הבלעת תחומין
הבלעת תחומין (או הבלעת תחומים) היא עיקרון בדיני תחום שבת, ולפיו אם ישנה חפיפה כל שהיא בין שני תחומי שבת של אדם אחד, רואים את שני התחומים כתחום אחד והאדם רשאי להלך בכולו.
רקע
בשבת, כברירת מחדל לכל אדם ישנו תחום שבת אחד, שהוא מרחק של 2000 אמות (כ־1 ק"מ) סביב השטח המיושב בו האדם שוהה בשעת כניסת השבת. בנוסף לכל אדם ישנו תחום ד' אמות סביבו, לדוגמה במקרה ובו אדם יצא מתחום השבת שלו, יש לו תחום נוסף של ד' אמות בו מותר לו לנוע, וחל עליו איסור לצאת חוץ ממנו ולחזור לתחום השבת הראשוני.
דוגמאות לכלל זה
- מי שיצא מרחק קצר (פחות מד' אמות) מתחום השבת שלו, יש המתירין לו לחזור בחזרה לתחום השבת שלו, היות שתחום ד' אמותיו מתחבר אל תחום השבת המקורי שלו[1].
- אדם שיצא ברשות מתחום השבת (לדוגמה, לצורך הצלת נפשות), ולאחר שיצא מתחום השבת הראשוני נודע לו ששוב אין צורך בעזרה. במקרה זה חכמים נתנו לו תחום שבת חדש של 2000 אמות סביב המקום בו הוא עומד כעת, ואם ישנה חפיפה בין תחום זה לתחום השבת הראשוני - האדם רשאי לחזור לתוך היישוב ממנו יצא[2].
מקור
במשנה נאמר: ”מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה, יש לו אלפים אמה לכל רוח אם היה בתוך התחום כאילו לא יצא”. פירוש המשנה הוא, שאדם שיצא מתחום השבת שלו לצורך פיקוח נפש, ולאחר שיצא התברר לו שאין עוד צורך בעזרה, חכמים נתנו לו תחום שבת חדש סביב המקום בו הוא עומד כעת. אם הוא עדיין לא יצא מתחום השבת הראשוני, הוא רשאי לחזור אליו.
בגמרא נחלקו האמוראים בפירוש המשנה: ”מאי אם היה בתוך התחום כאילו לא יצא? אמר רבה הכי קאמר, אם היה בתוך תחום שלו כאילו לא יצא מתוך ביתו דמי. פשיטא? מהו דתימא הואיל ועקר עקר (-שמכיוון שעקר הוא מביתו התבטלה שביתתו) קא משמע לן. רב שימי בר חייא אמר, הכי קאמר אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מתחומו במאי קמיפלגי מר סבר הבלעת תחומין מילתא היא ומר סבר לאו מילתא היא”[3].
מחלוקת האמוראים
ישנם שני פירושים למחלוקת האמוראים. על פי הפירוש העיקרי, האמוראים נחלקו בעצם קיומה של הבלעת תחומין. לפי רב שימי בר חייא קיים מושג כזה, ובמקרה של חפיפה בין שני תחומי השבת, האדם רשאי לשוב לתחומי הראשוני, בעוד רבה חולק על קיום המושג, ולכן נאלץ לפרש את המשנה באופן שאינו קשור להבלעת תחומין[4].
לפי הפרשנות השנייה, שני האמוראים מודים בעצם קיום המושג 'הבלעת תחומין', והמחלוקת ביניהם היא שלפי רב שימי כאשר שני התחומים מתחברים יחד, אנו מחשיבים אותם לתחום אחד גדול על ידי סברת "הבלעת תחומין", ומכיוון שכך יכול האדם להסתובב בכל שטח התחומים בחופשיות. לעומת זאת רבה אינו מעניק להבלעת התחומים זה בזה משמעות כתחום רחב אחד, אך יש לחיבור התחומים השפעה מסוימת: באופן רגיל, כאשר אדם עוקר מביתו משבת במטרה לעבור למקום אחר מחוץ לאלפיים האמה כדי להציל נפשות, מתבטלת ה"שביתה" בביתו הישן, ושוב נחשב הדבר כאילו שובת הוא במקום אליו הוא מתעתד ללכת (גם אם אחר כך חזר בו). אך כאשר המקום השני ותחומיו נמצאים בתוך תחום השבת של ביתו, אין מתבטלת שביתתו הראשונה בכך שהוא חפץ לעקור וללכת להציל נפשות בתחום האחר, ועדיין יכול הוא ללכת אלפיים אמה לכל רוח[5].
נקודות הסכמה
במקרה פרטי אחד קיימת הסכמה בין רבה ורב שימי, והיא במערה שיש לה שני פתחים משני צדדיה, שאז, נמדדים אלפים האמה מכל פתח באופן נפרד, ומדין "הבלעת תחומין" אנו מחשיבים את שני התחומים לתחום אחד ארוך. רבה, מסביר את החילוק בין הבלעה כזו להבלעת תחומין רגילה שעליה הוא חלוק, בכך שכאשר שני התחומים באים מחמת שביתה אחת, ניתן להחשיב אותם כתחום אחד ארוך, אך לא כאשר שני התחומים באים מחמת שתי שביתות שונות[6].
לקריאה נוספת
- הרב משה טננהויז, בדין פי תקרה יורד וסותם" בספרו "מורשת משה" באתר hebrewbooks
הערות שוליים
- ^ ערוך השולחן אורח חיים תה סעיף א
- ^ ערוך השולחן אורח חיים תז סעיף ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף מ"ד עמוד ב'
- ^ ההסבר לפי שיטתו הוא שמדובר שהאדם לא יצא כלל ממקומו הראשון, והחידוש הוא שלמרות שהוא כבר עקר מביתו במחשבה לצאת למקום האחר להציל נפשות, אין נחשב הדבר כאילו וויתר על תחומו הראשון, אלא יש לו עדיין זכות הליכה של אלפיים אמה מביתו
- ^ שני הפירושים מובאים ברש"י על התלמוד
- ^ על פי פירוש רש"י בתלמוד, והרשב"א מסכים לפירוש זה ולא לפירושו של הראב"ד שמפרש פירוש אחר.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
