היינריך-אנטון דבוי
 | |
| היינריך-אנטון דבוי | |
| לידה |
6 באפריל 1893 לנדסהוט, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביולי 1955 (בגיל 62) וויקובו, ברית המועצות  |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1912–1943 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-לויטננט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הדיוויזיה ה-44 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
היינריך-אנטון דבוי (בגרמנית: Heinrich-Anton Deboi; 6 באפריל 1893 - 5 ביולי 1955), היה גנרל בוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
דבוי נולד ב-6 באפריל 1893 בלנדסהוט, ובשנת 1912 הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, והצטרף לרגימנט הרגלים הבווארי ה-2 (נסיך הכתר), עמו לחם במהלך מלחמת העולם הראשונה שבה הועלה לדרגת אובר-לויטננט. על פעולותיו בקרבות קיבל דבוי את עיטור צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה ואות הפציעה בכסף.
לאחר המלחמה הצטרף דבוי לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 בפברואר 1925 הוא הועלה לדרגת האופטמן, וב-1 באפריל 1934 הועלה לדרגת מיור. ב-1 באוגוסט 1936 הוא הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, וב-6 באוקטובר 1936 הוא מונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הרגלים ה-91. ב-1 באפריל 1939 הוא הועלה לדרגת אוברסט, וב-26 באוגוסט 1939 הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-199.
מלחמת העולם השנייה
בפרוץ המלחמה פיקד דבוי על רגימנט הרגלים ה-199, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-57, ולחם עמו במהלך המערכה בפולין, המערכה על צרפת ובמהלך מבצע ברברוסה. ב-31 בינואר 1942 הוא מונה למפקד הדיוויזיה ה-44, וב-21 בפברואר 1942 הוענק לו עיטור הצלב הגרמני בזהב. ב-1 באפריל 1942 הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור, ובקיץ 1942 הוא הוביל את אוגדתו בחלקה הדרומי של החזית המזרחית בהתקפה על סטלינגרד. על הישגיו בקרבות הוענק לו ב-10 בספטמבר 1942 עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-1 בדצמבר 1942 הוא הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. ב-29 בינואר 1943 נכנע דבוי עם שרידי כוחותיו לכוחות הצבא האדום, וב-5 ביולי 1955 הוא מת במחנה השבויים וויקובו (אנ').
קישורים חיצוניים
- היינריך-אנטון דבוי באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
25536107היינריך-אנטון דבוי