הכוחות המזוינים הלאומיים הבוליבריים של ונצואלה

הכוחות המזוינים הלאומיים הבוליבריים של ונצואלה
תקופת הפעילות	19 באפריל 1810 – הווה (214 שנים)
מטה	קראקס
מנהיגות
המפקד העליון	נשיא ונצואלה
כוח אדם
סוג שירות	חובה

הכוחות המזוינים הלאומיים הבוליבריים של ונצואלה (בספרדית: Fuerza Armada Nacional Bolivariana) הם הכוח הצבאי של ונצואלה. בכוחות המזוינים נכללים, בנוסף לכוחות היבשה, חיל הים וחיל האוויר גם כוחות פרה-צבאיים המהווים זרועות של הכוחות המזוינים: המשמר הלאומי והמיליציה הלאומית המתמקדת בעיקר בביטחון הפנים. המטרה העיקרית של הכוחות המזוינים היא להגן על שטח ונצואלה מפני תקיפות, להילחם בסחר בסמים, לספק יכולות חיפוש והצלה, לסייע לאוכלוסייה האזרחית במקרה של הגנה מאסונות טבע, כמו גם משימות רבות של ביטחון פנים. נכון לשנת 2020 היו לכוחות המזוינים כ-120,000 חיילים פעילים בשירות סדיר וקבע^[1] וכ-8,000 חיילי מילואים^[1].

היסטוריה

מקורם של כוחות מזוינים מאורגנים ומקצועיים בוונצואלה מתוארך לכוחות הספרדים ששכנו במחוז לשעבר של ונצואלה במאה ה-18. מבחינה פוליטית וצבאית עד הקמת הקפטן הכללי של ונצואלה בשנת 1777, מחוז ונצואלה היה תלוי באאודינסיה האמיתית של סנטו דומינגו (Real Audiencia de Santo Domingo) (ברפובליקה הדומיניקנית של היום) או מלכות המשנה של גרנדה החדשה (קולומביה) לצורך הגנת האזור. בשנת 1732 יצר הכתר הספרדי מנהלה צבאית והקים מספר גדודים, והגיעו לאזור כמה יחידות מגדודי חי"ר שבסיסם בספרד. הרפורמה בצבא במושבות החלה כמה עשורים לאחר מכן. טייסות הפרשים הראשונות הגיעו מספרד ב-1751.

רק בשנת 1810, לאחר ההפיכה ב-19 באפריל באותה שנה, החל רשמית תהליך יצירת הכוחות המזוינים הלאומיים. כמה מקציני הצבא של כוחות הצבא הקולוניאליים תמכו בהפיכה ובהקמת חונטה לאחר מכן. אותה חונטה עליונה מינתה מאוחר יותר את המפקד לינו דה קלמנטה להיות אחראי על ענייני ההגנה של הקפטן הגנרל, וכך החלו להתגבש הכוחות המזוינים, כולל פתיחת אקדמיה צבאית מלאה בקראקס להכשרת קצינים, מאוחר יותר הצטרפה אקדמיה ימית בלה גואירה לחינוך קציני ים בשנה שלאחר מכן.

בשני העשורים הראשונים של המאה ה-19, צבא השחרור והצי שהתהוו, היו בעיצומו של ההכשרה של הקדרים הצבאיים שלהם, בניסיונות שונים לשחרר את המלחמה המהפכנית, וניסו לבנות מבנה מודרני. צבא וחיל הים. בעיצומה של המשימה הזו הגיעו הגנרליסימו פרנסיסקו דה מירנדה, וסימון בוליבר, שקראו לפעולה מיידית כדי, אחת ולתמיד, להבטיח את עצמאותה של האומה, שהושגה באמצעות ההפיכה הנ"ל ב-19 באפריל של 1810 ומאוחר יותר באמצעות החקיקה הרשמית של הכרזת העצמאות של ונצואלה משנת 1811.

מבנה וארגון

הכוחות המזוינים מחולקים לשש זרועות, צבא (כוח היבשה), חיל הים, וחיל האוויר, המשמר הלאומי, המילואים הלאומיים והמשמר הטריטוריאלי. הצבא, הצי, חיל האוויר והמשמר הלאומי כפופים לפיקוד המבצעי האסטרטגי (בספרדית: Comando Estratégico Operacional), המילואים הלאומיים והמיליציה הלאומית כפופים למפקדת המיליציה הלאומית (בספרדית: Commando General de la Milicia Nacional) שנקראה עד 2009 בשם פיקוד המילואים והגיוס הלאומי (בספרדית: Comando General de la Reserva Nacional y Movilizacion Nacional) .

כוחות היבשה

כוח היבשה או בשמו הרשמי צבא ונצואלה (בספרדית: Fuerzas Terrestres או Ejército), מורכב כיום מכ-63,000 חיילים (כולל מגויסים). תפקידו העיקרי הוא תכנון, יישום ומעקב אחר פעולות צבאיות יבשתיות בתיאום עם שאר מרכיבי הכוחות המזוינים הלאומיים, בחתירה למשימת ההגנה הלאומית המשולבת.

כיום הוא מאורגן בשש אוגדות אופרטיביות בתוספת המרכיבים האחרים: פיקוד התעופה של הצבא, חיל ההנדסה השישי, פיקוד הלוגיסטיקה של הצבא ופיקוד החינוך של הצבא. היא מורכבת מיחידות שריון, חי"ר, כוחות הנדסה, כוחות מיוחדים ותותחנים, עם משאבים המאפשרים לפתח סוגים שונים של פעולות רכבות אוויריות. זוהי הזרוע הצבאית הגדולה ביותר בכוחות המזוינים של ונצואלה.