הלוחות האיגוביים

הלוחות האיגוביים (Tabulae Iguvinae) הוא כינוי לסדרה של שבעה לוחות ברונזה שהתגלו בגוביו (איגוביום) באיטליה בשנת 1444. הלוחות המוקדמים ביותר נכתבו כנראה במאה ה-3 לפנה"ס ונכתבו באלפבית של השפה האומברית (שהיה אלפבית איטלי), והמאוחרים ביותר במאה ה-1 לפנה"ס באלפבית לטיני.

הלוחות מכילים כתובות בעלות נופך דתי, המתעדות את מעשי וטקסי האחים האטידיים, קבוצה של שנים עשר כוהני האליל יופיטר שהיו בעלי תפקידים חשובים באיגוביום העתיקה. מן הלוחות ניתן בין היתר, ללמוד על הדקדוק של השפה האומברית, אשר נכחדה ועל הדת הפגאנית בתקופה הקלאסית. הם כתובים ככל הנראה במשקל מוטעם, בדומה למשקל הסאטוריאני שקיים בשירה לטינית מוקדמת. הטקסט המלא של הלוחות, לצד תרגום ללטינית, הופיע ב-1931 בספר שכתב אלברכט פון בלומנטל (Albrecht von Blumenthal).

הלוחות התגלו על ידי איכר בשנות ה-40 של המאה ה-15, שמכר אותם לעיר תמורת זכויות חכירה לקרקע של שנתיים. כיום מוחזקים הלוחות ב"מוזיאו צ'יביקו" (Museo Civico) בגוביו, בניין עתיק מן המאה ה-2 לפנה"ס.