "המחלה החמישית" נטבע בשנת 1905 על ידי הרופא הרוסי-צרפתי ליאון שניס (Léon Cheinisse) (1871–1924), אשר הציע סיווג ממוספר של שש מחלות הילדות הנפוצות ביותר.[37][34] [38] [39] הנגיף תואר לראשונה בשנת 1957 באוניברסיטת פנסילבניה על ידי ורנר וחובריו.[40]

סיבוכים

ישנם כמה סיבוכים ידועים הקשורים למחלה החמישית הקשורים להריון. בעוד שפרוו-וירוס מועבר בדרך כלל באמצעות הפרשות דרכי הנשימה או מגע יד לפה, ידוע שהוא מועבר גם מאמהות הרות לעוברים.[41][42] בערך 50-75% מכלל הנשים ההרות חסינות מפני נגיף פרבו B19 בעוד ששאר הנשים רגישות למחלה באופן קל.[11][41] רוב העוברים שנדבקים בווירוס אינם מציגים תסמינים משמעותיים ומראים החלמה מלאה מהנגיף. עם זאת, הסיבוכים החמורים הבאים נדירים, אך אפשריים: הפלה, לידת מת, אנמיה עוברית, אי ספיקת כבד ותוצאה חריגה של התפתחות נוירוטית. במקרים מסוימים, עוברים יפתחו הידרופס עוברי (hydrops fetalis) עקב פרוו-וירוס B19 מולד. מצב זה נחקר כגורם אחראי למצבים עובריים מאוחרים יותר, כגון הפלה או מוות סביב הלידה, בסקירת ספרות שיטתית בשנת 2016. הסקירה הראתה כי אצל אלו שנולדו עם וירוס שגרם להידרופס עוברי, אכן היה קשר לסיכון גבוה יותר לתמותה, וכן לסיכון גבוה יותר לסיבוכים.[41] [43] בעוד שההשלכות הפוטנציאליות של אריתמה אינפקטיוסום יכולות להיות חמורות למדי בהריון, ניתן לבדוק חסינות לאמהות באמצעות נוכחות של נוגדני IgG ו-IgM.[10][42]

בנוסף לעוברים, זיהום פרוו-וירוס והשפעותיו נחקרו גם אצל מבוגרים. הנגיף קשור גם להתפתחות של סיבוכים נוירולוגיים, כפי שזוהו בסקירה שיטתית ב-2014. ניתוח זה כלל 89 מחקרים שעסקו בין היתר בסיבוכים של הווירוס, הן במערכת המרכזית והן במערכת העצבים ההיקפית, כגון דלקת המוח, דלקת קרום המוח ונוירופתיה היקפית. עם זאת, הפתופיזיולוגיה הספציפית של סיבוכים אלו טרם התגלתה, אך הסקירה אכן מעודדת שימוש בבדיקת נוגדנים על מנת לקבוע את רמת הסיכון של המטופל.[44] זיהום של וירוס זה אינו מוגבל למערכת העצבים, ונקשר גם למקרים של דלקת לבבית שעלולה לגרום לנזק מבני ללב לאורך זמן. אם הנזק מתקדם והוא משמעותי, עלול להתרחש מוות של תאי לב.[45]

אנשים שחיים עם HIV רגישים גם כן לסיבוכים אם הם נגועים במחלה עקב פגיעה חיסונית. אף על פי שמדובר במקרים נדירים יחסית, אלה שחיים עם זיהום של נגיף ה- HIV יתקשו להילחם בנגיף הפרוו-וירוס B19, מה שיכול לגרום לאובדן משמעותי של תאי דם אדומים ולאנמיה.[46]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Young, N. S., & Brown, K. E. (2004). Parvovirus B19. New England Journal of Medicine, 350(6), 586-597.
  • Heegaard, E. D., & Brown, K. E. (2002). Human parvovirus B19. Clinical microbiology reviews, 15(3), 485-505.
  • Broliden, K., Tolfvenstam, T., & Norbeck, O. (2006). Clinical aspects of parvovirus B19 infection. Journal of internal medicine, 260(4), 285-304.
  • Bascietto, F., Liberati, M., Murgano, D., Buca, D., Iacovelli, A., Flacco, M. E., ... & D'Antonio, F. (2018). Outcome of fetuses with congenital parvovirus B19 infection: systematic review and meta‐analysis. Ultrasound in Obstetrics & Gynecology, 52(5), 569-576.
  • Romero Starke, K., Kofahl, M., Freiberg, A., Schubert, M., Groß, M. L., Schmauder, S., ... & Seidler, A. (2019). Are daycare workers at a higher risk of parvovirus B19 infection? A systematic review and meta-analysis. International Journal of Environmental Research and Public Health, 16(8), 1392.
  • Lunardi, C., Tinazzi, E., Bason, C., Dolcino, M., Corrocher, R., & Puccetti, A. (2008). Human parvovirus B19 infection and autoimmunity. Autoimmunity reviews, 8(2), 116-120.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המחלה החמישית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ אַדְמֶנֶת זִהוּמִית במילון רפואת עור [רפואה] (תשע"א), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ "Slapped cheek syndrome". nhs.uk (באנגלית). 2017-10-19. נבדק ב-2021-08-31.
  3. ^ Weir E (במרץ 2005). "Parvovirus B19 infection: fifth disease and more". CMAJ. 172 (6): 743. doi:10.1503/cmaj.045293. PMC 552884. PMID 15767606. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ "About Human Parvovirus B19 | CDC". www.cdc.gov (באנגלית אמריקאית). 2021-04-01. נבדק ב-2021-08-04.
  5. ^ Feder, Henry M.; Grant-Kels, Jane M. (2008), Schlossberg, David (ed.), "Classic Viral Exanthems", Clinical Infectious Disease, Cambridge: Cambridge University Press: 135–140, doi:10.1017/cbo9780511722240.020, ISBN 978-0-511-72224-0, נבדק ב-2022-01-04
  6. ^ 6.0 6.1 פרוו-וירוס B19 (המחלה החמישית) - מידע רפואי, באתר www.maccabi4u.co.il
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 Fifth Disease, medlineplus.gov
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Clinical Presentations of Parvovirus B19 Infection - February 1, 2007 -- American Family Physician, web.archive.org, ‏2008-08-21
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Parvovirus B19 Infections - October 1, 1999 - American Academy of Family Physicians, web.archive.org, ‏2008-05-14
  10. ^ 10.0 10.1 D. Mankuta, B. Bar-Oz, G. Koren, Erythema infectiosum (Fifth disease) and pregnancy, Canadian Family Physician Medecin De Famille Canadien 45, 1999-03, עמ' 603–605
  11. ^ 11.0 11.1 Pregnancy and Fifth Disease | CDC, www.cdc.gov, ‏2022-02-16 (באנגלית אמריקאית)
  12. ^ Yoto Y, Kudoh T, Suzuki N, Matsunaga Y, Chiba S (2003). "Retrospective study on the influence of human parvovirus B19 infection among children with malignant diseases". Acta Haematologica. 90 (1): 8–12. doi:10.1159/000204365. PMID 8237278.
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 Angela Macri, Jonathan S. Crane, Parvoviruses, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2023
  14. ^ Lucy O. Attwood, Natasha E. Holmes, Lisa Hui, Identification and management of congenital parvovirus B19 infection, Prenatal Diagnosis 40, 2020-12, עמ' 1722–1731 doi: 10.1002/pd.5819
  15. ^ Rogo LD, Mokhtari-Azad T, Kabir MH, Rezaei F (2014). "Human parvovirus B19: a review". Acta Virologica. 58 (3): 199–213. doi:10.4149/av_2014_03_199. PMID 25283854.
  16. ^ Kerr JR (באפריל 2016). "The role of parvovirus B19 in the pathogenesis of autoimmunity and autoimmune disease". Journal of Clinical Pathology. 69 (4): 279–91. doi:10.1136/jclinpath-2015-203455. PMID 26644521. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ 17.0 17.1 Yan J, Xu B (במאי 2021). "Rare cutaneous manifestations of parvovirus B19 infection in a child". Journal of Paediatrics and Child Health. 57 (5): 749–750. doi:10.1111/jpc.15030. PMID 32722887. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 Sean Kostolansky, James R. Waymack, Erythema Infectiosum, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2023
  19. ^ Ornoy A, Ergaz Z (2017). "Parvovirus B19 infection during pregnancy and risks to the fetus". Birth Defects Research. 109 (5): 311–323. doi:10.1002/bdra.23588. PMID 28398685.
  20. ^ Qiu J, Söderlund-Venermo M, Young NS (בינואר 2017). "Human Parvoviruses". Clinical Microbiology Reviews. 30 (1): 43–113. doi:10.1128/CMR.00040-16. PMC 5217800. PMID 27806994. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Ralston SL, Lieberthal AS, Meissner HC, Alverson BK, Baley JE, Gadomski AM, et al. (בנובמבר 2014). "Clinical practice guideline: the diagnosis, management, and prevention of bronchiolitis". Pediatrics. 134 (5): e1474-502. doi:10.1007/978-3-030-21267-4_9. PMC 7123921. PMID 25349312. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ Ramdass P, Mullick S, Farber HF (בדצמבר 2015). "Viral Skin Diseases". Primary Care. 42 (4): 517–67. doi:10.1016/j.pop.2015.08.006. PMID 26612372. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ Manaresi E, Gallinella G (ביולי 2019). "Advances in the Development of Antiviral Strategies against Parvovirus B19". Viruses. 11 (7): 659. doi:10.3390/v11070659. PMC 6669595. PMID 31323869. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ Kostolansky, Sean; Waymack, James R. (2021), "Erythema Infectiosum", StatPearls, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, PMID 30020681, נבדק ב-2021-12-02
  25. ^ Gryfe, David; Wong, Calvin (באפריל 2019). "Clinical management of an adult with erythema infectiosum: a retrospective case report". The Journal of the Canadian Chiropractic Association. 63 (1): 44–50. ISSN 0008-3194. PMC 6493208. PMID 31057177. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ "Parvovirus B19 Infection Medication: Antipyretic agents, Immunologic effectors, Antihistamines". emedicine.medscape.com. נבדק ב-2021-12-02.
  27. ^ 27.0 27.1 Naides, S J (בספטמבר 1988). "Erythema infectiosum (fifth disease) occurrence in Iowa". American Journal of Public Health. 78 (9): 1230–1231. doi:10.2105/ajph.78.9.1230. ISSN 0090-0036. PMC 1349405. PMID 2841879. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ Romero Starke, Karla; Kofahl, Marlen; Freiberg, Alice; Schubert, Melanie; Groß, Mascha Luisa; Schmauder, Stefanie; Hegewald, Janice; Kämpf, Daniel; Stranzinger, Johanna; Nienhaus, Albert; Seidler, Andreas (באפריל 2019). "Are Daycare Workers at a Higher Risk of Parvovirus B19 Infection? A Systematic Review and Meta-Analysis". International Journal of Environmental Research and Public Health. 16 (8): 1392. doi:10.3390/ijerph16081392. ISSN 1661-7827. PMC 6517978. PMID 30999694. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ Parvovirus B19 Antibodies, IgG – ויקירפואה, באתר wikirefua.org.il
  30. ^ "Fifth Disease Complications and Prevention". News-Medical.net (באנגלית). 2018-10-16. נבדק ב-2021-12-02.
  31. ^ "Fifth Disease and Pregnancy". American Pregnancy Association (באנגלית אמריקאית). 2014-07-25. נבדק ב-2021-12-02.
  32. ^ Ballou WR, Reed JL, Noble W, Young NS, Koenig S (בפברואר 2003). "Safety and immunogenicity of a recombinant parvovirus B19 vaccine formulated with MF59C.1". The Journal of Infectious Diseases. 187 (4): 675–8. doi:10.1086/368382. PMID 12599085. {{cite journal}}: (עזרה)
  33. ^ Marano, Giuseppe; Vaglio, Stefania; Pupella, Simonetta; Facco, Giuseppina; Calizzani, Gabriele; Candura, Fabio; Liumbruno, Giancarlo M.; Grazzini, Giuliano (באפריל 2015). "Human Parvovirus B19 and blood product safety: a tale of twenty years of improvements". Blood Transfusion. 13 (2): 184–196. doi:10.2450/2014.0174.14. ISSN 1723-2007. PMC 4385066. PMID 25849894. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ 34.0 34.1 Morens DM (באוגוסט 1982). "Fifth disease: Still hazy after all these years". JAMA. 248 (5): 553–4. doi:10.1001/jama.1982.03330050035026. PMID 7097899. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ 35.0 35.1 Andrade-Filho J (2014). "Analogies in medicine: slapped cheek appearance". Revista do Instituto de Medicina Tropical de Sao Paulo. 56 (5): 458. doi:10.1590/S0036-46652014000500017. PMC 4172122. PMID 25229231.
  36. ^ "The Doctor's World". The New York Times. 30 בנובמבר 1982. נבדק ב-7 בנובמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Briney RR (בנובמבר 1965). "Primary cutaneous actinomycosis". JAMA. 194 (6): 679–80. doi:10.1001/jama.1965.03090190101037. PMID 5897250. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ St. Louis Courier of Medicine. Vol. 35. Courier of Medicine Company. 1906.
  39. ^ Zuckerman AJ, Banatvala JE, Pattison JR, Griffiths P, Schoub B, eds. (2004). "Human Parovirsuses". Principles and Practice of Clinical Virology (5th ed.). Chichester: Wiley. pp. 703–720 (710). ISBN 978-0-470-02096-8.
  40. ^ Werner GH, Brachman PS, Ketler A, Scully J, Rake G (באפריל 1957). "A new viral agent associated with erythema infectiosum". Annals of the New York Academy of Sciences. 67 (8): 338–45. doi:10.1111/j.1749-6632.1957.tb46058.x. PMID 13411972. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 F. Bascietto, M. Liberati, D. Murgano, D. Buca, A. Iacovelli, M. E. Flacco, L. Manzoli, A. Familiari, G. Scambia, F. D'Antonio, Outcome of fetuses with congenital parvovirus B19 infection: systematic review and meta-analysis, Ultrasound in Obstetrics & Gynecology 52, 2018-11, עמ' 569–576 doi: 10.1002/uog.19092
  42. ^ 42.0 42.1 Abbasi N, Johnson JA, Ryan G (באוגוסט 2017). "Fetal anemia". Ultrasound in Obstetrics & Gynecology. 50 (2): 145–153. doi:10.1002/uog.17555. PMID 28782230. {{cite journal}}: (עזרה)
  43. ^ Xiong YQ, Tan J, Liu YM, He Q, Li L, Zou K, Sun X (במאי 2019). "The risk of maternal parvovirus B19 infection during pregnancy on fetal loss and fetal hydrops: A systematic review and meta-analysis". Journal of Clinical Virology. 114: 12–20. doi:10.1016/j.jcv.2019.03.004. PMID 30897374. {{cite journal}}: (עזרה)
  44. ^ Barah F, Whiteside S, Batista S, Morris J (במאי 2014). "Neurological aspects of human parvovirus B19 infection: a systematic review". Reviews in Medical Virology. 24 (3): 154–68. doi:10.1002/rmv.1782. PMC 4238837. PMID 24459081. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Tschöpe C, Ammirati E, Bozkurt B, Caforio AL, Cooper LT, Felix SB, et al. (במרץ 2021). "Myocarditis and inflammatory cardiomyopathy: current evidence and future directions". Nature Reviews. Cardiology. 18 (3): 169–193. doi:10.1038/s41569-020-00435-x. PMC 7548534. PMID 33046850. {{cite journal}}: (עזרה)
  46. ^ Koduri PR (בינואר 2000). "Parvovirus B19-related anemia in HIV-infected patients". AIDS Patient Care and STDs. 14 (1): 7–11. doi:10.1089/108729100318082. PMID 12240888. {{cite journal}}: (עזרה)


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37536464המחלה החמישית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=המחלה_החמישית&oldid=2418521"