האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (גרמניה המזרחית)
 | |
| מדינה | גרמניה המזרחית |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 26 ביוני 1945 – 1 באוקטובר 1990 (45 שנים) |
| אידאולוגיות | סוציאליזם נוצרי, דמוקרטיה נוצרית |
| שיא כוחה | 163 מושבים בפולקסקאמר (1990) |
| שפל כוחה | 45 מושבים בפולקסקאמר (1976-1954) |
| רשימה פוליטית | "החזית העממית" |
| התמזגה לתוך | המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית |
| מטה | ברלין המזרחית |
האיחוד הנוצרי-דמוקרטי של גרמניה (בגרמנית: Christlich-Demokratische Union Deutschlands; בראשי תיבות: CDU) הייתה מפלגה מזרח-גרמנית שנוסדה ב-1945. היא היוותה חלק מ"החזית העממית" עם מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה והייתה מפלגת לווין עד 1989.
היא התמודדה בבחירות החופשיות הראשונות לפולקסקאמר ב-1990 כסניף המזרח-גרמני של המפלגה הנוצרית הדמוקרטית של גרמניה המערבית, אליה היא גם התמזגה לאחר איחוד גרמניה מחדש מאוחר יותר באותה שנה.
.svg)
פוליטיקת המפלגה
האיחוד הנוצרי-דמוקרטי של גרמניה היה במקורו דומה מאוד למקבילה המערב-גרמני. כמו המפלגה הנוצרית הדמוקרטית המערב גרמנית, רוב תמיכת המפלגה הגיעה מנוצרים ממעמד הביניים. עם זאת, המפלגה נטתה שמאלה יותר מאשר מקבילתה המערב גרמנית.
יושב הראש הראשון של המפלגה היה אנדראס הרמס, שהיה חבר בולט של "מפלגת המרכז" בזמן רפובליקת ויימאר ושירת כשר בה שלוש פעמים. הוא ברח למערב ב-1946 והוחלף על ידי יעקב קייזר, גם חבר לשעבר במפלגת המרכז אשר היה חבר מוביל של תנועת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם במשך מלחמת העולם השנייה. קייזר היה חבר בולט במחנה השמאלי של המפלגה, והעדיף הלאמה של תעשיות כבדות וקולקטיביזציה אשר הוצעה על ידי הקומוניסטים. למרות זאת, הביקרות שלו על הקומוניסטים נגמרה בכך שהוא פוטר ב-1947 והוחלף באוטו נושקה חבר המפלגה הדמוקרטית הגרמנית לשעבר, המתון יותר. נושקה ותומכיו הוציאו בהדרגה את חברי האיחוד הנוצרי-דמוקרטי אשר לא היו מוכנים לשתף פעולה עם הקומוניסטים. מהלך זה הגיע לשיאו במושב המפלגה השישי ב-1952, שבו המפלגה נעשתה באופן רשמי בעלת ברית נאמנה של הקומוניסטים. באספה היא הצהירה עצמה כ"מפלגה סוציאליסטית ללא כל גבולות" בהתאם לקו הפוליטי האחר של המפלגה של "ריאליזם נוצרי".
בתוכנייה שהוציאה המפלגה, "22 תזות על ריאליזם נוצרי", האיחוד הנוצרי-דמוקרטי התחייב לחזון "שינוי החברה הסוציאליסטי". תוך כדי שימת דגש על ה"הריאליזציה המזהירה" בכתביו של קרל מרקס, "בניית סדר חברתי חדש, יותר טוב" בברית המועצות, בספר הוכרז על כך שהסוציאליזם באותה תקופה הציע את "ההזדמנות הטובה ביותר ליישום דרישותיו של ישו ותרגול הנצרות". התוכניה גם הכריזה על תמיכת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי במעמד הפועלים ובכך לקיחת חלק פעיל בבנית הסוציאליזם, התפתחות שהמפלגה ייחסה לה חשיבות רבה, וממושב המפלגה השישי והלאה התייחסה אליו כ"חיוני מבחינה היסטורית ועקבי".[1]
סגני המפלגה, כמו שאר הסגנים במפלגות מזרח-גרמניות, הצביעו באופן עקבי בעד הצעות הממשלה בפולקסקאמר. ההסתייגות היחידה לכך קרתה ב-9 במרץ 1973 בהצבעה שנערכה בנוגע לחוק הפלות, שבו 14 נציגים של המפלגה הצביעו נגד, ו-8 נעדרו מההצבעה.
לאחר מותו של מנהיג המפלגה נושקה, אוגוסט בוך, חבר לשעבר במפלגה הדמוקרטית הגרמנית גם הוא, הוביל את המפלגה למשך שארית שנות החמישים. ב-1966 המזכיר הכללי של המפלגה, גרלד גוטינג, נבחר ליושב ראש המפלגה. גוטינג, שהיה יושב ראש הפולקסקאמר (ודה פקטו, סגן נשיא הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית) בין 1969 עד 1976, המשיך בקו הפרו-ממשלתי של המפלגה.
גוטינג נשאר יושב ראש המפלגה ובעל ברית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה עד שאריך הונקר פוטר לטובת אגון קרנץ באוקטובר 1989. ב-2 בנובמבר 1989, גוטינג הודח על ידי המחנה הרפורמיסטי של המפלגה. בדצמבר 1989 לות'אר דה מאיזייר, עורך דין וסגן יושב הראש של הכנסייה האוונגלית של גרמניה המזרחית נבחר ליושב הראש. מאותה נקודה והלאה המפלגה הדיחה (ולאחר מכן סילקה) את מנהיגיה הבולטים, ונהייה החסידה הבולטת ביותר של תהליך איחוד גרמניה מחדש.
במרץ 1990, האיחוד הנוצרי-דמוקרטי נהיה המרכיב החשוב ביותר של "ברית עבור גרמניה" קואליציית מרכז-ימין בגרמניה המזרחית. האיחוד ניצח בבחירות הראשונות (והיחידות) החופשיות ונהיה המפלגה הגדולה ביותר בפולקסקאמר. באפריל דה מאיזייר נהיה ראש הממשלה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, והוביל קואליציה גדולה שבאופן מיידי פעלה לאחד את גרמניה המזרחית עם גרמניה המערבית.
באוגוסט 1990, "התחייה הדמוקרטית", חברת קואליציה מינורית בממשלה, התמזגה לתוך האיחוד הנוצרי-דמוקרטי. המיזוג הביא לכך שדוברת "התחייה הדמוקרטית" וקאנצלרית בעתיד של גרמניה, אנגלה מרקל, תצטרף למפלגה.
באוקטובר 1990, האיחוד הנוצרי דמוקרטי המזרח-גרמני התמזג לתוך המפלגה הנוצרית הדמוקרטית המערב גרמנית.
עיתון
ה עיתון הרשמי של האיחוד הנוצרי-דמוקרטי היה ה"נויה צייט", שיצא לאור על ידי "יונין: ורלאג". [2]
יחסים בין-לאומיים
האיחוד הנוצרי-דמוקרטי שימר יחסים קרובים עם מפלגות נוצריות-דמוקרטיות אחרות בגוש המזרחי. למשל עם "איגוד פאקס" הקתולי בפולין, ומפלגת העם הצ'כוסלובקית.
אף על פי שהאיחוד הנוצרי-דמוקרטי המזרח-גרמני ומקבילו המערב-גרמני, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית, לא הגיעו להסכמות כל הזמן, הם ניהלו יחסים רשמיים.[3]
יושבי ראש
| אנדראס הרמס | 1945 |
| יעקב קייזר | 1945–1947 |
| אוטו נושקה | 1948–1957 |
| אוגוסט באך | 1957–1966 |
| גרלד גוטינג | 1966–1989 |
| וולפגנג הייל | 1989 |
| לות'אר דה מיזייר | 1989–1990 |
מזכירים כלליים
| גיאורג דרטינגר | 1946–1949 |
| גרלד גוטינג | 1949–1966 |
| מרטין קירשנר | 1989–1990 |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Christlich-Demokratische Union Deutschlands (CDU) [Ost] by Ralf G. Jahn http://www.adel-genealogie.de/CDU-Ost.html#Kapitel6
- ^ Neue Zeit OCLC WorldCat
- ^ Peter Joachim Lapp Die "befreundeten Parteien" der SED, 1988, p. 102
