דני זמיר (מחנך)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף

פרמטרי חובה [ נוכחי ] חסרים

דני זמיר
דני זמיר
דני זמיר
לידה מפלסים
עיסוק מחנך, יזם חברתי

דני זמיר (נולד ב-1962 בקיבוץ מפלסים) הוא מחנך ויזם חברתי, מייסד המכינה הקדם צבאית רבין, ממייסדי מועצת המכינות הקדם צבאיות הציוניות-ישראליות ומנכ"ל המועצה מאז 2014, חבר בוועדת הייעוץ לתודעה יהודית לראש אכ"א, ופעיל במסגרות חינוכיות, ציבוריות ופוליטיות נוספות.

ביוגרפיה

זמיר נולד בשנת 1962 בקיבוץ מפלסים להורים יוצאי ארגנטינה.

בכיתה יא' עזב את בית הספר הקיבוצי ועבר להתגורר בקומונה בשדרות, שם השלים את הבגרות בתיכון המקיף על שם גוטווירט במגמות מדעים והיסטוריה. במקביל הדריך בקן הנוער העובד והלומד והקים חוגי נוער משותפים לחבריו בשדרות ובקיבוצי שער הנגב.

זמיר נשוי מאז שנת 1984 לאלה, בת איילת השחר, ושלושת ילדיו נולדו בקיבוץ. כיום מתגורר ביישוב כרכום.

בשנת 1995 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. משרד עורכי הדין שלו מתמחה בעיקר במיזמי מקרקעין עסקיים ומיסוי מקרקעין ובייצוג חברי קיבוצים ומושבים.

שירות צבאי

בנובמבר 1981 התגייס לצה"ל במסגרת פלוגת ״בני משקים״ והתנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח (שבאותם ימים כונה "גדוד 50"). בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. זמיר שימש כמפקד כיתה בגדוד ויצא לקורס קציני חי"ר[1]. לאחר הקורס שימש כמפקד צוות בקורס קציני חי"ר תחת פיקודו של גדי איזנקוט, וחזר לשרת כמפקד מחלקה בגדוד 50 עליו פיקד באותה עת גיורא איילנד. לאחר מכן שימש כקצין המבצעים של הגדוד בפיקודו של יצחק איתן, ולאחר מכן כמפקד פלוגת בני המשקים של נובמבר 85 (עמו שירתו כמפקדי פלוגות מקבילים האלוף יאיר גולן ומפכ"ל המשטרה רוני אלשייך)[2].

במילואים שירת כמפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים הצפונית, ולאחר מכן ביחידת מודיעין וסיור של אוגדת מילואים - שם מילא תפקידי מפקד צוות, סמ"פ, מ"פ וסמג"ד.

זמיר לחם כחייל במלחמת לבנון הראשונה, ולאחר מכן שירת פעמים רבות בלבנון, בסדיר ובמילואים, ופיקד על כוחות בשורת אירועים קרביים. בעת היותו מ"מ, הוא נפצע באורח בינוני מהתפוצצות רימון יד סמוך אליו במהלך אימון בנבי מוסא. הוא חזר לשירות כעבור חודש, וכיום הוא נכה צה"ל בעל ליקוי שמיעה כבד כתוצאה מהפציעה.

פעילותו לפיתוח המכינות הקדם צבאיות בישראל

זמיר הוא אחד מאנשי המפתח בפיתוח וקידום מפעל המכינות הקדם צבאיות בישראל. הוא ניסח את חוק המכינות הקדם-צבאיות, התשס"ח-2008[3], ייסד ועמד בראשה של מכינת רבין – שהיא בין המכינות הקדם צבאיות הגדולות והוותיקות בישראל, היה אחד ממייסדי מועצת המכינות הקדם צבאיות – הגוף המרכז של המכינות הקדם צבאיות בישראל, ומאז 2014 משמש כמנכ"ל המועצה במשרה מלאה.

פעילותו בשדה החינוכי

באוגוסט 1998 הקים את המכינה הקדם צבאית על שם רבין, אשר נכון לקיץ 2016 מונה 112 חניכים בשנה א' (בשלושה מוקדים: מכללת אורנים, שכונת הדר בחיפה, קיבוץ אדמית) וכ-60 חניכים בשנה ב'. הוא עמד בראש המכינה מאז הקמתה ועד למאי 2014 עת התחיל לשמש כמנכ"ל מועצת המכינות, מאז הוא משמש כנשיא המכינה.

מאז שנת 2005 עומד זמיר בראש אשכול צעירים של המדרשה במכללת אורנים, שבה נכללות כל פעילויות הנוער והצעירים: המכינות הקדם צבאיות על שם רבין, שנות שירות, מתנדבים בחקלאות, עבודה מועדפת של בוגרי צבא בחקלאות, סמינר בוגרי צבא (זרעי קיץ) ועוד. נכון לקיץ 2016, משתתפים בכל המסגרות כ-400 חניכים ומועסקים בהן כ-40 איש.

זמיר ניסח את "חוק המכינות הקדם צבאיות, התשס"ח – 2008" ועמד בראש המאבק האזרחי לקבלת החוק, שהתקבל באוגוסט 2008 ברוב של 73 ח"כים ו-0 מתנגדים. מיד לאחר קבלת החוק, הקים את מועצת המכינות הקדם צבאיות עם ראשי מכינות קדם צבאיות נוספות, ונבחר כיו"ר משותף עם הרב משה הגר-לאו. הוא נבחר לתפקיד זה שתי קדנציות נוספות ברצף. נכון לשנת 2016 המכינות הקדם צבאיות מחנכות מספר שיא של 2,700 חניכים/ות, ע"פ משרד הביטחון[4].

במאי 2014 נתבקש על ידי ראשי המכינות במועצה לשמש כמנכ"ל המועצה במשרה מלאה. הוא נבחר לתפקידו זה פה אחד בהצבעה חשאית, ומכהן מאז בתפקיד זה. בחודש אוגוסט 2016, בתפקידו כמנכ"ל מועצת המכינות, הוביל את המועצה לחתימה על הסכם שותפות אסטרטגית עם קק"ל, במטרה לשנות את מפת ההתיישבות העירונית בגליל בנגב ובירושלים על ידי גרעיני התיישבות של בוגרי המכינות הקדם צבאיות.

פעילותו בשדה הפוליטי

בשנת 1990 בעת היותו מ"פ מילואים סירב לפקד על מבצע הכנסת ספר התורה לקבר יוסף בשכם ונשפט ל-30 ימי מחבוש בכלא 6. עם יציאתו מהכלא, צעד בראש כ-120 מחבריו מאנדרטת הצנחנים בתל נוף לירושלים, כשהם נושאים דגלי ישראל. בסיום המסע, הוביל עצרת מחאה נגד (לשיטתו) הכיבוש הישראלי בשטחי יהודה ושומרון. ב-1993, עם ההכרזה על תוכנית אוסלו, יצא בקריאה פומבית להפסקת הסירוב לאור החלטת ישראל לסיים את הכיבוש.

בשנים 1994–1995 הקים את תנועת "השמאל עם הגולן" ועמד בראשה במקביל לסיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. התנועה התנגדה לוויתור על הגולן במסגרת הסכם שלום עתידי, והתפרקה לאחר כ-3 שנים עם התפוגגות הסיכוי לוויתור כזה.

בקיץ 1995 נבחר זמיר לתפקיד יו"ר דירקטוריון "מטה ההתיישבות למאבק בבנקים". המטה טען כי החוב שיוחס לקיבוצים במשבר הקיבוצים הוא למעשה חוב שיצרו הבנקים, וניסה להוכיח זאת בעזרת הדו"ח שפרסם פרופ' אוריאל פרוקצ'יה (המטיל ספק בשיטות חישוב הריביות והעמלות של הבנקים בישראל, בעיקר ביחס לחובות ההתיישבות העובדת) ובעזרתו של עו"ד יעקב וינרוט. לאחר פרסום הדו"ח[5], חתמה הנהגת התנועה הקיבוצית על הסדר חובות עם הבנקים. זמיר ראה בו הסכם כניעה שנועד להציל את הבנקים, והדבר גרר עימות חריף בינו לבין ראשי התנועה הקיבוצית.

זמיר מחזיק בתפיסות סוציאל-דמוקרטיות מובהקות, המשולבות בגישה ציונית יהודית. הוא חבר במפלגת העבודה וחבר ועידת המפלגה, ונחשב לאחד מתומכיה העיקריים של חברת הכנסת שלי יחימוביץ'.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מכתביו

הערות שוליים

  1. ^ יניב מגל, "סרוגים בקנה - סיפור השתלבות הציונות הדתית בצה"ל", ידיעות ספרים, 2016, עמוד 62.
  2. ^ עמוס הראל, "קיבוצניק, היכון והסתער", הארץ, ‏ 25.08.1998.
  3. ^ חוק המכינות הקדם–צבאיות, התשס"ח-2008, ס"ח 2182 מיום 12.8.2008
  4. ^ המכינות הקדם־צבאיות: הוכפל מספר החניכים, שיעור היציאה לקצונה ירד, אתר 'הארץ מיום 29.8.2016
  5. ^ חובות הקיבוצים לבנקים, פרופ' אוריאל פרוקצ'ה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27614756דני זמיר (מחנך)