דניאל בן עזריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דניאל בן עזריה (המאה ה-11) היה הגאון של ארץ ישראל משנת 1051 עד 1062. הוא צאצא ממשפחת ריש גלותא של בבל, וגם היה נצר לבית דוד, ונבחר לעמוד בראש ישיבת גאון יעקב בירושלים.[1] בית הכנסת בן עזרא של היהודים הארצישראלים בפוסטט נקרא על שמו: "בית הכנסת של אדונינו דניאל, אור ישראל, הנסיך הגדול וראש האקדמיה למלכות יעקב." מינויו לגאון לא היה ללא מחלוקת, שכן היו שרצו לבחור באחד מבניו של הגאון הקדום, שלמה בן יוסף הכהן, שכיהן בתפקיד בין השנים 10201027. ובהשפעת ר' דניאל נאסרו שני האחים רב אליהו הכהן גאון ורבי יוסף הכהן גאון בבית הסוהר שם גם נפטר רבי יוסף.

דניאל נפטר בחודש אלול בשנת ד'תתכ"ב 1062 לאחר מחלה ארוכה וחמורה, שלדבריו ראה כעונש על התייחסותו הלא טובה למשפחת קודמו.[2] בנו, דוד בן דניאל[3], היה צעיר מדי למלא את תפקיד אביו, ואליהו בן שלמה בן יוסף, נמנה לגאון עד שנת 1083. לאחר מכן, דוד בן דניאל היה מעורב בסכסוך בנוגע לירושת הגאונות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Encyclopaedia Judaica, 1972. Vol. 5, pg. 1291.
  2. ^ Jewish Encyclopedia: Gaon
  3. ^ ראו אודותיו הרב נפתלי יעקב הכהן, "רב דוד בן דניאל", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמודים קטז-קיח, באתר HebrewBooks, אות עט
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0