הלקוח במרכז

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עיקרון הלקוח במרכז הוא עיקרון טיפולי ואתי, המקובל בחלק ממקצועות הרפואה והפרא-רפואה ובחלק מהגישות בפסיכותרפיה. על פי עיקרון זה על המטפל לראות במטופל לקוח לכל דבר, שדעותיו ותפיסת עולמו צריכים להנחות את הטיפול[1].

דוגמאות למקצועות טיפוליים שבהם עקרון הלקוח במרכז מקובל:

  • אספקת טכנולוגיה מסייעת:
    • מהנדס כיסאות גלגלים מאפשר למטופל להשתתף בבחירת כל פריט ותכונה של הכיסא. יש מטופלים שמאוד חשוב להם שהכיסא יאפשר לעשות דברים מסוימים, שאת רוב המטופלים הם אינם מעסיקים ויש חשש שציוד טכנולוגיה מסייעת, שלא יהיה לטעמו של המטופל יזנח או יוחלף.
    • אופטיקאי מסדר את העסק שלו כחנות לכל דבר. האופטיקאי נותן לקונה המשקפיים בחירה חופשית לאחר ייעוץ ומתן מידע שלם לגבי תכונות רבות של המשקפיים. האופטיקאי לא יסתיר מהקונה את פרטי תוצאת בדיקת הראיה וידון עמו על ההשלכות של התוצאות ועל האופן בו תוצאות הבדיקה מצמצמות את הבחירה במסגרת (אי אפשר לשים עדשה עם צילינדר במסגרת עגולה), החומר ממנו עשויות העדשות וכיוצא בזה. האופטיקאי ידון עם הקונה בסביבה בה הקונה מרכיב משקפיים ובהשלכות של סביבה זו על תכונות שונות של המשקפיים. במקרה בו לקונה יש דרישות שמעידות על שיקול דעת לקוי מאוד, הקונה לא יקבל שירות. אולם, האופטיקאי לעולם לא יכפה את דעתו המקצועית על הקונה ולא יספק לו משקפיים שהקונה אינו מעוניין בהן.
  • ישנן מדינות שבהן החוק מחייב התחשבות בדעת מקבלי הטיפול, בעיסוק בנגישות המרחב הציבורי והשירות הציבורי. בישראל, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות חייבת להכיל נציגות לאנשים עם לקות ובבריטניה, עבודות נגישות לטובת הציבור חייבות לכלול סקרים בקרב אוכלוסיית היעד ולהתחשב בדעה של אוכלוסייה זו[2].

דוגמאות למקצועות טיפוליים שבהם עיקרון הלקוח במרכז אינו מקובל:

  • פסיכיאטריה: מאוד לא מקובל שפסיכיאטר ייתן לאדם אנורקסי תרופה שתעזור לו להמשיך ולאבד משקל, אך ורק משום שהמטופל רואה עצמו כשמן.
  • טכנאות רנטגן: לא מקובל שטכנאי רנטגן ישתף את המטופל בהחלטותיו המקצועיות, משום שהמטופל לא יבין את ההבדל בין דרכי הצילום השונות ולא את המשמעות של הבדל זה.

התפתחות העיקרון

קרל רוג'רס הגה את עקרון הלקוח במרכז, כחלק משיטת הטיפול הפסיכולוגית שלו הקרויה טיפול ממוקד בלקוח, שהיא שיטת פסיכותרפיה[3]. שיטתו של רוג'רס הייתה המשך טבעי להתפתחויות בתחום הפסיכותרפיה. זיגמונד פרויד פיתח את הפסיכותרפיה לראשונה כשהגה את הרעיונות של הפסיכואנליזה. פרויד העלה השערות על מבנה אישיות ומודעות האדם ועל תפקידם של הסמלים בחשיבתו. פרויד הנחה את המטפל להכיר היטב את עולמו הפנימי של המטופל כדי להבין את המשמעות הספציפית של כל סמל בחשיבתו. כך, כבר אצל פרויד הייתה חשיבות מסוימת לדעותיו של המטופל.

ממשיכי פרויד בין אם הגדירו עצמם כפסיכואנליטיקנים ובין אם לא, לא הצליחו לסתור או לאשש את מרבית דבריו של פרויד. בסוף המאה התשע עשרה במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים, הם הציבו תאוריות משלהם בתחום תורת האישיות והפסיכותרפיה, לצד התאוריה שלו. בין התאוריות השונות היו הסכמות וסתירות חלקיות והיו דגשי חשיבות שונים. על פי חוקרי ההיסטוריה של הפסיכולוגיה, מרבית השוני בין התאוריות נבע מהשוני בין המטופלים של הפסיכולוגים שהגו אותם ומהשוני בקורות חייהם של ההוגים עצמם. על כן, הפסיכותרפסטים נהגו להתאים את התאוריות ושיטות הטיפול שלהם למטופליהם.

אברהם מאסלו פיתח את הפסיכולוגיה ההומניסטית, זרם אליו נהוג לשייך גם את קרל רוג'רס, בטיעון שהרבה מטופלים לא מתאימים לאף אחת משלל התאוריות הקיימות. מצב זה אירע, משום שהפסיכולוגיה המודרנית התעלמה מרעיונות רבים על מהות האדם שהופיעו בספרות ובפילוסופיה משחר ההיסטוריה. רוג'רס פיתח את התאוריה שלו בעקבות עבודתו של מאסלו. על פי רוג'רס כל רעיון שמתאים למטופל מותר לשימוש בטיפול פסיכולוגי. רוג'רס סובר כי אין להתאים את הלקוח לתאוריה מסוימת אלא לשתף את הלקוחות בבחירה ובהרכבה של התאוריה המתארת את מבנה האישיות האישי שלהם. על כן הוא קבע את רעיון הלקוח במרכז כחלק מרכזי משיטת הטיפול שלו, הקרויה טיפול הממוקד בלקוח.

תרפיית הלקוח במרכז

תרפיית הלקוח במרכז היא סוג של פסיכותרפיה אשר מחפשת נטייה של מימוש עצמי אצל הלקוח דרך קבלה עצמית, אותנטיות המטפל והבנה אמפתית. קרל רוג'רס הגה 6 עקרונות אשר עומדים בבסיס תרפיה המכילה את עקרון הלקוח במרכז. ששת העקרונות הם: קשרים בין אישיים, פגיעות למבוכה/חרדה (מצד של הלקוח), אותנטיות (מצד של המטפל), תפיסת הלקוח את האותנטיות של המטפל, הגישה ללא תנאים, החיובית של המטפל כלפי הלקוח ואמפתיה (הזדהות והבנה) מדויקת.

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0