הדפס רשת

"הדפס משי" היא שיטת הדפסה והעתקה שבה האמן מדפיס דימוי דו-ממדי על משטח כגון נייר או בד בעזרת רשת חוטים צפופה. שיטה זו הופיעה לראשונה בסין בתקופת שושלת סונג (960-1279 לספירה), והגיעה מאסיה לאירופה בסוף המאה ה-18.

בתקופה העתיקה נעשה תהליך יצירת ההדפס על ידי ציור הדימוי על גבי רשת משי המתוחה על גבי מסגרת עץ בעזרת שעווה. בכך אוטמים את האזורים בציור שרוצים שיישארו ללא צבע והופכים את הרשת לגלופה או לשבלונה מודולרית, שאפשר לשנות ולאטום אותה מחדש בהתאם לצבע שרוצים להדפיס. העברת הצבע מן הרשת אל המשטח המיועד להדפסה, נעשית על ידי הצבת הרשת מעל המשטח ו"ניגוב" הצבע הסמיך שנמצא על הצד העליון של הרשת בעזרת מגב העשוי מגומי.

בתחילת המאה ה-20 חלה פריצת דרך בטכניקות האטימה בעקבות פיתוח אמולסיות הרגישות לאור שאפשרו אטימה חדה ומדויקת יותר של הרשת בשיטות צילום ללא צורך בשעווה. בכך נפתחה הדרך לשימוש התעשייתי של הדפסי המשי בתעשיות הטקסטיל והאלקטרוניקה ובענף הפרסום שבהן רשת ההדפסה משמשת להדפסות רבות יותר מאשר ליתוגרפיה, או הדפס עץ אשר המשיכו לשמש בתחום האמנות.

השיטה מאפשרת הדפסה על מגוון חומרים החל מנייר וכלה בחומרים כמו פלסטיק, מתכת, טקסטיל, עץ וכדומה, ובשכבה משמעותית של צבע (פי 10 מעובייה של שכבת הצבע של דפוס אופסט), לקבלת המרקם ועוצמת הגוון הנחוצים בהדפסים אמנותיים.

הטכנולוגיה של המאה ה-21 מאפשרת דיוק ומהירות, ועל אף שהרשתות עשויות מפוליאסטר ופלדה העיקרון הבסיסי של ההדפס המסורתי נותר ללא שינוי וגם השם של הטכניקה נותר בעינו. הרשתות המודרניות עמידות ובעלות רזולוציות גבוהות. שיטות הצילום, ההקרנה והפיתוח של הרשתות לאחר ציפוין באמולסיה דומות לתהליכי פיתוח צילומים והדפסת תמונות, בכך מועבר הדימוי בדייקנות לרשת ולמשטח המודפס.