אריא דבי עילאי

אריא דבי עילאי (בעברית: אריה של בית העליונים) הוא אריה ענק המוזכר בגמרא, שבני אדם אינם יכולים לראותו ויכול לגרום לנזקים ולפגיעה רק מנהמתו בלבד.

התיאור בתלמוד

התיאור מבוסס על סיפור שמובא במסכת חולין: אמר לו הקיסר לרבי יהושע בן חנניה אלוקיכם כאריה הוא משול, ככתוב "אריה שאג מי לא ירא" מהי גדולתו? הרי כל פרש יכול להרוג אריה! אמר לו: לא כמו האריה הזה משול הוא, אלא כאריה מופלא החי ביער ששמו "בית עליונים". אמר לו: רצוני שתראהו לי, אמר לו: אינך יכול לראותו. אמר לו: אף על פי כן מחויב אתה להראותו לי! ביקש רבי יהושע בתפילתו, ונעשה נס ונעקר אותו אריה ממקומו, וכשהיה במרחק ארבע מאות פרסה נהם פעם אחת וכל הנשים ההרות הפילו את עובריהן, והחומות ברומי נפלו. כשהיה במרחק שלוש מאות פרסה נהם שוב, ונשרו חניכיים ושיניים של האנשים ואף הקיסר נפל מכסאו. ביקש הקיסר מרבי יהושע: בבקשה ממך התפלל שיחזור למקומו, התפלל שוב ושב למקומו.

האריה מתואר כמי שיש תשע אמות בין אוזן לאוזן שלו (כלומר מידת רוחב פניו קרובה לחמישה מטרים). מדברי התוספות אפשר ללמוד עוד על גודלו מידותיו; לו היה קיים בימי נח לא היה יכולת להכניסו לתיבה.

התלמוד מזהה חיה זו עם הטגרס או טגריס ייתכן שהטיגריס הגדול במשפחת החתולים המוכר כיום קיבל את שמו מחיה מיתולוגית זו. התוספות כותבים שהוא תת מין של האריה הרגיל.

טביא דבי עילאי

בכינוי זהה נזכר גם צבי ותיאורו קרוב יותר למציאות המוכרת לנו, וכמעט מתאים לג'ירפה מתואר שאורך גופו שש עשרה אמה (כשמונה מטרים), יש לו קרן אחת במצחו. אותו מזהים חז"ל עם חיה בשם קרש במקום אחר כתוב שקרן זו בצבע שחור.

כביטוי

הביטוי "ארי דבי עילאי" שימש ככינוי כבוד בספרות התורנית. בספרות שו"ת האחרונים הכינוי אריה דבי עילאי מכוון רבות לרבי אריה לייב ליפשיץ על שם ספר שו"ת בשם זה שחיבר.

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.