די. בי. קופר
 | |
| קלסתרון של קופר שהכין ה-FBI | |
| נעדר | 24 בנובמבר 1971 |
|---|---|
די. בי. קופר (באנגלית: D. B. Cooper) הוא אדם אלמוני, שקיבל כינוי זה על ידי התקשורת, עת שחטף ב-24 בנובמבר 1971 מטוס בואינג 727 אמריקאי שהיה בדרכו מפורטלנד לסיאטל. קופר איים לפוצץ את המטוס אם לא יועבר לידיו כופר בסך מאתיים אלף דולרים (שווה ערך לכ-1.4 מיליון דולר במונחים של שנת 2022) בעת נחיתת המטוס בסיאטל. כמו כן הוא תבע ארבעה מצנחים. משנענו דרישותיו, שחרר קופר את נוסעי המטוס. המטוס המריא מסיאטל כשעליו החוטף וארבעה אנשי צוות, וכשנחת מאוחר יותר בנבדה נמצאו על סיפונו אנשי הצוות בלבד. לאחר הנחיתה התברר לכוחות הביטחון כי שעתיים קודם לנחיתה, בעוד המטוס באוויר ואפוף סופת גשמים, פתח קופר את דלתו האחורית וצנח אל הלא נודע.
הכסף וזהותו האמיתית של קופר לא התגלו מעולם. כמו כן, אין מידע לגבי גורלו של החוטף. למעשה, כלל אין ודאות שהוא שרד את הצניחה. אופיו הנועז של הפשע והמסתורין שאופף את גורלו של קופר ממשיכים לעורר את סקרנות הציבור עד היום, והמקרה הוא מקרה חטיפת המטוסים הלא-מפוענח היחיד בהיסטוריית התעופה האמריקאית.[1]
בעת העלייה למטוס הזדהה החוטף בשם דן קופר (Dan Cooper). הכינוי די. בי. קופר, שמקורו בטעות של עיתונאי, השתרש בציבור.
חטיפת המטוס
מהלך החטיפה
ב-24 בנובמבר 1971 בשעה 16:35, ערב חג ההודיה, עלה על מטוס בואינג 727 של חברת התעופה נורת'ווסט, בטיסה 305 מנמל התעופה הבינלאומי פורטלנד שבפורטלנד לסיאטל, אדם שהזדהה בשם דן קופר. קופר, שתואר כאדם באמצע שנות ה-40 לחייו, גובהו 1.80 מטר בערך, היה לבוש בהידור: מעיל גשם שחור, חליפת עסקים כהה, חולצה לבנה מגוהצת, משקפי שמש, עניבה צרה וסיכת דר. זמן קצר לפני כן הוא ניגש לדלפק של חברת נורת'ווסט, כשהוא נושא בידיו מזוודה שחורה וקנה כרטיס טיסה בכיוון אחד. הטיסה תוכננה להימשך כחצי שעה.
לאחר שעלה לטיסה, התיישב קופר באחורי המטוס ומיד לאחר ההמראה העביר פתק לדיילת פלורנס שפינר. לאחר שזו לא קראה את הפתק מיד כשניתן לה, אמר לה קופר "גברת, כדאי שתסתכלי בפתק, יש לי פצצה". בפתק נכתב באותיות מודפסות גדולות: "יש לי פצצה במזוודה. אני אשתמש בה במידת הצורך. אני רוצה שתשבי לידי. המטוס הזה נחטף".[2]
קופר דרש 200,000 דולר במזומנים בשטרות לא מסומנים של 20 דולר, וארבעה מצנחים. את הכסף והמצנחים דרש להעביר למטוס עם נחיתתו בסיאטל, תוך איום לפוצץ את המטוס. שפינר דיווחה על כך לתא הטייס, והקברניט ויליאם סקוט יצר מיד קשר עם מגדל הפיקוח. במגדל הפיקוח פנו ל-FBI, שהורה לסקוט לשתף פעולה עם החוטף. שפינר חזרה לקופר והתיישבה לצדו תוך שהיא מנסה לוודא אם הפצצה בתיקו אמיתית. קופר, שחש בכך, פתח את התיק ובתוכו ראתה שפינר חוטי חשמל ומה שנראה לה כ"מקלות דינמיט אדומים", ובכך שוכנעה כי הפצצה אמיתית.[3] קופר הורה לה לומר לטייס שלא לנחות עד שהכסף והמצנחים שביקש יהיו מוכנים בנמל התעופה.
שחרור הנוסעים
המטוס החל לחוג מעל סיאטל בזמן שהרשויות ניסו למלא אחר דרישותיו של קופר. ה-FBI נתן לו את הכסף בשטרות לא מסומנים, כפי שביקש, אך כל שטר צולם במצלמה כך שמספרו הסידורי נרשם. נשקלה האפשרות לספק לו מצנחים פגומים, אך היא נפסלה מחשש שקופר ייקח עמו בני ערובה אם וכאשר יקפוץ. אחת הדיילות, טינה מקלו, ששהתה זמן רב עם קופר, העירה כי הוא היה נחמד ומתחשב ואף ביקש כי לצוות המטוס יובא אוכל מיד לאחר נחיתתם בסיאטל. בניגוד לכך, חוקרי ה-FBI טענו כי קופר התנהג בגסות והשתמש בשפה מלוכלכת.[4]
בשעה 17:24 התקבלה הודעה ממגדל הפיקוח כי דרישותיו של החוטף מולאו וקופר הרשה לסקוט להנחית את המטוס ביעדו המקורי, נמל התעופה הבינלאומי סיאטל-טקומה. המטוס נחת בשדה התעופה בשעה 17:39 וקופר הורה להסיעו לאזור מרוחק בשדה ולעמעם את האורות על מנת להקשות על ירי צלפים לעברו. לאחר מכן הורה לשלוח אדם אחד ללא ליווי על מנת להעביר את הכופר ואת ארבעת המצנחים ומשקיבלם, קופר שחרר את 36 נוסעי המטוס ואת שפינר. שאר אנשי הצוות, ארבעה במספר, לא הורשו לעזוב את המטוס.
הנוסעים, שלא היו מודעים לדרמה שהתרחשה בזמן הטיסה, הופתעו לגלות כי המטוס נחטף. מהר מאוד גילו סוכני ה-FBI כי נוסע אחד, דן קופר, לא ירד מהמטוס, וכך הבינו כי הוא החוטף.[5]
המראה שנייה
בשעה 19:40, לאחר תדלוק המטוס ובדיקת הכופר, הורה קופר לסקוט להמריא. מיד עם המראת המטוס המריאו בעקבותיו שני מטוסי קרב מסוג F-106 מבסיס חיל האוויר הסמוך, אך עקב דרישתו של קופר לטוס במהירות נמוכה של 320 קמ"ש התקשו המטוסים, המיועדים לטיסות במהירויות גבוהות, לעקוב אחרי מטוס הנוסעים. בנוסף, תנאי מזג האוויר הירודים הקשו עוד יותר על מטוסי הקרב לשמור על המטוס בשדה ראייתם. עוד דרש קופר לטוס עם מדפים בזווית של 15 מעלות ולהשאיר את הגלגלים למטה וכן הורה לטייס לשמור על גובה של 3,000 מטר, זאת כדי לאפשר את פתיחת דלת המטוס מבלי לסכן את נוסעיו.[5]
הצניחה
זמן קצר לאחר ההמראה קופר ביקש ממקלו שתסביר לו כיצד לתפעל את דלת היציאה האחורית. דלת זו הובילה לגרם מדרגות הידראולי הנפתח כלפי חוץ. לאחר מכן הוא ביקש ממקלו, שעד אז ישבה לצדו, להצטרף לשאר הצוות בתא הטייס ולהישאר שם. דקות אחר כך, בשעה 20:13, הבחין הצוות בנורית אדומה שנדלקה בלוח המחוונים, דבר שהצביע על כך שהדלת האחורית של המטוס נפתחה. קופר הורה מראש שלא להפעיל את ויסות לחץ האוויר. אילולא היה עושה זאת, הבדלי לחץ האוויר בין פנים המטוס (לחץ גבוה) לבין החוץ (לחץ נמוך) היו מונעים ממנו לפתוח את דלת המטוס[6]. באמצעות האינטרקום שאל סקוט את קופר אם יש משהו שהוא יכול לעשות למענו. קופר השיב בשלילה. זו הייתה הפעם האחרונה שקולו נשמע. קופר הוריד את המדרגות ובחשכה מוחלטת ובגשם סוער קפץ מהמטוס ולא נראה עוד לעולם.
כשעתיים לאחר מכן, בשעה 22:15, נחת המטוס ברינו שבמדינת נבדה בעוד המדרגות האחוריות נגררות על מסלול הנחיתה. סוכני ה-FBI שביצעו חיפוש במטוס מצאו מספר טביעות אצבע שייתכן שהיו של קופר, עניבה, סיכת דר ושני מצנחים. המזוודה עם הפצצה, הכסף ושני המצנחים האחרים נעלמו.[7]
ההיעלמות
מזג האוויר הסוער ששרר בליל הצניחה הביא לכך שהחיפושים לא התחילו עד ליום המחרת. החוקרים התקשו לקבוע את מקום הנחיתה המדויק של קופר, וזאת מכיוון שהזמן והמקום שבו קפץ מהמטוס לא היו ידועים. עם זאת, בהסתמך על נקודת הזמן המוערכת של הצניחה הם שיערו כי הוא נחת במדינת וושינגטון, סמוך לגבול עם מדינת אורגון, באזור הכולל יערות סבוכים, אגמים והרים.
בימים הראשונים התנהלו החיפושים על ידי קבוצות קטנות של סוכני FBI ושוטרים מקומיים שסרקו את האזור ברגל, בסיוע מסוקים וסירות. חברת נורת'ווסט אף הציעה פרס בסך 25 אלף דולר למי שישיג מידע לגבי מקום הימצאו של החוטף. ברם, לאחר שעברו חודשים ושום ראיות חדשות לא נמצאו, הצטרפו לחיפושים גם אנשי צבא וחברי המשמר הלאומי. לאחר כשישה שבועות של חיפושים משותפים באזור הנחיתה המשוער הסתיים מצוד האדם בין הגדולים בתולדות ארצות הברית ללא תוצאות.[8] לא נמצא כל זכר לקופר או למצנח שלו, והשאלה אם קופר שרד את הצניחה או לא נותרה שנויה במחלוקת בקרב החוקרים עד היום.
החקירה
מהלך החקירה
בחודשים שלאחר החטיפה, חקרה המשטרה המקומית, בסיוע ה-FBI, מאות חשודים. אחד מהחשודים הראשונים שנחקרו היה אדם בעל רישום פלילי מינורי בשם די. בי. קופר. הוא נחקר מתוך סיכוי קלוש שהחוטף בחר להשתמש בשמו האמיתי או בשם שמתבסס על שמו האמיתי. האיש נוקה מכל חשד במהרה אולם כתב מקומי, שמיהר להעביר ידיעה לעיתונו בזמן, התבלבל וכתב את שמו של די. בי. קופר (האיש שנוקה מכל חשד), עם השם בו הזדהה החוטף, דן קופר. הדיווח, ובו הטעות, נפוץ במהרה ברחבי המדינה, והשם "די. בי. קופר" התקבע בתודעה הציבורית כשמו של החוטף.
החוקרים קבעו מהר מאוד כי לקופר לא היה שותף על הקרקע שחיכה לסייע לו עם נחיתתו, וזאת מכיוון שמהירותו של המטוס וגובהו בעת הקפיצה ביחד עם מערבולות האוויר וכיווני הרוח המשתנים לא איפשרו לחזות מראש את מקום הנחיתה המדויק.[9]
ה-FBI החל להתמקד בניסיון לאתר את שטרות הכופר ופרסם את מספרם הסידורי בבנקים, בחברות הלוואה ובבתי עסק. ארגוני חוק ברחבי העולם קיבלו גם הם מידע על קופר ועל השטרות. בנובמבר 1973 עיתון מקומי המבוסס בפורטלנד שבמדינת אורגון החל לפרסם, באישור ה-FBI, את מספרם הסידורי של השטרות ואף הציע פרס על סך 1,000 דולר לראשון שימצא את אחד מהשטרות. למרות הצעה דומה ממספר עיתונים נוספים ברחבי המדינה, אף אדם לא הגיע עם שטר מתאים על מנת לגבות את הפרס. שנים לפני כן הצליח ה-FBI לפתור מספר פשעים של סחיטה ושוד בנק על ידי מעקב אחר המספרים הסידוריים של השטרות. כל המקרים הללו נפתרו בתוך מספר שבועות וזאת מכיוון שהפושעים החלו לבזבז את הכסף מספר ימים אחרי ביצוע הפשע. נסיבות אלו ללא ספק לא היו קיימות במקרה של קופר.
צוות האוויר והנוסעים שהיו עם קופר במטוס נחקרו ומסרו תיאור כמעט זהה שלו. על סמך תיאורים אלה, הרכיב ה-FBI קלסתרון של קופר והפיץ אותו לציבור. קצוות החוט שהגיעו בעקבות כך נפסלו מהר מאוד ופעם נוספת לא הייתה כל התקדמות בחקירה. בקלסתרון זה נעשה שימוש עד היום.
פריצת דרך
בסוף שנת 1978 נמצאה הראיה הראשונה לחטיפה על הקרקע. צייד שהסתובב סמוך למקום הנחיתה המשוער של קופר, מצא פלקט ובו הסבר על הדרך להוריד את גרם המדרגות מהפתח האחורי של בואינג 727. בדיקות שבוצעו אישרו כי הפלקט שייך למטוסו של קופר.[10]
ב-10 בפברואר 1980 התרחשה פריצת הדרך המשמעותית ביותר בחקירה. בריאן אינגרם, ילד בן 8, חפר בחול ליד נהר קולומביה ומצא 294 שטרות נרקבים של 20 דולר בסכום כולל של 5,880 דולר. השטרות נמצאו על גדות הנהר כשהם עטופים ברצועות גומי וקבורים 5 ס"מ מתחת לחול. לאחר בדיקת המספר הסידורי של השטרות הסתבר כי מדובר בחלק מהכופר שניתן לקופר תשע שנים קודם לכן. אינגרם לקח את חוקרי ה-FBI למקום מציאת הכסף, אך למרות חיפושים נרחבים שנעשו במקום, לא נמצאו שטרות נוספים. ב-18 במאי, 14 שבועות לאחר מציאת הכסף, התפרץ הר הגעש סנט הלנס וכיסה את האזור באפר עבה. רבים מאמינים שבכך אפסו הסיכויים למצוא ראיות נוספות שאולי עדיין נמצאות במקום.
מספר תאוריות צצו בעקבות הגילוי. מבדיקות מדעיות שבוצעו ועל סמך התייעצות עם מומחים נקבע כי הכסף הגיע למקום לא יאוחר מ-1974, שלוש שנים לאחר החטיפה. מספר חוקרים העלו השערה כי קופר לא שרד את הצניחה וגופתו והתיק עם הכסף נמצאים בקרקעית הנהר. באשר לדרך שבה הגיע הכסף לגדות הנהר הם מסבירים כי לאחר מספר שנים נרקב התיק מספיק כדי לשחרר כמה חבילות של שטרות שנסחפו עם הזרם, ובסופו של דבר הגיעו לגדות הנהר שם נמצאו על ידי אינגרם. תאוריה אחרת גורסת כי קופר חזר למקום מספר שנים לאחר החטיפה וזרק את הכסף על מנת לטשטש את עקבותיו או כיוון שהגיע למסקנה שמסוכן מדי להשתמש בכסף. למרות זאת יש המאמינים בהסבר הפשוט יותר, לפיו השטרות פשוט נפלו מתיקו של קופר כאשר הוא קפץ מהמטוס.
באשר לחוקרי ה-FBI, מציאת הכסף חיזקה את השערתם כי קופר לא שרד את הצניחה. השערה זו התבססה על ההנחה שפושע כמוהו לא יהיה מוכן להשאיר מאחור חלק מהשלל למענו סיכן את חייו כל כך.
אינגרם קיבל בסופו של דבר 2,860 דולר מהכסף שנמצא. ב-13 ביוני 2008 הוא מכר 15 מהשטרות במכירה פומבית בסכום כולל של 37,000 דולר.[11][12]
ב-2009 בחר ה-FBI צוות של מדענים כדי שיבדקו שוב את הראיות. בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני זיהו המדענים חלקיקי יסודות נדירים כגון טיטניום טהור וצריום על העניבה שהשאיר קופר במטוס. כשניסו המדענים להבין היכן בארצות הברית ניתן היה למצוא שילוב של כל היסודות, התגלה שהמיקום היחיד הוא כנראה במפעלי הייצור של בואינג, ולכן קופר כנראה עבד בהם או שהיה קבלן משנה באחד מהמפעלים הללו.
חשודים
זמן קצר לאחר החטיפה ה-FBI עיכב לחקירה עבריין מוכר תושב פורטלנד בשם די. בי. קופר. אדם זה מעולם לא נחשב כחשוד משמעותי בפרשה, והוא עוכב רק מכיוון ששמו היה זהה לזה של החוטף. החשוד זוכה ושוחרר במהרה בתום חקירה קצרה, אך התקשורת ששמעה על עיכובו, מיהרה לפרסם את שמו ברבים והשם השתרש, וזהו השם שבו נודע החוטף מאז ועד היום.[13]
במשך השנים הועלו מספר השערות לגבי זהותו של קופר. ה-FBI האמין כי קופר הכיר את אזור סיאטל מכיוון שהוא הצליח לזהות אותה מהאוויר ואף העיר כי בסיס טיסה של חיל האוויר נמצא כ-20 דקות נסיעה משדה התעופה. ה-FBI סבר כי קופר היה עובד פעיל או בדימוס של חיל האוויר של ארצות הברית או צנחן חובב, זאת מכיוון שהוא גילה ידע נרחב בצניחה ובאווירודינמיקה של מטוסי סילון.
עם השנים הלך וגדל מספר החשודים והרשימה מונה כיום למעלה מ-1,000 איש. עם זאת, מספרם של החשודים המרכזיים קטן בהרבה.
ג'ון ליסט
ערך מורחב – ג'ון ליסט
זמן קצר אחר החטיפה נחשד הרוצח ג'ון ליסט כי הוא די. בי. קופר. קופר חטף את המטוס 15 ימים בלבד לאחר שליסט רצח את כל משפחתו. כמו כן, גילו, מאפייני פניו ומבנה גופו של ליסט דמו מאוד לאלה של קופר. חוקר ה-FBI הראשי, ראלף הימלסבך, הצהיר כי ליסט הוא חשוד מרכזי בפרשה. קופר צנח מהמטוס עם 200 אלף דולר, אותו סכום כסף שליסט הוציא מחשבונה של אמו מספר ימים לפני ביצוע הרצח. לאחר שנתפס ונעצר ב-1989, הכחיש ליסט בתוקף שהוא קופר וה-FBI הגיע למסקנה כי הוא לא חשוד בחטיפה.[10] ליסט מת בכלא ב-21 במרץ 2008.
ריצ'רד מקוי ג'וניור
ב-7 באפריל 1972, ארבעה חודשים לאחר החטיפה, עלה על טיסה 855 של חברת התעופה יונייטד איירליינס הנוסע ריצ'רד מקוי ג'וניור. מקוי, נשוי ואב לשני ילדים, טייס מסוקים לשעבר וצנחן נלהב, עלה למטוס תוך שהוא משתמש בשם הבדוי ג'יימס ג'ונסון ולובש עניבה וסיכת דר. לאחר ההמראה מסר מקוי לדיילת פתק שבו הוא דרש ארבעה מצנחים וחצי מיליון דולר. לאחר שהמטוס נחת בסן פרנסיסקו ודרישותיו מולאו, הורה מקוי לתדלק את המטוס והוא המריא. זמן קצר לאחר ההמראה צנח מקוי מהמטוס. המטוס היה מסוג בואינג 727 עם גרם מדרגות אחוריות, ושיטת הפעולה הייתה זהה לזו של קופר, אך בניגוד לקופר מקוי עשה מספר טעויות גורליות. הוא השאיר את הפתק עם כתב ידו על המטוס ואת טביעות אצבעותיו על ירחון שקרא.
המשטרה החלה לחקור את מקוי בעקבות מידע שהגיע משוטר תנועה שהיה מיודד עמו. ככל הנראה, זמן קצר לאחר חטיפת המטוס על ידי קופר העיר מקוי על כך שקופר היה צריך לבקש חצי מיליון דולר ולא להסתפק ב-200 אלף. חשדו של השוטר התעורר ולכן יצר קשר עם ה-FBI.
ב-9 באפריל בעקבות התאמה של טביעות האצבע וכתב היד נעצר מקוי באשמת חטיפת טיסה 855. בתוך ביתו מצאו החוקרים חליפת צניחה וחצי מיליון דולר במזומנים. מקוי טען לחפותו אך בית המשפט הרשיעו והוא נשלח ל-45 שנות מאסר. באוגוסט 1974 הצליח מקוי, ביחד עם אסירים נוספים, להימלט מכלאו. שלושה חודשים עברו עד אשר הצליח ה-FBI לאתרו. על פי העדויות, מקוי ירה לכיוון סוכני ה-FBI ואחד הסוכנים השיב באש והרג אותו.
ברני רודס, סוכן FBI לשעבר, וראסל קאלם כתבו ב-1991 ספר שבו טענו כי קופר ומקוי הם למעשה אותו אדם. בספר נטען כי שיטת החטיפה הזהה, העניבה וסיכת הדר שלבשו השניים לא משאירים מקום לספק כי מדובר באותו אדם. עוד טענו כי מקוי אף פעם לא הודה ולא הכחיש כי הוא קופר, וכאשר ניסו החוקרים לשאול אותו ישירות על כך ענה להם "אני לא רוצה לדבר איתכם על כך". הסוכן שהרג את מקוי צוטט אומר כביכול "כשיריתי במקוי, יריתי גם בקופר באותו הזמן".[14] בסוף שנות ה-80 בוצעו מספר ראיונות עם אנשי צוות המטוס של קופר. כל אנשי הצוות טענו כי תמונתו של מקוי לא דומה לדמות של קופר שהם זכרו. ב-2007 הודיע ה-FBI כי הוא פסל סופית את מקוי כחשוד בפרשה לאחר שנקבע כי בעת חטיפת המטוס על ידי קופר, מקוי אכל ארוחת ערב עם בני משפחתו.[15]
דואן ובר
ביולי שנת 2000 התפרסמה כתבה בשבועון U.S. News & World Report על אלמנה בשם ג'ו ובר שטענה כי בעלה המנוח דואן ובר התוודה בפניה לפני מותו ב-28 במרץ 1995 כי הוא די .בי. קופר. ובר טענה כי לאחר מותו של בעלה היא החלה לחקור את עברו וגילתה כי הוא ישב בכלא שנמצא כ-30 ק"מ מנמל התעופה בפורטלנד, אותו נמל ממנו המריאה טיסה 305 שנחטפה על ידי קופר. היא אמרה כי בעלה דומה מאוד לקלסתרון של קופר וכי הוא נהג לעשן סיגריות ולשתות בורבון, כפי שעשה קופר בטיסה, ובלילות סבל לעיתים מסיוטים שבהם דיבר בשנתו על קפיצה ממטוס ועל כך שהשאיר את טביעות אצבעותיו על המדרגות. בנוסף, טענה ובר כי זמן קצר לפני מותו דואן גילה לה שפציעת רגל ישנה ממנה סבל נגרמה כתוצאה מקפיצה ממטוס.
ובר הלכה לספרייה שם מצאה ספר על קופר. בתוכו היא גילתה את מה שהיא חשבה ככתב ידו של בעלה שרשם בשוליים את שמה של העיירה שבה נמצא הפלקט של טיסה 305. ראיות נוספות שמחזקות את טענתה מספרות על חופשה בסיאטל שהשניים יצאו אליה בשנת 1979, ארבעה חודשים לפני שנחשף חלק מהשלל באזור, שתוארה על ידי דואן כמסע סנטימנטלי וכללה גם ביקור בנהר קולומביה. היא זכרה כיצד דואן התעקש מסיבה כלשהי לצאת לבדו לסיור בגדות הנהר באזור.
ובר יצרה קשר עם החוקר הראשי לשעבר של הפרשה, ראלף הימלסבך, שבתורו הסכים איתה ואמר כי הראיות הנסיבתיות שסובבות את ובר מתאימות לפרופיל של החוטף. למרות זאת, ה-FBI הפסיק לחקור את ובר כחשוד ביולי 1998 מכיוון שלא נמצאו ראיות מוצקות הקושרות אותו לחטיפה.[16]
בדיקת השוואה שבוצעה לא הצליחה למצוא התאמה בין טביעות האצבע של ובר לאלה שנלקחו מהמטוס. באוקטובר 2007 הודיע ה-FBI כי בבדיקה מדעית שנעשתה נמצא כי דגימת ה-DNA החלקית שהוצאה מהעניבה שקופר השאיר במטוס אינה שייכת לוובר.[11]
קנת כריסטיאנסן
ב-29 באוקטובר 2007 פרסם ירחון ניו יורקי כתבה עם שמו של חשוד חדש העונה לשם קנת כריסטיאנסן. בכתבה נכתב כי כריסטיאנסן, שנפטר בשנת 1994, היה צנחן בצבא ועובד לשעבר של חברת התעופה נורת'ווסט. כריסטיאנסן, כך נטען, קנה מספר נכסים במזומנים כשנה לאחר החטיפה והתיישב במדינת וושינגטון סמוך למקום ממנו קפץ קופר מהמטוס. הוא גם נהג, בדומה לקופר, לשתות בורבון ולעשן סיגריות. פלורנס שפינר, הדיילת לה הגיש קופר את הפתק עם איומו, אמרה כי תמונתו של כריסטיאנסן דומה מאוד לקופר ואחיו הוסיף ואמר כי לפני מותו כריסטיאנסן אמר לו "יש משהו שאתה צריך לדעת אבל אני לא יכול לספר לך".[1]
לבסוף פסל ה-FBI את כריסטיאנסן כחשוד. התברר כי אף על פי שבמבט ראשון כריסטיאנסן נראה דומה לקופר, בדיקות מדוקדקות יותר מצאו שמבנה גופו, גובהו, משקלו וצבע עיניו לא תאמו את התיאור שנתנו הצוות והנוסעים של טיסה 305 זמן קצר לאחר החטיפה.[17]
אחרית דבר
השפעות על התעשייה האווירית
החטיפה עוררה שינויים גדולים בביטחון הטיסות המסחריות. גלאי מתכות הותקנו בנמלי תעופה ומספר חוקי בטיחות טיסה חדשים נקבעו על ידי רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית (FAA). בעקבות גל של חטיפות דומות אך פחות מוצלחות שהתרחשו ב-1972 הורתה רשות התעופה הפדרלית להתקין בכל מטוסי בואינג 727 מתקן שימנע את פתיחת מדרגות המטוס בזמן טיסה. המתקן קיבל את השם "טריז קופר" (Cooper Vane), על שם החוטף הנודע.[3]
התעניינות מחודשת של ה-FBI וראיות חדשות
ב-1 בנובמבר 2007 נחשף לראשונה כי קופר דרש שני מצנחים ראשיים ושני מצנחים רזרביים וכי הרשויות סיפקו לו בטעות מצנח רזרבי דמה, חסר תועלת, ששימש רק להדגמות בכיתה. מצנח הדמה לא נמצא במטוס לאחר הקפיצה, ומשערים כי קופר לא הבין כי הוא חסר תועלת וקפץ רק עם מצנח תקין אחד. המצנח הרזרבי השני, התקין, נפתח וקופר השתמש בחוטיו על מנת לקשור לגופו את התיק עם הכסף.[18]
ב-31 בדצמבר 2007 חזר בו ה-FBI מהערכתו כי קופר היה צנחן מנוסה. הנחתם הראשונית של החוקרים הייתה כי קופר היה חייב לעבור אימונים ולהיות מנוסה בצניחה על מנת לבצע פעולה כה נועזת, אולם ניתוח מאוחר יותר של האירועים הביא את ה-FBI לשקול זאת מחדש. החוקרים הגיעו למסקנה ששום צנחן מנוסה לא היה מנסה לבצע קפיצה ממטוס בסופת גשם בחושך וללא נקודות ציון על הקרקע. בנוסף לכך, החוקרים האמינו כי גם אם קופר מיהר לברוח, צנחן מנוסה היה לכל הפחות בודק את המצנחים שלו.[9]
ביוני 2008 הועלו מספריהם הסידוריים של כל 9,998 שטרות 20 הדולר לאתר אינטרנט שבו יכול כל אדם להזין את מספרי השטרות שבידיו ולבחון אם מדובר בחלק מהכופר האבוד של קופר.[19]
הפסקת החקירה
ב-13 ביולי 2016, הודיע ה-FBI על הפסקת החקירה, אך ציין כי ישקול את חידושה בעתיד אם יתגלו רמזים ממשיים, דוגמת חלקים ממצנחו של קופר או הכסף שקיבל.[20]
בתרבות
על אף שדי. בי. קופר היה פושע אשר סיכן את חייהם של 42 אנשים, פשעו חסר התקדים עורר השראה וזכה להתייחסות ולאזכורים בתרבות, לרבות בספרים, בסרטים, בסדרות טלוויזיה, ברדיו ובמוזיקה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
יובל מלחי, פרק 230: התעלומה שמשגעת את ארה”ב, באתר "קטעים בהיסטוריה", 12 בנובמבר 2017- דוד רוזנטל, די. בי. קופר, תיק פתוח, באתר וואלה!, 20 בנובמבר 2021
- ניצן סדן, 50 שנה לפשע המושלם: הפיראט שחטף מטוס ונעלם, באתר כלכליסט, 26 בנובמבר 2021
- אסור לפספס, 52 שנים לאחר חטיפת המטוס: ראיית הזהב שעשויה להוביל לזהות החוטף די. בי. קופר, באתר וואלה!, 14 בפברואר 2024
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Gray, Geoffrey. "Unmasking D.B. Cooper", U.S. News & World Report, New York, 22-10-2007
- ^ Steven, Richard. "When D.B. Cooper Dropped From Sky: Where did the daring, mysterious skyjacker go? Twenty-five years later, the search is still on for even a trace.", The Philadelphia Inquirer, 24-11-1996, p. A20
- ^ 3.0 3.1 Gilmore, Susan. "D.B. Cooper puzzle: The legend turns 30". The Seattle Times, 22-11-2001
- ^ Krajicek, David. "The D.B. Cooper Story: Meeting the Demands". Crime Library. אורכב מ-המקור ב-2012-06-01. נבדק ב-2008-06-19.
- ^ 5.0 5.1 יהודה בלו, תעלומה - החוטף שצנח אל תוך הלילה
- ^ מה יקרה אם דלת המטוס תיפתח באמצע הטיסה?, באתר כלכליסט, 6 בינואר 2018
- ^ Cowan, James. FBI reheats cold case National Post, 03-01-2008
- ^ Norjak: The Investigation of D. B. Cooper by Thomas K. Worcester, Ralph P. Himmelsbach p. 67-68 and p. 87-89
- ^ 9.0 9.1 "D.B. Cooper: Help Us Solve the Enduring Mystery". Federal Bureau of Investigation. 2007-12-31.
- ^ 10.0 10.1 Coreno, Catherine. "D.B. Cooper: A Timeline", New York, 22-10-2007
- ^ 11.0 11.1 D.B. Cooper's loot to be auctioned off, Associated Press, 13-02-2006
- ^ D.B. Cooper Notes make $37K at Heritage’s Americana Memorabilia Auction
- ^ Krajicek, David. "The D.B. Cooper Story: The Investigation". Crime Library. אורכב מ-המקור ב-2008-05-17. נבדק ב-2008-06-19.
- ^ Krajicek, David. "The D.B. Cooper Story: The Copycats". Crime Library. אורכב מ-המקור ב-2008-01-02. נבדק ב-2008-06-19.
- ^ Carol Cratty, FBI working new lead in D.B. Cooper hijacking case, CNNת August 2, 2011
- ^ "Skyjacker at large", U.S. News & World Report, 24-07-2000
- ^ FBI rejects latest D.B. Cooper suspect, Associated Press, 26-10-2007
- ^ Ingalls, Chris. Investigators: FBI unveils new evidence in D.B. Cooper case, King 5, 01-11-2007
- ^ Check-Six.com - מנוע לחיפוש שטרותיו של קופר
- ^ סוכנויות הידיעות, 45 שנה אחרי הפשע המושלם: ה-FBI נכנע והפסיק לחקור, 13 ביולי 2016
38071461די. בי. קופר