דינקו שאקיץ'

דינקו ליובומיר שאקיץ' (בקרואטית: Dinko Šakić‏; 8 בספטמבר 1921 - 20 ביולי 2008) היה פושע מלחמה קרואטי. מפקד מחנה המוות יאסנובאץ בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא נמלט לאחר המלחמה לארגנטינה, שם אותר באפריל 1998 בסיועו של צייד הנאצים אפרים זורוף. שאקיץ הוסגר לקרואטיה ב-17 ביוני 1998 שם הועמד לדין. בתם משפט שנמשך שישה חודשים הוא נדון באוקטובר 1999 ל-20 שנות מאסר, בגיל 78. גם אשתו נאדה שאקיץ' הוסגרה ביחד איתו. היא הועמדה לדין בזאגרב באשמת פשעי מלחמה אך שוחררה בטענה שלא נמצאו כל עדויות או ראיות של-ממש נגדה. נאדה, אחותו של המפקד הראשון של מחנה יאסנובאץ, פיקדה על סטארה גרדישקה, מחנה לוויין של יאסנובאץ.

כתב האישום ופשעיו של שאקיץ'

דינקו שאקיץ' שירת במחנה יאסנובאץ מדצמבר 1942 עד נובמבר 1944. מתחילת אפריל 1944 עד נובמבר אותה שנה הוא פיקד על המחנה, תוך שהוא מעורב באופן אישי בעינויים, התעללויות ורציחות של אסירי המחנה.

• הוא הרעיב את האסירים, שלח אותם לעבודות כפייה והתעלל בהם פיזית ונפשית, התעללות שהביאה במקרים רבים למותם. מכתב האישום עולה עוד כי אסירים חולים או כאלה שלא נמצאו מתאימים לעבודה עונו והוצאו להורג.
• שאקיץ' גם הואשם בכך שביוני 1944 הוציא להורג במו ידיו, ביריות מאקדחו, שני אסירים יהודים, אברהם מונטיליו ולאון פררה, בפני כל אסירי המחנה. העילה לרצח - ניסיון בריחה, לכאורה, של מוזיקאי בשם וולנר. שני הנרצחים היו מוזיקאים יהודים. באותו זמן, נשלחו עוד 25 יהודים לעינויים והרעבה בזבונארה או "הפעמונייה", מחסן עינויים קטן.
• תליית קבוצת-בושקוביץ' : ב-21 בספטמבר 1944, בעקבות ניסיון התארגנות של האסירים, הוצאה להורג בתלייה קבוצה של 20 אסירים, תחת הנהגת רבאץ' רמזייה וד"ר מילאן בושקוביץ', וגופותיהם נשארו תלויות על הגרדומים במשך מספר ימים. שאקיץ' עצמו ירה למוות באחד האסירים, ד"ר מילה בושקוביץ', וכן עינה את רמזייה בלהביור. בה בעת, נתלתה במחנה "קוז'ארה" שבעיירה יאסנובאץ קבוצה שהייתה בקשרים עם "קבוצת בושקוביץ'", וכללה את מנהל בית-החולים של האוסטאשה, ד"ר מארין יורצ'ב, אשתו, קצין אוסטאשי בשם נמט, ואי-אלו אסירים. אנדריה ארטוקוביץ' בעצמו, חזה בגופות שנותרו תלויות שלושה ימים.
• שאקיץ' הואשם כאחראי לעוד מספר ענישות שנערכו במסדרי-מחנה או מחוצה להם: הוא הואשם בירי באלברט יזרעאל בעורפו, ובתלייתו של ניסים קפר. ניסים היה חייט, אשר תפר כומתות לשניים-שלושה קצינים אוסטאשים בלי-שנתבקש (ייתכן, שהקצינים הפילו אותו בפח, באומרם לו שייקבל מזון אם יתפור להם, ואז באו אל המפקד בתלונות, מקרים כגון אלו היו שכיחים). ניסים נתלה, ובמשך התלייה: "שאקיץ' אמר שעל ניסים להיתלות עתה, ולאחר שנתלה בא אוסטאשה גדול וניער את ניסים התלוי מרגליו עד ששמענו את ורידיו ועצמותיו של ניסים נשברים". שלושה ימים לפני-כן, נתלו באותו מקום שלושה אסירים ש"לא כיבדו את הסמכויות האוסטאשיות ולכן גמרו פה במחנה ועתה ניסו כוחם בבריחה". כשנתלו אמר שאקיץ' לאסירים שלא ניתן לברוח מהמחנה "כי יאסנובאץ סגור הרמטית". אחד האסירים אמר לצופים: "להתראות, ילדים שלי" ושאקיץ' ענה לו: "וכי למה זה לא חשבת על ילדיך קודם?" במסדר אחר, שנערך בסטארה גרדישקה, סייע שאקיץ' ביד מילה בושאק לבחור 36 אסירים שבילו חודשיים בעינויים והרעבה ב"מלון גאגרו". הוא גם נחשד בקשר להמתה בגז של נשים וילדים שהובאו מג'אקובו.

כמו כן הוא הואשם באחריות לרציחתם של אלפי אסירים אחרים שהובאו במשלוחים למחנה והוצאו להורג באתרי הוצאה להורג סמוכים.

גזר הדין

כלא לפוגלבה שבו ריצה את מאסרו

בתם משפט שנמשך שישה חודשים, שזכה לסיקור נרחב בקרואטיה ובתקשורת הבינלאומית ואיפשר לקרואטים להתמודד לראשונה עם עברם, הורשע שאקיץ' בפשעים נגד האנושות ונדון ל-20 שנות מאסר, העונש המקסימלי בחוק הקרואטי. בפסק הדין הורשע שאקיץ' באחריות לסבל הרב שנגרם לאסירי יאסנובץ', כולל מוות בהרעבה, עבודת פרך ועינויים. כמו כן הורשע באחריות להוצאתם להורג של אסירים חולים ו"בלתי מתאימים" לעבודה. האסירים נלקחו למבנה במחנה שנקרא "זבונרה" (פעמונייה), שם עונו ונרצחו. שאקיץ' נמצא אשם גם באחריות לפשעים שביצעו אוסטאשים אחרים תחת פיקודו.

השופטים מצאו את שאקיץ' אשם ברציחת קבוצה של 20 אסירים, בראשות מילה בושקוביץ'. בוסקוביץ' הוצא להורג על ידי שאקיץ' עצמו. כמו כן הורשע שאקיץ' ברציחתם של שני אסירים יהודים, אלברט ישראל וניסים קפר (חייט שתפר מספר כומתות לקצינים ללא בקשתם). ההוצאה להורג נעשתה במהלך מסדר של האסירים. שאקיץ' הורה לשני היהודים לצעוד צעד אחד קדימה ואז ירה בהם והרג אותם במקום. הגופות עברו תלייה והשפלה משך ימים מספר. באופן דומה רצח שאקיץ' שני יהודים נוספים, אברהם מונטיליו ולאון פררה.

שאקיץ' טען להגנתו כי הוא חף מפשע. הוא הכחיש כי בתקופתו נעשו פשעים כלשהם וטען כי העדים בודים את הסיפורים מדמיונם או שמדובר בתעמולה אנטי קרואטית. כשהעד יעקב פינצי טען שכשהצעידו אותו עם עוד 700 איש בצעדת מוות בת-עשר-שעות את כל 37 הקילומטרים מסטארה-גרדישקה ליאסנובאץ, ב-23 בספטמבר 1944, ושאוסטאשה הכה אותו בעורף בקת-רובה ואמר: "אתה עינית את ישו", שאקיץ' צחק, והשופט גער בו, והוא ענה: "אני קורא כדי להימנע מלהקשיב לשטויות". הגם שמעולם לא הכחיש שהיה אוסטאשה במחנה, ואף התגאה בזאת, הכחיש במצח נחושה כל קשר לתליית קבוצת-בושקוביץ' או לעצם קיומה, אך לקראת סוף המשפט, כשהראיות קרמו עור וגידים, שאקיץ' שינה את גרסתו וטען שמש"ק אוסטאשי שהיה חלק מהערכאה הצבאית-הניידת, רב-סמל מילאן סודאר, ירה בבושקוביץ'. שאקיץ' שיבח את אנטה פאבליץ' ואת וייקוסלאב לובוריץ' כגיבורים לאומיים. שאקיץ' קיבל את גזר הדין בתשואות לעג. דבריו האחרונים במשפט היו: "אין לי שום ייסורי מצפון".

משפטו של דינקו שאקיץ' זכה לביקורות שונות: מצד אחד, המשפט התנהל באופן סדיר ודינקו שאקיץ' זכה לגזר הדין המקסימלי בחוק הקרואטי. עם זאת, רבת חשיבות היא העובדה, ששאקיץ' לא הואשם כלל מלכתחילה ברצח-עם. ככלל, משפטו של דינקו שאקיץ' הצליח לאשרר את המידע הכתוב בדו"ח וועדת-החקר הממלכתית של קרואטיה לחקר פשעי הכוחות הכובשים ועוזריהם, שנחשב לעיתים כלא-מהימן. יתרה מזאת, במשפט הוזמו עדויותיהם של שאקיץ' עצמו ושל יוסיפ קולאנוביץ', היסטוריון שסינגר עליו בעדותו. בכלל, כל ההיסטוריונים שהעידו במשפט דיברו על מספרי מתים נמוכים במחנה, והועמדו על טעותם. בכתב-האישום גם נאמר, כי עדויות-שמיעה של עדים, על אירועים שלא חזו בהם במו עיניהם, אף הם מהימנים.

שאקיץ' מת ב-20 ביולי 2008, ובהלוויתו נשרף במדי האוסטאשה כמחווה של מאמיני תנועת-האוסטאשה, נאו-נאצים, אשר אחד מהם, כומר קתולי, שיבח את שאקיץ' כ"דוגמה ומופת לכל קרואטי".

קישורים חיצוניים

• דיווח ב-CNN על גזר הדין
• מה היה יאסנובאץ, מאמר של המכון לחקר תולדות יאסנובאץ
• עדות אישית: הבריחה מיאסנובאץ
• סרט וידאו על זועות המחנה(הקישור אינו פעיל)
• דיווח על מותו של שאקיץ' באתר וואלה
• רותם ליפשטיין, מצטער שלא רצחתי יותר: הטעות היהירה של מפקד "אושוויץ הבלקני", באתר הארץ, 8 בנובמבר 2017
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29467507דינקו שאקיץ'