החדר הסיני
החדר הסיני הוא ניסוי מחשבתי שהציע הפילוסוף ג'ון סרל בשנת 1980, כדרך למתוח ביקורת על מבחן טיורינג וכדי לתקוף גישות הגורסות כי "אם לא ניתן להבדיל בין מכונה לאדם, הרי המכונה היא אדם", כמו הבינה המלאכותית ה"חזקה" והפונקציונליזם. הניסוי בא להראות שמבחן טיורינג אינו מלמד דבר על יכולתה של המכונה להבין.
הבינה המלאכותית ה"חזקה" גורסת[דרוש מקור] שמכונה שעוברת את מבחן טיורינג יכולה להיחשב כ"חושבת" בדיוק כמו בן־אדם, ושניתן להגיד שמוחם של בני האדם הוא סוג של מחשב ביולוגי. תומכי גישה זו מאמינים שמערכות בינה מלאכותית יעזרו לנו להסביר את אופן המחשבה של בני אדם, וגם שהמצע הביולוגי במוח אינו חיוני למחשבה (כלומר: מחשבה אמיתית יכולה להיווצר גם בתוך מחשב משוכלל מספיק). סרל מתמצת את הגישה הזו, לה הוא מתנגד, באופן הבא:
"המחשב אינו רק כלי לחקר המוח; יתרה מזאת; מחשב שתוכנת כראוי הוא למעשה מוח, במובן שניתן לומר על מחשבים שניתנה להם התכנה המתאימה שהם מבינים ויש להם מצבים קוגניטיביים נוספים."
ניתן לעקוב אחרי שורשיו ההיסטוריים של טיעון החדר הסיני עד ללייבניץ, שהציב טיעון דומה המכונה "טיעון טחנת הקמח": נניח שניתן לבנות מכונה שמגיבה ממש כמו אדם. האם ניתן להסיק שמדובר בדעת (mind)? תשובתו של לייבניץ היא: לא, מפני שאם נחדור לקרבי המכונה לא נמצא אלא גלגלי שיניים כבאותה טחנת קמח.[1]
מאז הוצג הטיעון ב־1980 הוא עורר דיונים ערים בתחומי ידע מרובים, ומספר מבקרים ציינו שהוא נוגע בכמה סוגיות מטאפיזיות[1] .מחד יש הטוענים שהוא שומט את הקרקע תחת הגישה הפונקציונליסטית[2], ומאידך קיימת הטענה שהטיעון כולו מבוסס על אינטואיציה ולכן אינו תקף[1].
הניסוי
בניסוי המחשבתי של החדר הסיני, אדם שאינו מבין סינית יושב בחדר סגור בו יש חריץ בדלת. מחוץ לחדר יושב אדם שמבין סינית ומכניס דף ועליו שאלה בסינית דרך החריץ לתוך החדר.
בתוך החדר נמצא ספר שמכיל אוסף מורכב של כללים שנקבעו מראש כיצד להגיב לסימני הכתב על גבי הדף. הכללים מנוסחים באופן חד משמעי, בתור אלגוריתם.
האדם שבחדר מבצע את הוראות האלגוריתם שבספר, ובסופו של התהליך מתקבל דף ועליו אותיות סיניות, שכאמור אינן אומרות דבר לאדם שבחדר. את הדף הזה הוא מעביר בחזרה לאדם שמחוץ לחדר. על הדף כתובה תשובה בסינית לשאלה.
החדר הסיני מדמה פעולת מחשב (מכונת טיורינג) באופן מושלם. האדם שאינו מבין סינית מתפקד בתור המעבד, בעוד ספר ההוראות הוא התוכנה או האלגוריתם. מול טענות שבהדמיה לא נכלל שימוש בזיכרון או האפשרות לאלגוריתם אקראי ניתנה התשובה שניתן לצייד את האדם שבחדר במחברת לכתיבה וקוביות, בהן ישתמש על פי הוראות הספר.
ניתוח
סרל תוקף את ההנחה שניתן לבנות תודעה במחשב, מורכב ככל שיהיה. לטענתו, גם אם ניתן לבנות מחשב שיפעל כמו אדם חש ומבין, אין בכך שום התקדמות ליצירת תודעה, קל וחומר איזושהי הבנת מושג תודעה ומושג ההבנה.
לשם כך מדגים סרל מחשב, שלפי כל הכללים של מדידה מבחוץ מבין שפה – הישג תודעתי גדול – ופועל על פי כללי מדעי המחשב, אבל הדבר היחיד שיכול להבין משהו במערכת – האדם שבחדר – בוודאות אינו מבין שפה.
סרל טען שאם אכן ניתן לבנות מערכת שכזו, הרי היא עוברת סוג מסוים של מבחן טיורינג, אולם האדם שטיפל בסימנים אינו מבין סינית יותר מאשר הבין לפני שנכנס לחדר. סרל ממשיל במאמרו ומנסה להפריך את הטענות של בינה מלאכותית "חזקה", על ידי כך שהוא מציב את עצמו בתפקיד האדם שמטפל בסימנים בסינית.
הטענה הראשונה היא שמערכת שעוברת בהצלחה את מבחן טיורינג מבינה את הקלט והפלט. סרל טוען שכ"מחשב" בחדר הסיני, הוא אינו רוכש שום הבנה של השפה הסינית על ידי הטיפול בסמלים על פי הוראות התוכנית הפורמלית שקיבל, שבמקרה זה מיוצגת על ידי החוקים המורכבים שעומדים לרשותו. מפעיל החדר לא צריך להבין מה שהמראיין שואל, או את התשובות שהוא מייצר. הוא אף יכול שלא לדעת בכלל שמחוץ לחדר מתקיים ראיון של שאלות ותשובות.
הטענה השנייה, לה סרל מתנגד, היא שהמערכת מסבירה את ההבנה האנושית. סרל טוען שכיוון שהמערכת פועלת, במקרה זה – עוברת את מבחן טיורינג, אך למרות זאת אינה משקפת הבנה מצד המפעיל, אז המערכת אינה מבינה ולכן אינה יכולה להסביר את ההבנה האנושית.
כשעלה הטיעון לראשונה, הוא עורר ויכוח ער, טענות־נגד ומאמרי תגובה.
ביקורת
טיעון "המערכת"
הטיעון מבוסס על הנחה שהמונח "מבין" אינו מוגדר ומפה נובע הקרע. ישנם הטוענים כי אמנם האדם שבחדר אינו יודע סינית, אך האדם והחדר ביחד נחשבים כמערכת כוללת היודעת סינית, והעובדה שמדובר בחדר דומם, ספר הוראות ומחשב שבוודאות אינו יודע סינית אינה מהווה בעיה. סרל ענה לטענה שבאופן עקרוני אדם יכול ללמוד בעל פה את כללי הספר ואז הוא יוכל להתנהג כאילו הוא יודע סינית אבל הוא רק ימלא אחר ההוראות בלי להבין אותן. דבר זה מעלה את הקושי שאדם מתקשר בסינית באופן שוטף בלי "לדעת" סינית.
טיעון הרובוט
נניח שבמקום חדר ואדם, התוכנית תינתן לרובוט שיכול להסתובב ולתקשר עם סביבתו, אז על פי הרדוקציוניסטים בוודאי הרובוט יודע סינית. על פי טענה זה מודל החדר לוקה בכך שאינו מאפשר קלט ופלט שאינם סימבוליים. התשובה של סרל היא שאפשר להמיר את המצב בכך שחלק מהקלט שמגיע לחדר מגיע מהמצלמה שעל הרובוט, וחלק מהפלט שיוצא מהחדר מתורגם לפעולות של הגפיים של הרובוט, אך עדיין האדם בחדר רק מפעיל חוקים על סימנים ואינו יודע סינית.
תשובות אחרות
טענה נוספת כנגד תקפות מסקנותיו של ניסוי החדר הסיני היא הטענה הבאה: ישנן שתי אפשרויות, או שהספר הנמצא בחדר מסוגל לטפל כראוי בכל המשפטים בסינית שיכולים להישלח אל החדר, או שלא. אם לא, הרי שבהינתן שתגיע לחדר שאלה שאין הספר מסוגל לענות עליה, "מבחן טיורינג" נכשל, שכן ה"מכונה" לא מסוגלת לתקשר באופן שוטף עם בני אדם. ולכן הניסוי לא מראה מצב בו "מבחן טיורינג" מצליח, שהרי הצד השני לא באמת מחזיק ב"הבנה" לגבי השאלות ששאלו אותו.
האפשרות השנייה היא שהספר וההוראות בו מסוגלים לטפל בכל משפט שנשלח לחדר, אך אם סרל מניח את האפשרות הזאת הרי שהוא מניח הנחה חזקה מאוד, ומנין לסרל שבכלל ניתן לבצע כזאת משימה חישובית מבלי שעל פי הגישה הפונקציונליסטית שסרל דוחה, תהיה למכשיר המבצע את המשימה הזאת היכולת "להבין", שכל הניסוי הנ"ל הרי רק תוכנן כדי לשלול את האפשרות הזאת? הרי אם היה יושב בחדר אדם סיני בנוסף לאדם המקורי, והאדם הסיני היה מורה לאדם המקורי מה להשיב בהתכתבות עם העולם בחוץ, לא היה בזאת חיזוק לגישתו של סרל.
ולכן מסקנותיו של סרל מניסוי החדר הסיני הן לפי ביקורת זו בגדר טיעון מעגלי[דרוש מקור][דרושה הבהרה].
החדר המואר
בשנת 1990, מעלים בני הזוג פטרישה ופול צ׳רצ׳לנד ניסוי מחשבתי נגדי, בשם "החדר המואר" ("The Luminous Room")[1], ניסוי זה מתאר אדם היושב בחדר ואוחז במגנט. לפי תאוריית האור האלקטרומגנטית של מקסוול, אם אותו אדם יסובב את המגנט הוא אמור ליצור אור. אולם, בשביל ליצור אור על ידי סיבוב המגנט ידרש אותו האדם לסובב את המגנט כ-450 מיליון פעמים בשנייה. על כן, אדם שיצפה באיש היושב בחדר המואר יוכל לחשוב שהתיאוריה האלקטרומגנטית של מקסוול שגויה. ניסוי מחשבתי זה מהווה התנגדות אינטואיטיבית לחדר הסיני של סרל בכך שהוא מראה שכפי שהאדם היושב בחדר לא יודע סינית גם נוירון בודד לא ידע סינית וכך גם האדם שלא יצור אור על ידי סיבוב המגנט לא ישלול את התיאוריה של מקסוול[דרושה הבהרה].
תשובות לביקורת
סרל עצמו נדרש לביקורת בטענה שאדם אינו צריך לשאול את עצמו אם הוא יודע סינית. הביקורת כולה, לטענתו, מתרכזת בהשקפה על מערכת החדר מבחוץ, ובכך מחמיצה את הטיעון כולו. סרל אינו מצדד בגישה דואליסטית אלא רואה בתודעה תכונה מתהווה (אנ') הנוצרת מפעילות נוירופיזיולוגית במוח, אבל אינה ניתנת לרדוקציה (מבחינה אונטולוגית) לתהליכים אלה[3].
קישורים חיצוניים
- ג'ון סרל (1980) "Minds, Brains and Programs" (באנגלית)
- דייוויד קול, The Chinese Room Argument, האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
- מרסלו דסקל, תקשורת עם מחשבים: בין מבחן טיורינג לבין "החדר הסיני", באתר אוניברסיטת תל אביב
- סם ש. רקובר, המחשב שדימה את ג'ון סרל בחדר הסיני וכל השאר, באתר "סנונית"; פורסם במגזין "גלילאו"
- צבי ינאי, מסתורי החדר הסיני, באתר ynet, 28 בדצמבר 2010
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 David Cole, The Chinese Room Argument, Stanford Encyclopedia of Philosophy, 2004-03-19
- ^ John Searle, Chinese Room Argument, The, John Wiley & Sons, Ltd, 2006, מסת"ב 978-0-470-01886-6. (באנגלית)
- ^ John R. Searle, The Rediscovery of the Mind, MIT Press, 1992-07-08, מסת"ב 978-0-262-26113-5. (באנגלית)
החדר הסיני35487777Q304726