הונדורס הבריטית
ממשל | |
---|---|
משטר | מונרכיה חוקתית |
שפה נפוצה | אנגלית |
עיר בירה | בליז סיטי ואחר כך בלמופן 17°29′N 88°11′W / 17.483°N 88.183°W |
גאוגרפיה | |
יבשת | אמריקה |
העיר הגדולה ביותר | בליז סיטי |
היסטוריה | |
הקמה | התיישבות |
תאריך | 1638 |
פירוק | עצמאות |
תאריך | 21 בספטמבר 1981 |
ישות קודמת | הקולוניה של ג'מייקה |
ישות יורשת | בליז |
שטח בעבר | 22,966 קמ"ר (נכון ל־1981) |
כלכלה | |
מטבע | דולר בליזי |
הונדורס הבריטית היה שמה הקודם של מה שידועה היום כאומה העצמאית בליז, שהייתה הקולוניה הבריטית הראשונה על חופה המזרחי של מרכז אמריקה, דרום-מזרחית למקסיקו. האזור יושב לראשונה בידי הספרדים במאה ה-17, אך לאחר מכן הפך לטריטוריה בריטית מ-1871 עד ל-1964, כשהפכה לקולוניה בממשל עצמאי. בליז קיבלה עצמאות מלאה מהממלכה המאוחדת בשנת 1981. בליז הייתה הקולוניה הבריטית האחרונה על אדמת אמריקה.
היסטוריה
הפלישה הספרדית וכיבוש השטח התרחשו בשנת 1452. אף על פי כן, האוכלוסייה המקומית, בני שבט המאיה מרדו והצליחו להניס את הספרדים מהאזור בשנת 1546. הספרדים הצליחו לכבוש את בליז מחדש בשנת 1567.
ההתיישבות הבריטית באזור התחילה בשנת 1638 על ידי חוטבי עצים בריטיים. הקולוניה הייתה רבת ערך לאימפריה הבריטית בשל תרומתה לייצור צבע ובזכות עצי המהגוני שבה שהיו נחוצים לייצור ספינות של הצי המלכותי הבריטי.
מרד נוסף, בשנת 1642, הכריח את הספרדים לעזוב. ההתיישבות הבריטית המאסיבית יותר באזור החלה בשנות ה-50 של המאה ה-17 ומאז ועד תחילת המאה ה-19 הם השתמשו בתעשייה המקומית בעבדים שהביאו מאפריקה.
הקולוניה הבריטית הותקפה לעיתים קרובות על ידי הספרדים במאות ה-17 וה-18 בעקבות טענות טריטוריאליות לשטחה של בליז. בקרב מפורסם באפריל 1754 כח בריטי צנוע של 250 איש הצליח להביס פלישה ספרדית של 1500 אנשים. בשנת 1763 חוזה פריז שכלל בין היתר הכרה ספרדית בהתיישבות הבריטית בטריטוריה שהייתה במחלוקת. הכרה זו אוששה גם בחוזה שלום פריז ב-1783. למרות זאת, מעשית, לא ויתרה ספרד על תביעתה לשליטה בשטח.
החוזים שנחתמו לא עשו הרבה כדי להחליש את הקרבות בין המתיישבים הספרדים לבריטים. התקפה ספרדית ב-15 בספטמבר 1779 הובילה להריסתה של בליז סיטי ולקיחת שבויים רבים להוואנה, קובה. ב-1797 פרצה מלחמה בין בריטניה לספרד והתקיפות הספרדיות על הקולוניה הבריטית התגברו. עם הרבה עזרה מהצי המלכותי המתיישבים הביסו את האויב בצורה משכנעת מאוד בקרב סנט ג'ורג' ב-10 בספטמבר 1798.
כשחוטבי העצים התקדמו פנימה, עמוק יותר לתוך הקולוניה בחיפושים אחרי עצי מהגוני הם נתקלו בבני המאיה. בסופו של דבר זה הוביל לקונפליקט בין בני השבטים לבין החיילים וחוטבי העצים הבריטיים כשהמקומיים ניסו לפנותם מהיערות שלהם. זה הוביל להתנגשויות רבות במאות ה-18 וה-19. תקיפה אחת של בני המאיה ב-1866 הייתה מוצלחת במיוחד והסתיימה בכיבוש אחד ממחנות חוטבי העצים ובידוד של כח בריטי קטן. הישג זה הכניס את המתיישבים לפאניקה. התקפה כושלת של בני המאיה על מצודה בריטית באורנג' ווק סימנה את התקיפה המשמעותית האחרונה של המקומיים נגד המתיישבים.
התפרקות האימפריה הספרדית בעולם החדש (1811-1822) לא קטעה את התביעה הספרדית לשליטה בבליז. השכנה החדשה ממערב, הרפובליקה העצמאית גואטמלה שקמה ב-1821 ראתה את עצמה יורשת של התביעה הספרדית באזור.
בשנת 1824 היו כ-2,500 עבדים בבליז. בשנת 1838 העבדות בוטלה באופן רשמי.
התביעה הגואטמלית
בשנת 1859 חתמו גואטמלה ובריטניה חוזה שהביע הכרה בריבונות הבריטית בבליז ונקבעו גבולות ברורים בין בליז לגואטמלה. הטריטוריה הוכרזה רשמית כקולוניה בריטית בשנת 1862 וקיבלה את השם הונדורס הבריטית לראשונה באותה שנה.[1] בחוזה הסכימו שני הצדדים על סלילת דרך בין בליז סיטי לגואטמלה סיטי. ב-1940 גואטמלה הפרה את החוזה בעקבות אי שיתוף פעולה בריטי בסלילת הדרך וחידשה את תביעתה באזור. בהמשך איימה גואטמלה בפלישה צבאית בעקבות תביעתה אך בניגוד לספרדים היא לא מימשה את האיום מתוך פחד מפני תגובה של הצבא הבריטי לכל ניסיון פלישה.
התביעה הגואטמלית מאז ובשנים הבאות עיכבה את שחרורה של הונדורס הבריטית ומתן עצמאות לקולוניה. ב-1973 שונה שמה חזרה לבליז אך רק התערבות של האומות המאוחדות ב-1980 איפשרה מתן פתרון אמיתי. האו"ם דרש להפוך את בליז לעצמאית וכך היה כשהמדינה הכריזה על עצמאותה ב-21 בספטמבר 1981. היא הפכה לחברה עצמאית בחבר העמים הבריטי תחת המלכה של בליז, אליזבת השנייה, (מלכת חבר העמים הבריטי).
עד ל-1991 גואטמלה סרבה בתוקף להכיר בישות העצמאית בליז. החל מאוקטובר 2006 יש שוב קונפליקט טריטוריאלי בין גואטמלה לבליז.
פוליטיקה
עד ל-1884 לא היה השלטון בהונדורס הבריטית מוסדר כראוי. בימים המוקדמים הפעילו המתיישבים מערכת שלטון מקומית שהתבססה על מפגש פומבי, בדומה למפגש העירוני הנהוג בניו אינגלנד. ב-1765 קיבלו התושבים על עצמם מערכת חוקים שנקראה "הקוד של בארנבי", וזו הייתה בשימוש עד ל-1840. בשנה זו קמה מועצה מבצעת. בשנה זו קיבלה הונדורס הבריטית את שמה, אם כי עדיין המשיכו להתייחס אליה כ"בליז". ב-1853 נזנח המפגש הפומבי לטובת אספה מחוקקת שחלקה נבחרה על ידי קבוצה מצומצמת של בעלי זכות בחירה. בהמשך קם משרד ממשל בריטי שירש את סמכויות המועצה ב-1874 בניהולו של פקיד ממשל.
מ-1749 ועד 1884 נשלטה בליז כטרוטורית חסות של הקולוניה הבריטית בג'מייקה. כשהוכרזה קולוניה של הכתר בפני עצמה בשנת 1871 מושל-משנה מונה תחת פיקודו של מושל ג'מייקה והחליף את פקיד הממשל והקים מועצה מחוקקת שהחליפה את האספה המחוקקת. כשהפכה לקולוניה נפרדת בשנת 1884 קיבלה הונדורס הבריטית מושל משל עצמה.
ב-1935 הורחבה זכות הבחירה גם לתושבים בעלי הכנסה נמוכה יותר. ב-1954 אומצה שיטת בחירה כוללת לכל המבוגרים ורוב המושבים במועצה הפכו להיות נבחרים. מערכת ממשל מקומית הוקמה ב-1961 וב-1964 קיבלה הקולוניה את הזכות לקיים ממשל עצמי.
כלכלה
הכלכלה המקומית התבססה על היערות וכללה תעשיית עץ וצבע. נפילה במחירי העץ בו השתמשו להפקת צבע בשנות ה-70 של המאה ה-18 גרמו להטיה משמעותית של העיסוק באזור בחטיבת עצי מהגוני. תעשייה זו שלטה בכלכלה המקומית עד לאמצע המאה ה-20. חטיבת עצי המהגוני דרשה כח עבודה גדול יותר וזה הוביל לעלייה בייבוא של עבדים אפריקאים בעיקר מהקולוניות הקאריביות של בריטניה. בעקבות תנאי עבודה קשים במיוחד היו 4 מרידות עבדים בקולוניה, הראשונה ב-1765 והאחרונה ב-1820. העבדות בוטלה סופית ב-1838. ייצוא מהגוני המשיך להיות הענף השולט בגלל שהחקלאות המשיכה להיות לא משתלמת בעקבות מיסי ייצוא לא הוגנים והגבלות מסחר. פקידי ממשל של הקולוניה הציעו תמריצים בשנות ה-60 של המאה ה-19 שהובילו להגירה של אמריקאים מדרום ארצות הברית (בעיקר לואיזיאנה) במהלך ואחרי מלחמת האזרחים האמריקנית. מתיישבי הקונפדרציה פיתחו באזור את תעשיית הסוכר והוכיחו שהיא יכולה להיות רווחית במקום בו אחרים נכשלו בעבר.
המחסור בכלכלה מגוונת השאיר את עתידה של הקולוניה בידי הטלטולים בשוק המהגוני. השפל הגדול בשנות ה-30 של המאה ה-20 והוריקן הרסני במיוחד בשנת 1931 פגעו בכלכלה עוד בצורה קשה עוד יותר מבעבר והרעו את תנאי המחיה שלא היו טובים גם קודם. תעשיית העץ הייתה בירידה החל מ-1914 מלבד עלייה חדה לזמן קצר בשנים 1939–1945 במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50 החקלאות סוף סוף הפכה לחלק משמעותי מהכלכלה ובשנות ה-70 גם הדיג תפס מקום חשוב בכלכלת בליז. רפורמה אגררית אחרי מלחמת העולם השנייה סייעה בהבראת הכלכלה המקומית.
דמוגרפיה
מפקד אוכלוסין מ-1790 מצא ששלושת רבעי מהאוכלוסייה הם עבדים אפריקאים. עבדים אלה היו לאבותיהם של הבליזים הקריאוליים. אף על פי כן, אחרי שהמסחר בעבדים נפסק ב-1807 ויחד עם אחוז תמותה גבוה ואחוז ילודה נמוך אחוז האפריקאים האתניים בבליז ירד. אחוז הלבנים באוכלוסייה היה באופן יציב לאורך השנים קרוב ל-10%. מאז המסטיסים הפכו להיות הרוב באוכלוסייה והיום הם מהווים קרוב ל-50% מהאוכלוסייה של בליז המודרנית. הצאצאים של בני המאיה עדיין חיים שם היום ומהווים בערך 11% מהאוכלוסייה.
כמות התושבים בקולוניה הייתה מאז ומעולם קטנה יחסית. ב-1790 היא עמדה על כ-4,000 תושבים. ב-1856 היא הוערכה בכ-20,000 תושבים. עד 1931 היא גדלה ל-50,000 תושבים, וב-1946 התגוררו בה קצת פחות מ-60,000 תושבים. עד 1970 האוכלוסייה הוכפלה ועמדה על כמעט 120,000 איש. בערוב ימי הונדורס הבריטית בשנת 1980 לפני קבלת העצמאות חיו בקולוניה 145,000 איש.
לשם ההשוואה, שטחה כמעט זהה לשטחה של מדינת ישראל ואכן ניתן לומר בוודאות שהצפיפות בה הייתה תמיד נמוכה מאוד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Railroad Map of British Honduras". World Digital Library. 1920–1929. נבדק ב-2013-10-24.
32840978הונדורס הבריטית