הטיית אונייה על צידה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הטיית אונייה על צידה ליד רציף, ציור שמן (1780–1800?) מאת גבריאל בריי (אנ'), באוסף המוזיאון הימי הלאומי גריניץ'.
הטיית אוניות על צידן באמצעות גוות. ציור מאת רינייר נומס (אמסטרדם, 1623–1664), באוסף מוזיאון המטרופוליטן ניו יורק.
הטיית הקורבטות "אסטרולב" ו"זלה" על חוף חולי במסען לקוטב הדרומי, 1846.
הטיית ספינה על החוף וגירוד התחתית. ציור מאת הנדריק קובל (רוטרדם, 1778). מאוסף Rijksmuseum.

הטיית אונייה על צידה (באנגלית: Careening וגם Heaving down) הייתה השיטה הנפוצה ביותר לחשיפת תחתית הגוף של אוניית מפרשים עשויה עץ לצורכי תחזוקה ותיקונים.[1] עשו זאת על ידי הרכנת האונייה על צידה האחד בעודה צפה או לאחר שהעלו והושיבו אותה על חוף חולי עם בוא השפל.[2] השתמשו בשיטה זו מ-1500 לערך עד שלהי המאה ה-19.[3]

תיאור השיטה ותולדותיה

שלושה אויבים היו לאוניית המפרשים העשויה עץ: סכנת ריקבון של חלקי העץ שנמצאו במגע ישיר עם המים; הצימדה הימית ("זָקָן") – אצות ובלוטי-ים שנדבקו לתחתית הגוף, האטו את מהירות השיט והאריכו את משך ההפלגה; ותולעי האוניות (טרדו נאוואליס), שקדחו חורים בחלקי העץ שמתחת למים וכירסמו אותם עד כדי סכנת טביעה.[4]

כל עוד האוניות היו קטנות, היו מושכים ומעלים אותן על החוף או על גדת הנהר אל מעבר לקו הגאות ומבצעים את התחזוקה והתיקונים הנדרשים. ב-1500 לערך, כשממדי האוניות גדלו וכבר לא ניתן היה להעלותן לחוף בשל כובדן, החלו להרכין אותן על צידן בנמל בעודן צפות.[5] תחילה רוקנו את האונייה מכל תכולתה כדי להקל את משקלה, ואחר כך העמידו אותה לאורכו של רציף (careening quay) או לצידה של גווה שהותקנה לכך במיוחד (careening hulk). קשרו מערכת גלגילות וחבלים לראשי התרנים ומשכו באמצעות כננים בחוף או על סיפון הגווה עד לקבלת זווית ההטייה הרצויה. נגרי האוניות, סותמי הבדק והפועלים עבדו כשהם עומדים על רפסודות במים ועל פיגומים שניתלו על צידה של האונייה.[6] את ה"זקן" הסירו באמצעות אגודות זרדים בוערים וּמַגְּרֵדִים, אחר כך אטמו מחדש את סִדְּקֵי הלוחות בנעורת פשתן (אנ') ובזפת, ומרחו על לוחות התחתית תערובת של חֵלֶב (אנ') וגופרית או חֵלֶב ועיטרן להגנה מפני תולעת האוניות. לבסוף ציפו את לוחות הגוף שמתחת למים בנסרי עץ דקים. כשסיימו את הטיפול בצד אחד סובבו את האונייה והרכינו אותה לצד השני. ציפוי התחתית בפחי נחושת, חידוש שהונהג בבריטניה במחצית השנייה של המאה ה-18, חסם את דרכן של תולעי האוניות, אך הצורך בסילוק הצימדה, באטימת דליפות ובהחלפת חלקי עץ רקובים נותר כמקודם.[7][8]

במקומות שבהם לא היה נמל מתאים, במקרי חירום או במהלך הפלגות חקר אל ארצות לא נודעות הביאו את האונייה אל מפרץ מוגן מרוחות וזרמים (careening bay), הושיבו אותה על החוף החולי עם בוא השפל, והיטו אותה על צידה לשעות אחדות עד הגאות הבאה. שודדי ים, שלא יכלו להכניס את אוניותיהם לנמלים, השתמשו גם הם במפרצים נחבאים ומוגנים מאיתני הטבע.[7]

שיטה חלופית אם כי מסוכנת למדי ונקראה באנגלית Parliamentary heel הייתה הטיה חלקית של האונייה על ידי העתקת משקל מצידה האחד לצידה השני ולא באמצעות חבלים וכננים. היא נועדה לתחזוקה ולתיקונים דחופים בבֵּינַת קווי המים,[9] שם הצטברה כמות הצימדה הימית הגדולה ביותר. אוניות מלחמה יכלו להיפגע מכדורי תותח גם מתחת קו המים או בסמוך אליו.[10]

השימוש במבדוקים יבשים (graving docks) לתחזוקת אוניות גדולות החל גם הוא בסביבות 1500. המבדוק היבש הראשון בעולם נבנה בפורטסמות' באנגליה ב-1496, ואחריו – אם כי בהפרשי זמן ניכרים – גם באירופה (בנמל ברסט בצרפת ב-1756, בנמל קרונשטאדט ברוסיה ב-1752), באמריקה (בנמל צ'ארלסטון ב-1827)[11] ובקולוניות הבריטיות מעבר לים (בנמל בומביי ב-1754). בניית מבדוקים יבשים והפעלתם הייתה יקרה, מספרם עד המאה ה-18 היה מועט, מלבד בריטניה, שעד סוף אותה מאה היו בה כבר 24 מבדוקים. בנמלים ובמספנות בהם לא היה מבדוק המשיכו להטות אוניות על צידן כדבר שבשיגרה עד סוף עידן אוניית המפרשים העשויה עץ (אנ'), בשלהי המאה ה-19.[3]

אטימולוגיה

המילה careening באנגלית ומקבילותיה בצרפתית (Carénage), בספרדית (Carena) ובאיטלקית (Carenaggio) נגזרות מן carina בלטינית, "שדרית האונייה" – carène בצרפתית, carena בספרדית, carena באיטלקית.[12][13] כשמטים את האונייה על צידה עד זווית של כ-80 מעלות, יוצאת השדרית אל מחוץ למים ומכאן השם.

לקריאה נוספת

  • Burney, William (1815). A New Universal Dictionary of the Marine. London, T. Caldell & W. Davies. Reprint facsimile edition: London, Chatham Publishing, 2006. E-text in Lars Bruzelius Maritime History Virtual Archive.
  • Falconer, William (1790). An Universal Dictionary of the Marine. London, T. Cadell. Facsimile reprint by David & Charles, 1970.Digitized copy in Internet Archive Wayback Machine. E-text in trove.nla.gov.au.
  • Gerhard, Peter (August 1958). "The Tres Marias Pirates". The Pacific Historical Review. Vol. 27, no. 3, pp. 239–44.
  • Goelet, Michael Peter (May 1986). The Careening and Bottom Maintenance of Wooden Sailing Vessels. MA thesis, Texas A&M University. Digitized copy in OAKTrust Digital Rpository. Accessed July 16, 2024.
  • Goodwin, Peter (1987). The Construction and Fitting of the Sailing Man-of-War, 1650–1850. London, Conway Maritime Press.
  • Kemp, Peter, ed. (1976). The Oxford Companion to Ships and the Sea. Oxford University Press.
  • King, Lt. W. (1802). "Account of the preparations and process of heaving down his Majesty's late Ship the Courageux, in the arsenal of Toulon, October 1793; with observations". Naval Chronicle For 1802, Vol. viii, pp. 307–311. London.
  • Lavery, Brian (1987). The arming and fitting of English ships of war, 1600–1815. London, Conway Maritime Press; Annapois, Md., Naval Institute Press, 2006.
  • MacDougall, Philip (1989). Royal Dockyards. Shire Publications.
  • Masefield, John (1905). Sea Life in Nelson's Time. London, Methuen. Digitized copy in Internet Archive.
  • Manwayring, Henry (1644). Sea-mans Dictionary. London, Printed by G. M. for John Bellamy. Digitized copy in University of Michigan Library digital collections. Accessed 19 July 2024.
  • The Nautical Magazine and Naval Chronicle for 1845. London, Simpkin, Marshall, and Co., Vol. 14. Digitized copy in MDZ.
  • Paasch, H., Captain (1890). Illustrated Marine Encyclopedia. First Published 1890. Facsimile reprint edition by Argus Books Ltd, Herts, England, 1977.
  • Plouviez, David. "The Maintenance, repair and construction of ships in the French Empire during the eighteenth century". International Journal of Maritime History, 2019, 31 (3), pp. 590-611.
  • Smith, Admiral W.H. (1867). The Sailor's Word-Book – An Alphabetical Digest of Nautical Terms. London, Blackie and Son. Project Gutenberg EBook.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הטיית אונייה על צידה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Goelet (1986), p. 6.
  2. ^ Mainwayring (1644), pp. 20-21; Falconer (1769), p. 78; Paasch (1890), p. 228; Kemp (1976), p. 140.
  3. ^ 3.0 3.1 Goelet (1986), p. 257.
  4. ^ Maesfield (1905), pp. 4–5; Lavery (1987), pp. ; Goodwin (1987), pp. 225–227.
  5. ^ Goelet (1986), p. iii.
  6. ^ Burney (1815), pp. 75–76.
  7. ^ 7.0 7.1 Goelet (1986), pp. 1–7.
  8. ^ Kemp (1976), p. 140.
  9. ^ באנגלית: boot-top, שטח דופן האונייה בין קו המים כשהיא טעונה במלואה לבין קו המים שהיא ריקה, וגם שטח הדופן בין קו המים של אוניית מפרשים כשהיא זקופה לבין קו המים כשהיא נוטה על צידה בכוח הרוח.
  10. ^ Goelet (1986), pp. 15–16; Kemp (1976), p. 632.
  11. ^ המבדוק הראשון נבנה בצ'ארלסטון ב-1678, אך לא האריך ימים, והמבדוק הפעיל הראשון נבנה 125 שנים לאחר מכן, גם הוא בצ'ארלסטון. Goldenberg (1976), p. 15; Goelet (1986), p. 5.
  12. ^ "careen", in OED Online. Oxford University Press. Accessed May 24, 2023.
  13. ^ "carina" in Lewis and Short Latin Dictionary, 1867.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39487801הטיית אונייה על צידה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הטיית_אונייה_על_צידה&oldid=2689114"