די ולטבינה
די וֶלְטְבִּינֶה (גרמנית: Die Weltbühne, הגייה: [di ˈvɛltˌbyːnə] – "במת העולם") היה שבועון גרמני שעסק בפוליטיקה, אמנות, וכלכלה. ה"וולטבינה" נוסד בברלין ב-7 בספטמבר 1905 בידי זיגפריד יעקבזון. בתחילה נקרא "די שאובינה" (Die Schaubühne), שפירושו "הבמה", ועסק אך ורק בענייני תיאטרון. שמו של השבועון שונה ל"וולטבינה" ("במת העולם") ב-4 באפריל 1918. בימי רפובליקת ויימאר נקט העיתון קו שמאלי וליברלי. לאחר מותו של יעקבזון בדצמבר 1926, מונה קורט טוכולסקי לעורך השבועון, אך מכיוון שהדבר חייב מגורים בברלין ובאותה התקופה הדבר לא תאם את מזגו של טוכולסקי, נותר טוכולסקי כעורך בצוותא, ועריכת העיתון נמסרה לעיתונאי קרל פון אוסייצקי במאי 1927.
תחת הנהגתו של אוסייצקי פרסם העיתון שורת כתבות שנויות במחלוקת, ובין היתר חשף את עובדת חימושה המחודש של גרמניה, בניגוד להסכם ורסאי, בכתבה משנת 1929, שגילתה כי בשיתוף פעולה עם ברית המועצות הולך הרייכסווהר ומקים חיל אוויר. ב-1931 הועמד אוסייצקי לדין בגין בגידה וריגול, ונשלח לשמונה עשר חודשי מאסר. בעודו בכלא הועמד לדין על פרסום מאמר של טוכולסקי שקבע כי "חיילים הם רוצחים". מאשמה זו זוכה. בשנת 1935 זכה אוסייצקי בפרס נובל לשלום בשל מאבקו לחופש הדיבור.
עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בסוף ינואר 1933, אסרו הנאצים על הופעת העיתון, ומהדורתו האחרונה הופיעה ב-7 במרץ 1933. השבועון המשיך להופיע בגלות תחת הכותרת "הוולטבינה החדש" (Die neue Weltbühne). לאחר מלחמת העולם השנייה שב השבועון והופיע במזרח ברלין תחת שמו הקודם. גלגול זה של השבועון החזיק מעמד עד לשנת 1993.
בשיא השפעתו יצא השבועון ב-15,000 עותקים בלבד. הוא הופיע כחוברת קטנה וכרוכה באדום, והיה לפורום המרכזי לאינטלקטואלים שמאלים וסוציאליסטים במהלך תקופת רפובליקת ויימאר. יותר מ-2,600 כותבים תרמו לשבועון בין 1905 ו-1933, ובהם, בנוסף ליעקבזון, טוכולסקי ואוסייצקי, גם כותבים ידועים כאריך קסטנר, אלפרד פולגר, ארנולד צווייג, ליאון פויכטוונגר, אלזה לסקר שילר ורבים אחרים.
