היפר-אינפלציה
היפר-אינפלציה (או אינפלציה דוהרת) היא תהליך אינפלציוני שיצא מכלל שליטה (סחרור מחירים), כאשר, בדרך כלל, שיעור האינפלציה הולך וגדל מבלי להגיע לשווי משקל. עליית המחירים המהירה בהיפר-אינפלציה צפויה להביא לאובדן מהיר של ערך הכסף, לשינויים מוניטריים (ראו חוק גרשאם) ואף להתמוטטות המערכת הכלכלית.
הגדרה
על אף שאין הגדרה מקובלת אחת להיפר-אינפלציה, אינפלציה של 20% לחודש ויותר נחשבת להיפר-אינפלציה. חרף זאת, נהוג להשתמש במושג גם לציון קצבים נמוכים בהרבה. הגדרה המקובלת על הכלכלנים היא "מעגל אינפלציה שאינו נוטה התאזנות". מעגל שכזה נוצר כאשר בכל השלמת סיבוב קצב האינפלציה רק גדל. על אף שישנה מחלוקת רבה על הגורמים להיפר-אינפלציה, ברור שהיא מופיעה לאחר גידול לא מבוקר בכמות הכסף בשוק, ולאחר התערערותו של המטבע. בנוסף לכך היא קשורה במלחמות ובהתמודדות איתן, בתקופות שפל כלכלי, ובשינוי הסדרים החברתיים.
מאפיינים
ב-1956 כתב פיליפ קייגן את עבודת מחקר הראשונה שניסתה להתמודד עם התופעה ותוצאותיה. בעבודה זו הוא הגדיר היפר-אינפלציה כאינפלציה של לפחות 50% לחודש (המחירים מכפילים עצמם כל 51 יום).
סימנים לכלכלה בהיפר-אינפלציה
- האוכלוסייה הכללית מעדיפה להשקיע הונה במטבע חוץ יציב או בנכסי דלא ניידי. הון במטבע המקומי מומר בהקדם כדי לשמור על כוח הקנייה.
- האוכלוסייה מתייחסת לכספה לא במונחים של המטבע שלה, אלא במונחים של מטבע חוץ יציב אחר, גם מחירים יצוינו בעזרת מטבע חוץ. למשל, בסוף שנות ה-90 בטורקיה נהוג היה לסמן מחירים באמצעות הדולר על אף שטורקיה סבלה מאינפלציה כרונית בלבד.
- קניות באשראי מחושבות מראש כך שיפצו על אובדן כוח הקנייה במהלך תקופת האשראי, גם אם תקופה זו קצרה.
- משכורות ומחירים מחושבים בעזרת מדד מחירים, והאינפלציה המצטברת לאורך שלוש שנים מתקרבת או עולה על 100%.
דוגמאות קיצוניות
בהיפר-אינפלציה צפויים קצבים של עד מאות אחוזים בחודש.
- גרמניה בתחילת שנות ה-20 כאשר קצב האינפלציה הגיע ל-106×3.6% בחודש (מחירים מוכפלים כל 49 שעות). האינפלציה הגבוהה יצרה מצבים משונים.[1] לדוגמה, ערך הכסף ירד כל כך מהר שבמפעלים שילמו לפועלים את המשכורת פעמיים ביום, בבוקר ובערב, זאת משום שבמהלך פרק זמן כבר ירד ערך הכסף ולא היה ניתן לקנות בו כלום.[1] בברלין, כיכר לחם שהיה עולה בסביבות 160 מארק בסוף 1922, עלה כ-200 מיליון מארק מארק בנובמבר 1923.[2]
- יוון בזמן הכיבוש הגרמני (1941-1944) עם קצב של 109×8.55% (מחירים מוכפלים כל 28 שעות).
- והמקרה החמור ביותר שתועד התרחש בהונגריה לאחר מלחמת העולם השנייה, 1016×4.19% בחודש (המחירים מוכפלים כל 15 שעות).
מקרה קרוב יותר לזמננו היא יוגוסלביה בין ה־1 באוקטובר 1993 ל-24 בינואר 1994, אשר סבלה מקצב אינפלציה של 1015×5% לחודש (מחירים מוכפלים כל 16 שעות). השטר בעל הערך הגבוה ביותר היה בן 500 מיליארד דינר.
דוגמה נוספת מ-2018, היא ההתמוטטות הכלכלית של ונצואלה, כאשר הערכות קרן המטבע הבינלאומית הן אינפלציה של 10,000,000 אחוזים ב-2019.[3]
דוגמאות מתונות יותר כוללות עוד מדינות מזרח אירופאיות כאוקראינה בתקופת מעבר כלכלי בתחילת שנות ה־90, בבוליביה ופרו ב-1985, במקסיקו מ-1982 עד 1988, ארגנטינה ב-1989, ברזיל בתחילת שנות ה-90, זימבבואה ב-2006, וישראל מ-1980 עד 1985 (ראו: האינפלציה בישראל).
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Hyperinflation, www.johndclare.net
- ^ The hyperinflation crisis, 1923 - The Weimar Republic 1918-1929 - Edexcel - GCSE History Revision - Edexcel, BBC Bitesize (באנגלית בריטית)
- ^ Herrero, Ana Vanessa; Specia, Megan (2019-01-10). "Venezuela Is in Crisis. So How Did Maduro Secure a Second Term?". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-01-13.
38281709היפר-אינפלציה