המוסד הספרותי נובה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיתון ריקה. המוסד הספרותי נובה (בהונגרית: Nova Irodalmi Intézet) הוקם והתפתח לעסק למכירת ספרים ולהוצאה לאור על ידי שני יהודים-הונגרים, דוד מילר (1867–1945)[1] ומור מילר (1865–1911). ההוצאה לאור פעלה בבודפשט בין השנים 1924 לבין 1949 בשדרת אנדראשי 32, בתחילה דוד מילר, ואחר כך בנו פאל מילר ניהלו את העסק. הם פרסמו בעיקר רומני הרפתקאות ורומנים בלשיים, בין השאר של סופרים הונגרים כמו ינה רייטה (למשל) או תחת אחד מכינוייו P. Howard).[2]
הקמה
המכון הספרותי נובה נוסד למעשה ב-20 באפריל שנת 1901 על ידי האחים מילר.[3] דוד מילר צבר מוניטין לאומי עד תקופה זו כאלוף הונגריה בהתעמלות מספר פעמים. הוא פרש מתחרויות בשנת 1896. האחים החלו למכור בין היתר ציוד ספורט. מכירת הספרים על ידם החלה בשל האח הגדול יותר מור מילר. הוא היה רשום בפנקסי החברה כסוחר ספרים ישנים ועתיקית. מאוחר יותר הצטרפה לחברה אשתו של דוד מילר, הולדה אנגל אליאס. לאחר מותו של מור מילר בשנת 1911 התטרף גם ארתור אנגל. את מקומו של ארתור אנגל שפרש בשנת 1928 תפס בנו של דוד מילר, פאל מילר.
החברה הייתה בתחילה רק חברת מסחר ספרים קטנה, ורק בשנת 1924 התחילה לפעול גם כמוציא לאור. אז הוחלט לזנוח את סחר מוצרי הספורט ולעבור לחלוטין לתחום עסקי הספרים ולעסוק בהוצאה לאור בנוסף לסחר בספרים. כך הוקם המכון הספרותי נובה: "המוסד הספרותי נובה (דוד מילר ושות')" ובגרמנית: Nova Literarische Anstalt. למנהל החברה החדשה מונה דוד מילר.[4] עוד באותה השנה הצטרף המוסד הספרותי נובה לאיגוד המו"לים והמפיצים ההונגרים, למחלקה של הוצאת ספרים.
התחלה
בסוף שנת 1924, שלושה חודשים לאחר הקמתו, כבר יצאו לאור תשעה ספרים ואותה אנרגיה התאפיינה בשנה שלאחר מכן. ספרי ילדים ויצירות מאת סופרים כמו אלכסנדר דיומא האב, ג'ק לונדון ואלכסנדר קופרין ראו אור. כבר בשנים הראשונות ניסו להוציא את הספרים בסדרות, אך סדרות אלה הפכו במציאות לבעלות תקופת חיים קצרה מאוד. סדרות כאלה היו: "ספריית המסעות של נובה", "כל עבודותיו של קופרין", "מאות שנים של אהבה". ספרים אלה נשארו פופולריים גם בשנים מאוחרות יותר בשל הופעתם החיצונית הנאה ועיבודם הקפדני. שלושים עד שלושים וחמישה ספרים של נובה ראו אור בכל אחת מהשנים 1925 ו-1926. בשנת 1927 חל שינוי ניכר כאשר רק 12 ספרים ראו אור ובשנת 1928 ותשעה. בשל המשבר הכלכלי העולמי שהלך וגדל, המוסד הספרותי נובה פרסם ספר אחד או שניים בלבד בשנות ה-30 של המאה ה-20. הסגירה איימה על המו"ל והיה צורך בהכנסת חידושים וחדשנות כדי להישאר בחיים.[5]
לידתה מחדש של נובה
משנת 1930 יושמו הנחיות חדשות: רק יצירות של מחברים חדשים ומודרניים יפורסמו עם מראה אחיד שניתן היה לזהות מיד כספר של הוצאת נובה ובמחיר זול ככל האפשר. הכרך הראשון של הסדרה החודשית במתכונת החדשה פורסם בשנת 1932. זה היה הרומן של אריך קסטנר "פביאן", ספר אדום קטן במחיר של 2 פנגה, שהיה זול מאוד בתקופה זו למהדורה כה איכותית והיה פופולרי כל כך שהיה צריך להדפיס אותו בכמה מהדורות.[2]
בשנת 1935, בעריכתו של קורנל טאבורי, הושקה סדרה בשם רומני ההרפתקאות של נובה, בה התפרסמו ספרים חדשים אחת לשבועיים וניתן היה לרכוש אותם בפנגו אחד. הם פרסמו בעיקר יצירות של סופרים זרים, רובם של פרד רוברטס (בשמו האמיתי: Robert Heymann), אך גם של אגאתה כריסטי. בסדרה זו היו רק שלושה מחברים הונגרים, אלה היו ינה רייטה, אדן בארשי וקארוי נאג', אך עבודותיהם פורסמו גם תחת שמות בדויים זרים: ינה רייטה השתמש בשמות: פ' הווארד וגיבסון לאוורי.[2]
39% מהיצירות שפורסמו היו ממחברים אנגלים, רק 25% היו של הונגרים, בערך אותו מספר ספרים ממחברים גרמניים, אך היו גם לא מעט סופרים אנטי-פשיסטים. נובה הציבה בכך מטרות דומות להוצאת הספרים אתנאום, ונחשבה למו"ל מאוד נועז בסוף שנות ה-30 בשים לב לתנאים הפוליטיים של התקופה. בנוסף לאנגלית וגרמנית, הם תירגמו בכמויות קטנות גם מצרפתית, מאיטלקית, מרוסית, מערבית ומהשפות הסקנדינביות. נובה הגיעה לשיאה בשנת 1941 כאשר 55 מספריה ראו אור. גם בשנת 1942 הצליחה לפרסם 51 יצירות (למשל יצירתו של רז'ה טרק - חותר הפרא), אך באותה שנה חלו שינויים שלא היו לטובתה.
שנות המלחמה
ב-17 ביולי 1942 פורסם צו חדש של ראש הממשלה, לפיו פרסומים זולים משלושה פנגה היו יכולים להתפרסם רק באישור ראש הממשלה. היה צריך לשלם סכום לא מבוטל עבור הליך האישור והגזירה הייתה בתוקף רטרואקטיבית משנת 1939. בנובה, מספר הוצאות הספרים הצטמצם אט-אט, אך גם בתחילת 1944 (עד כיבוש הונגריה על ידי הוורמכט במבצע מרגרטה) הצליחו להוציא חמישה ספרים, כולם מאת סופרים אנגלים. משנת 1938 הוטלו על היהודים יותר ויותר גזירות אנטי-יהודיות (במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) שהובילו לכך שדוד מילר כבר לא היה "מתעמל הונגרי מכובד" ומוציא לאור של ספרים, אלא אדם מסומן ומוטבע בטלאי צהוב, ששהה באופן לא חוקי במדינתו. הכל נגזל ממנו והוא ומשפחתו ננעלו בגטו בודפשט למטרות גירוש. יום זה לא הגיע עבורם, ודוד מילר יחד עם אשתו ובנו, כשהוא בן 78, הצליח לחמוק מהגירוש עם שחרור הגטו ב-18 בינואר 1945.[2]
השנים האחרונות
המוסד הספרותי נובה לא בזבז זמן אחרי המלחמה והוציא לאור שני ספרים כבר בשנת 1945: יצירתו של אפטון סינקלר, "ג'ימי היגינס", ויצירתו החדשה של רז'ה טרק (לשעבר: שפיצר), "דבק וסבון". בית ההוצאה נאלץ להתמודד עם מכה גדולה נוספת באותה השנה, מותו של דוד מילר (27 בדצמבר 1945). את אביו החליף פאל מילר שהמשיך בניהול החברה.[6] בשנת 1946 הם הצליחו להוציא לאור שלושה ספרים נוספים, אך בשנת 1947 כבר הוציאו שלושים ושלושה ספרים חדשים. 50% מהיצירות היו של סופרים הונגרים, אך מספר רב של יצירות היו של סופרים אנגלים וגם מהדורות מיוחדות ומקושטות לא היוו בעיה עבור המו"ל.[7]
כתוצאה מהשינויים הפוליטיים (עליית הקומוניסטים לשלטון) הם הוציאו רק 12 ספרים בשנת 1948 ואחד בלבד בשנה שלאחר מכן. לבסוף, בשנת 1949. זמן קצר לאחר הגזרה של 29 בספטמבר, למרות העובדה שפאל מילר היה חבר במפלגה הקומוניסטית, הולאם המו"ל.[7]
"עם סגירת נובה, הסתיים עידן בהונגריה בשנת 1949: יחד עם חברות פרטיות אחרות, נוכחותם של מו"לים פרטיים בשוק התרבות נעלמה לזמן רב, אבל הכותרים של מוציאים לאור כמו נובה, שפעלו 25 שנה והוציאו לאור 583 יצירות בתקופה זו, עדיין ניתן למצוא על מדפי הספריות גם היום ובחנויות העתיקות ושל אוהבי הספרים." (גאבור באלינט)
הערות שוליים
- ^ Bálint Gábor (2008). "A Müller család a könyvszakmában (A Nova kiadó előzményei)". Magyar Könyvszemle. 124 (2): 186–192.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Bálint Gábor: A Nova Könyvkiadó története = Magyar Könyvszemle 1998/4. 372-387.
- ^ Budapesti Zsidó Hitközség hivatalos anyakönyve
- ^ Fővárosi Levéltár. Társas cégjegyzék. 53/B kötet. 10775. szám.
- ^ Általános magyar könyvjegyzék. Bp. : Lantos rt., 1927.
- ^ Corvina 1946. 1. sz. 1. p.
- ^ 7.0 7.1 Varga Sándor: A magyar könyvkiadás és könyvkereskedelem, 1945–1957. Bp. 1985. 96. p.
30195133המוסד הספרותי נובה