הדיקטטור הגדול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט

פרמטרים [ קישור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הדיקטטור הגדול
The Great Dictator
בימוי צ'ארלי צ'פלין
וילר דריידן
הופק בידי צ'ארלי צ'פלין
תסריט צ'ארלי צ'פלין
שחקנים ראשיים צ'ארלי צ'פלין
פולט גודארד
ג'ק אוקי
מוזיקה מרדית וילסון
צ'ארלי צ'פלין
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס
הקרנת בכורה 1940
משך הקרנה 124 דקות
שפת הסרט אנגלית, ג'יבריש (בתור "טומאנית")
תקציב $2,000,000
הכנסות $5,000,000
צ'פלין, בתפקיד הפוי אדנויד הינקל

הדיקטטור הגדולאנגלית: The Great Dictator) הוא סרט קולנוע שנכתב ובוים על ידי צ'ארלי צ'פלין. צ'פלין אף שיחק בסרט את שני התפקידים הראשיים, הפיק את הסרט (עם המפיק השותף קרטר דיהייוון) והיה גם אחד מכותבי המוזיקה המקורית של הסרט. הסרט לועג למשטרים הדיקטטוריים של אירופה בשנות השלושים של המאה העשרים ויוצא במיוחד כנגד אדולף היטלר בגרמניה הנאצית ובניטו מוסוליני באיטליה הפאשיסטית. הסרט יצא לאקרנים ב-15 באוקטובר 1940.

צ'פלין מגלם שתיים מהדמויות בסרט, הדיקטטור והספר היהודי. בנוסף לו שיחקו פולט גודארד, שהייתה אשתו של צ'פלין באותה עת, ג'ק אוקי, רג'ינלד גארדינר, הנרי דניאל ובילי גילברט. לדברי באד שולברג, שהיה אחראי על איסוף חומר מצולם עבור משפטי נירנברג, היטלר הזמין את הסרט פעמיים בתוך תקופה קצרה.

עלילה

עלילת הסרט מספרת על ספר יהודי (צ'ארלי צ'פלין) החי במדינה הדמיונית "טומאניה" (בת דמותה של גרמניה הנאצית). הספר משתתף במלחמת העולם הראשונה, ובה הוא מוצא טייס טומאני פצוע בשם שולץ ועוזר לו לעבור בטיסה ממקום הקרב למקום בטוח. כלי הטיס מתרסק והספר נחבט בראשו ומאבד את זכרונו. במהלך השנים שבהן היה הספר מאושפז בבית החולים הצבאי כשהוא סובל מאיבוד זיכרון, ה"פוי" (קריאת גועל יידית, שמשמשת כפרפרזה לכינוי "פיהרר") אדנואיד הינקל (צ'ארלי צ'פלין) עלה לשלטון והטיל מגבלות על היהודים. הספר (שדומה במראהו לפוי הינקל) בורח מבית החולים וחוזר לאזור מגוריו, הגטו. הספר מסתבך עם חיילי פלוגות סער והמצב מגיע לכך שהם רוצים להרוג אותו, אבל ברגע האחרון מגיע שולץ, הטייס שהספר הציל במלחמה ובינתיים הפך למפקד בכיר בלשכת הפוי, מזהה את הספר ומציל אותו. בינתיים, הפוי הינקל זומם לפלוש לאוסטרליץ' (בת דמותה של אוסטריה), אבל מסתבר שגם בנזינו נפלוני (ג'ק אוקי), שליט באקטריה (בני דמותם של בניטו מוסוליני ואיטליה הפשיסטית בהתאמה) רוצה את אוסטרליץ'. נפלוני מבקר בטומאניה, שם הינקל נכשל בניסיון להפחיד אותו בתצוגה צבאית, וגם לא ניצח פסיכולוגית את נפלוני בפגישה בין שניהם. נפלוני מציע להינקל הסכם שלפיו הכוחות של שניהם ייסוגו מגבול אוסטרליץ', אך הינקל רוצה שקודם נפלוני יסיג את הכוחות שלו מהגבול ואחר-כך ייחתם ההסכם. ואילו נפלוני רוצה שקודם יחתם ההסכם, ולאחר-מכן הכוחות ייסוגו מהגבול. בסוף הינקל חותם על ההסכם, לפני נסיגת הכוחות, אולם ללא כוונה לקיימו.

הספר היהודי ושולץ (הטייס לשעבר) נלכדו על ידי פלוגות הסער ונשלחו למחנה ריכוז. השניים ברחו משם במדי קצינים, ונוצר הרושם שהספר היהודי הוא הינקל, שרגיל להיות לבוש במדים, ואילו הינקל, שיצא לצוד לבדו נלכד על ידי רודפיו של הספר, במחשבה שהוא הספר. עקב כך, הספר היהודי שהתחלף עם הינקל נאלץ לפלוש לאוסטרליץ' ושם הוא נשא נאום נלהב בשבח השלום עלי אדמות.

סצנות מפורסמות

הסרט כולל סצינות מפורסמות רבות; צ'פלין מעולם לא היה שחקן של דיאלוג אלא פנטומימאי והמשיך ביצירת סרטים אילמים גם זמן רב לאחר יצירת הסרט המדבר. סרט זה אינו סרט אילם אך הוא כולל כמה מסצינות הפנטומימה המפורסמות ביותר:

צ'פלין מפליא בנאום ג'יבריש מבוסס על השפה הגרמנית שכל כולו לעג לדיקטטורים ולסגנון דיבורו הצורם וההיסטרי של היטלר. בנאום המכונה "דמוקרטי שטונק", מסביר הינקל את עיקרי תורתו באומרו בין היתר: "דמוקרטי שטהונק. ליברטי שטהונק. פריי שפראכן שטהונק." כאשר מתורגמן מתרגם לאנגלית "הפוי סבור כי הדמוקרטיה היא תועבה. הפוי מגנה את חופש הדיבור" במבטא אוקספורדי מושלם. צ'פלין לועג להיטלר, המחפש את האדם הארי המושלם, במשפט "קודם ניקח את היהודים, אחר כך את בעלי השיער הכהה". בהמשך הדברים, מזכיר הינקל את היהודים ("דר יודה") ומתפרץ בצווחות רמות, ממושכות ותוקפניות על המיקרופון תוך נפנופי אגרוף שאינם מותירים מקום לספק באשר לרגשותיו. לאחר קטע ממושך וצעקני זה בנאומו של הפוי, מסתפק המתורגמן לאנגלית בהערה הלאקונית - "הפוי התייחס זה עתה לבעיה היהודית." פרץ ממושך נוסף של צרחות רמות ותוקפניות מצד הינקל, מתורגם לאנגלית, באותה יבושת, כ"בקשר לשאר העולם, ליבו של הפוי שוחר שלום." צ'פלין מבקש ללעוג בכך לצביעותה של מכונת התעמולה הנאצית מחד, ומאידך - לאדישות שגילה העולם בתחילת הדרך כלפי כוונותיו של היטלר עליהן הצהיר בריש גלי.

המסר

הסרט מציג באופן סאטירי את דמויות המפתח האמיתיות של השעה. ה"פוי" (פיהרר) "אדנואיד הינקל" הוא אדולף היטלר, "בנזינו נפלוני" הוא בניטו מוסוליני, "גארביץ'" (שיבוש של המילה האנגלית Garbage=זבל) הוא בן דמותו של יוזף גבלס ואילו "הרינג" (מליח) הוא הרמן גרינג. סמל מפלגתו של הינקל - פרפרזה על צלב הקרס - הוא שני איקסים, ונקרא בסרט "דאבל קרוס" ("double cross" - צלב כפול), שהוא ביטוי אנגלי שמשמעותו "רמאות" או "מעילה באמון".

מסרו המרכזי של הסרט מוצג באופן מפורש בסוף הסרט. הספר היהודי, ששאר הדמויות חושבות בטעות שהוא הינקל, עולה לנאום. הנאום מתחיל בכך שהספר אומר כי אינו רוצה להיות דיקטטור יותר. אז משתנה אופן הדיבור שלו בצורה חדה, לעומת אופן הדיבור של הדמות במשך הסרט, וצ'פלין מציג בשפתו את עמדתו הפוליטית. הדמות מבהירה כי הטכנולוגיה מצמצמת את המרחקים, וההבדלים בין בני האדם. יש להיעזר בטכנולוגיה ולשפר את איכות החיים, ולשאוף לשלום. הסצנה הזו חריגה עבור צ'פלין בכך שהדמות שהוא מגלם אינה מדברת בשפתה, אלא בשפתו הישירה שלו. בשנות המלחמה הנאום הודפס וחולק למטרות תעמולה אנטי נאצית.

חשיבותו ההיסטורית של הסרט היא בנקיטת עמדה חד משמעית כנגד הדיקטטורים וכנגד היטלר בשעה שארצות הברית שבה פעל צ'פלין ובה נוצר הסרט, הייתה נייטרלית ורבו בה קולות הבדלנים הקוראים להימנע מלקחת חלק במלחמה.

הרעיון לסרט

בשנת 1937 הציע אלכסנדר קורדה לצ'פלין ליצור סרט המתבסס על בלבול בין היטלר לבין צ'פלין, משום שלשניים היה שפם דומה. כעבור זמן מה מימש צ'פלין רעיון זה בסרט "הדיקטטור הגדול".[1]

הסופר היהודי-אמריקני קונרד ברקוביץ' תבע את צ'פלין בטענה שנטל ממנו את הרעיון לסרט. בפשרה ביניהם קיבל ברקוביץ' פיצוי של כ-100,000 דולר.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הדיקטטור הגדול32923546Q109116