האסכולה הפרנקו-פלמית

האסכולה הפרנקו-פלמית מתייחסת, באי-דיוק מסוים, לסגנון המוזיקה הפוליפונית הווקאלית, שנכתבה באירופה במאה ה-15 וה-16 ולמלחיני המוזיקה הזאת.

מוצאם של מלחיני האסכולה הפרנקו-פלמית קשה להגדרה בגלל השוני בין הגבולות שהגדירו את המדינות בשנים ההן לגבולות של ימינו. יש המכנים אותה בשם "האסכולה ההולנדית", אך בשם זה יש כדי להטעות. למעשה, השם התייחס לארצות השפלה, שכללו פחות או יותר את בלגיה, צפון צרפת והולנד של ימינו, ומזו האחרונה באו רק מעטים מן המוזיקאים. רובם נולדו באינו, פלנדריה ובראבאנט. בתקופות של יציבות פוליטית, היה זה מרכז של פעילות תרבותית במשך יותר ממאתיים שנה, אם כי המרכזים המוגדרים שינו את מיקומם במהלך הזמן הזה, ועד סוף המאה ה-16 עבר מוקד העולם המוזיקלי ממחוז זה אל איטליה.

המלחינים הרבים שנולדו בחבל הארץ, הידוע באופן כללי בשם ארצות השפלה, נודעו בעבודתם במקומות אחרים. הפרנקו-פלמים נסעו לאיטליה, לספרד, לערי שדה בגרמניה ובצרפת ולעוד מקומות באירופה, ואת סגנון כתיבתם לקחו עמם בכל אשר הלכו. תפוצת הטכניקה שלהם, בייחוד לאחר הפיתוח המהפכני של המצאת הדפוס, יצרה את הסגנון הבינלאומי הראשון האמיתי מאז איחוד המזמור הגרגוריאני במאה ה-9.

להלן 5 קבוצות, או דורות, שיש המבדילים ביניהם באסכולה הפרנקו-פלמית. התפתחות הסגנון המוזיקלי הייתה רציפה ומתמשכת, והדורות האלה מספקים רק נקודות ייחוס שימושיות.

הדור הראשון (1420–1450): בראשות דופאי, בנשואה ובינואה; קבוצת מלחינים זו מתוארת על פי רוב כאסכולה הבורגונדית.
הדור השני (1450–1485): עם אוקכם כעמוד התווך שלו. בנוסף יוהנס טינקטוריס.
הדור השלישי (1480–1520): אוברכט, איזאק, ז'וסקן דה פרה ואנטואן ברימל.
הדור הרביעי (1520–1560): גומברט, וילארט וקלמנס נון פאפה.
הדור החמישי (1560–1600): לאסוס. במועד זה היו רוב מלחיני המוזיקה הפוליפונית ילידי איטליה וארצות אחרות; הסגנון של ארצות השפלה הכה שורש באדמה זרה והיה לסגנון אירופאי אמיתי.