דיני תעבורה

דיני תעבורה הוא התחום המשפטי אשר עוסק בכללי התחבורה היבשתית.

דיני התעבורה בישראל

פקודת התעבורה משנת 1929 (The Road Transport Ordinance), אשר הייתה החיקוק העיקרי בתחום דיני התעבורה למן הקמת מדינת ישראל, התקבלה בממשלת ישראל בירושה מממשלת ארץ ישראל המנדטורית. הפקודה כללה:

1. הוראות בסיסיות לגבי רישוי כלי רכב ורישוי נהגים.
2. סעיפי עונשין בצדן של עבירות תעבורה והוראות לגבי בתי המשפט המוסמכים.

מאז קבלת הפקודה מממשלת המנדט, היא עברה אינספור שינויים במרבית סעיפיה. לצד פקודת התעבורה, קיימות תקנות התעבורה שמקורן אף הוא מנדטורי. המטרה העיקרית של התיקונים בפקודה ובתקנות היא לשקף מדיניות של הסדרת התעבורה בישראל כמו גם הפחתת תאונות הדרכים בכבישי הארץ. כחלק ממגמת ההחמרה, חלו לאורך השנים שינויים כמו הקלה באופן הבאת הראיות על –ידי התביעה במשפטי תעבורה, בהעברת נטל ההוכחה על הנוהג או בעל הרכב המחזיק בו וגם בענישה. בנוסף, השתנו סדרי הדין, באופן שבבית משפט הדן בעבירת תעבורה, ניתן, בתנאים מסוימים, להביא כראיה הודעה בכתב של שוטר או דו"ח בוחן של משטרת ישראל, חלף עדות עורכי המסמך בבית המשפט. פסיקת בית המשפט העליון לאורך השנים גם היא קבעה נטלי הוכחה וסדרי ראיות המחמירים עם נאשמים בעבירות תעבורה.

בשנת 1981 חל שינוי משמעותי אחר בדיני התעבורה, כשנוצר הליך ברירת משפט, המאפשר לנהג לבחור בין תשלום הקנס לבין הופעה למשפט. כלומר, נאשם לא יוזמן באופן אוטומטי למשפט אלא אם בחר בכך על פני תשלום הקנס. ביחס לנהיגה בשכרות, למן תחילת שנות ה־2000, נערכו שינויים מהותיים הנוגעים להגדרתה ולדרכי אכיפתה של העבירה. בשנת 2005 השתנה מהותית הליך בדיקת החשד לשכרות, לאחר שבית המשפט העליון קבע, על בסיס החוק שהיה קיים אותה עת, כי בקשה לבדיקת דם אינה חוקתית ולא ניתן להכריח אדם לעבור בדיקת דם. בעקבות זאת, החוק השתנה, ובמקום בדיקת דם נעשה מעבר לבדיקת נשיפה אשר נעשית באמצעות מכשיר הינשוף.

בנוסף, במהלך שנת 2005 חוקקה הוראה חדשה אשר מוסרת לשוטר סמכות להשבית ולמעשה להחרים לחודש ימים את רכבו של הנוהג בשכרות ואפילו אין הוא הבעלים של הרכב. בשנת 2010 חל שינוי משמעותי בהגדרת "שיכור" באופן שלגבי נהגים חדשים, נהגים צעירים מתחת לגיל 24 ונהגי רכב ציבורי, כמות האלכוהול אשר תכניסם תחת ההגדרה היא כמעט אפסית. כחלק ממגמת ההחמרה, תמורה אחרת בדיני התעבורה שחלה בשנת 2010 היא הגדרת הסמכות שניתנה לרשות הרישוי לפסול, בתנאים מסוימים, רישיון נהיגה של נהג אם בנהיגתו יש משום סכנה לעוברי דרך, או שהוא נהג פרוע או מופרע. שינוי אחר בדיני התעבורה משנת 2011 נוגע לעבירת ההפקרה לאחר פגיעה היידוע כמעשה "פגע וברח", לפיו הוחמר העונש שלצד העבירה ל־14 שנות מאסר לגבי מי שגרם חבלה חמורה והפקיר את הנפגע. כמו כן, נקבעה חובה חדשה לנוסע ברכב המעורב בתאונה להתקשר לגופי הצלה. בנוסף, נקבע כי מי שנפגע בתאונת "פגע וברח" ייכלל בחוק נפגעי עבירה ויהיה זכאי לזכויות שניתנות על פיו.

בית המשפט לתעבורה, שופטיו וסמכויותיו

בשל חשיבותם של דיני התעבורה במדינת ישראל והשפעתם המרובה על כלל התושבים, בחר המחוקק לייחד להן מערכת משפט נפרדת מבתי המשפט הכלליים. החוק אינו מגדיר ערכאות שיפוט ייחודית לתעבורה, אולם לימים לשם הנוחות נוצר השימוש הלשוני "בית המשפט לתעבורה", אשר שוכן בבית־משפט השלום.

1. אין סמכות ייחודית לבתי המשפט לתעבורה.
2. כל עבירות התעבורה יכולות להידון אצל שופט רגיל, בניגוד לבתי משפט למשפחה למשל.

חשוב לציין שסדרי הדין בבתי המשפט לתעבורה הם נוקשים פחות מאשר בבתי המשפט הרגילים, משיקולים של הענקת הקלות למתדיינים. לבית משפט לתעבורה ממנים שופטים מיוחדים לתעבורה, על פי חוק יסוד: השפיטה ופקודת התעבורה. שופט תעבורה מתמנה במינוי זמני לשנה.

שופטי בית המשפט לתעבורה מוסמכים לשפוט מכוח פקודת התעבורה, תקנות שר התחבורה, אמנות בינלאומיות, חוקי העזר של רשויות מקומיות וידיעתם בתחום התעבורה. מי שנתמנה שופט תעבורה לעניין פקודה זו מוסמך לדון בעבירות אלה:

1. עבירות תעבורה – על הפקודה והתקנות.
2. עבירות לפי פקודת ביטוח רכב מנועי.
3. עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957 ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה וכלי־רכב, הכל כמפורט בתוספת השלישית.
4. עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), תשכ"ד-1964.
5. עבירות על חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי־רכב.
6. עבירה שנגרמה ברכב כמו גרם מוות ברשלנות.
7. חוק שירותי הובלה - הובלת חומרים מסוכנים, הובלה כללית.
8. חוק הנהיגה הספורטיבית - נהיגה בכלי תחרותי ללא רישיון תקף.

עבירות תעבורה שעברו קטינים, יידונו בבית משפט לתעבורה, למעט נהיגה בשכרות, גרם מוות ברשלנות ונהיגה ללא רישיון.

מעשית, הרבה משופטי השלום וחלק משופטי התעבורה מוסמכים כשופטי נוער.

לעבירות תעבורה סדרי דין מיוחדים בערעור - דיון בפני דן יחיד בבית המשפט המחוזי, למעט עבירות גרם מוות ברשלנות ועבירות מסוג פשע.

היסוד הנפשי בעבירות תעבורה

רוב עבירות התעבורה הן עבירות של אחריות קפידה ולפיכך אין חובה להוכיח בהן את היסוד הנפשי כלל, אלא יש להוכיח שהתקיים היסוד העובדתי (שהנאשם ביצע באופן פיזי את העבירה). היסודות הנפשיים האפשריים הנדרשים בעבירות תעבורה הם:

1. מחשבה פלילית.
2. מודעות או עצימת עיניים לרכיב ההתנהגותי.
3. רשלנות ואחר

תאונות דרכים

קיים קשר הדוק בין הנטייה לבצע עבירת תנועה לבין מעורבות בתאונות דרכים. ריבוי תאונות הדרכים מצביעה על מגמה מדאיגה וקשה למיגור. ככל הנראה, הבנה מוטעית של התופעה היא שגורמת לכך שהפתרונות המוצעים והמיושמים אינם מספקים את התוצאות המצופות מהם. הגורם העיקרי למרביתן הגדול של תאונות הדרכים ובכללן תאונות דרכים קטלניות הם עבירה של הנהג. העבירות השכיחות שגורמות לתאונת דרכים קטלניות הן:

1. הסטיה מנתיב נסיעה.
2. נהיגה שלא במהירות המרבית המותרת או הסבירה.

הכלים המשמעותיים ביותר, אשר יש בהם כדי להשפיע על אופן התנהגות המשתמשים בדרך ועל מעורבותם בתאונות דרכים, הם אכיפת חוקי התעבורה והענישה שבצדם. כדי שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיעשות בהיקף נרחב כך שנהגים יחושו כי סיכויים להיתפס בדבר עבירה הוא ממשי. בישראל, נמצא כי ככלל, רק להיקף האכיפה יש השפעה על תאונות הדרכים ואולם, באשר לתאונות דרכים קטלניות, לאכיפה עצמה אין כל השפעה. כלומר, סיכוי גבוה להיתפס מהווה גורם עיקרי לנהיגה בהתאם לחוק וזאת לעומת העונש שבצד העבירה והחמרה בו.

חובת מסירת פרטים לאחר תאונת דרכים

החוק מחייב כל נהג אשר מעורב בתאונת דרכים בה נגרם נזק לרכב אחר, למסור בו במקום לבעל הרכב שמו ומענו, את מספר רישיון הנהיגה שלו ואת מספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, וכן את מספר תעודת הביטוח ושם החברה המבטחת. בתאונה בה נגרמה פגיעה באדם, כל נהג מעורב חייב למסור את כל הפרטים לכל מעוניין.

בית המשפט קבע כי הימנעות של נהג המעורב בתאונה ממסירת פרטים בדבר חברת ביטוח, מהווה משקל ראייתי לכך שהוא האשם התאונה.

נהיגה בשכרות

קיימת מגמה מתמשכת של החמרה בענישה בעבירות שכרות. על פי סעיף 39 (א) לפקודת התעבורה העונש על נהיגה בשכרות הוא פסילת מינימום של שנתיים. בתיקון 72 שבוצע בשנת 2005 ניתנה האפשרות לקצין משטרה להחרים רכב ל־30 יום לנהג אשר נתפס נוהג בשכרות. עד תיקון 72 אופן הטיפול בעבירת הנהיגה בשכרות היה שונה. בדיקת השכרות נעשתה באמצעות בדיקת דם, אולם בית המשפט העליון קבע שהבדיקה אינה חוקית, ויש צורך בחקיקה ראשית כדי לאפשר זאת. בעקבות זאת שונה החוק והליך האכיפה עבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה. השינוי בחוק קבע:

1. כי הבדיקה תתבצע במכשיר הינשוף, אשר מודד את כמות האלכוהול באוויר הנשוף לפי יחידת מדידה מיקרוגרם (מיליונית הגרם).
2. עוד נקבע שסירוב להיבדק משמעו - נהיגה בשכרות לכל דבר ועניין.
3. כמו כן, נקבע כי נדרש יסוד סביר לחשד כדי לדרוש בדיקת דם או שתן בעוד שניתן לדרוש בדיקת נשיפה ללא כל סיבה.
4. העברת נטל הראיה על הנבדק - אם אדם נבדק במכשיר תקין ומכויל ונמצא שיכור, חזקה שהוא שיכור ועל הנאשם לסתור זאת.
5. בפועל התבצעה מעבר מבדיקת דם לבדיקת נשיפה - משום שבדיקת נשיפה היא קלה, נוחה, יעילה, מהירה ואינה מעלה קשיים טכניים כלשהם. על-פי בדיקת הינשוף - שיכור נחשב מי שהכמות שנמדדה הייתה מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. המסרב להיבדק דינו כשיכור. בהמשך פקודת התעבורה עוברה תיקון ועמו החמרה נוספת בענישה. בעקבות התיקון וההחמרה הנוספת, ניתן להשבית ולמעשה להחרים את רכבו של הנוהג בשכרות לחודש ימים ואפילו אם אין הוא הבעלים.

עבירת ההפקרה לאחר תיקונה בפקודת התעבורה

ביום 09/11/11 נכנס לתוקפו תיקון 101 שעניינו החמרת הענישה בעבירת ההפקרה לאחר פגיעה. הרקע לתיקון הוא גידול במספר המקרים של תאונות פגע וברח והפקרת פצועים בשטח. התיקון נועד לערוך שינוי בהגדרת העבירה וחלופותיה, העונש בצדן וכן בהיבטים נוספים הקשורים לעבירה כמו הכללתה תחת חוק נפגעי עבירה (ראה לעיל תחת הפרק מסגרת חקיקתית). התיקון שינה את נוסח העבירה של הפקרה לאחר פגיעה וקבע מדרג התנהגויות ומדרג ענישה בעבירת ההפקרה. בנוסחו החדש של הסעיף מספר חלופות בעלי יסודות נפשיים שונים:

• חלופה ראשונה (סעיף 64א (א) לפקודת התעבורה) היא עבירת הפקרה ברשלנות - "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, דינו – מאסר שלוש שנים.
• חלופה שנייה (סעיף 64א (ב) לפקודת התעבורה) - היא עבירת הפקרה שהיסוד הנפשי הנדרש לה הוא מודעות לטיב ההתנהגות כולל גם עצימת עיניים - "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים."

חלופה שלישית היא עבירה של הפקרה בנסיבות מחמירות - "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נגרמה לאדם חבלה חמורה או שבה נהרג אדם, ולא עצר או לא הזעיק עזרה כאמור בסעיף קטן (ב), דינו – מאסר 14 שנים".

עונשי מינימום ועוגנים בפקודת התעבורה

הפרקים השישי והשביעי בפקודת התעבורה, שעניינם "פסילת רישיון ואיסור שימוש ברכב" ו"עבירות ועונשין", רווים הוראות בדבר עונשי מינימום אשר מתייחסים לחובה להטיל עונש פסילת רישיון נהיגה או עונש מאסר לתקופות מינימליות הקבועות בחוק. כך למשל, עבירה של נהיגה בשכרות, מחייבת הטלת עונש של פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים, ועבירה של גרם מוות ברשלנות, תוך שימוש ברכב, מחייבת הטלת עונש מאסר שלא יפחת משישה חודשים. למרות זאת, לגבי כל אחד מעונשי המינימום, לבית המשפט סמכות לחרוג מהם לאור נסיבות מיוחדות. במהלך השנים, הוגשו מספר הצעות חוק שנועדו לתקן את פקודת התעבורה כך שתכלול עונש מאסר מינימלי למי שביצע עבירת הריגה תוך שימוש ברכב, ואולם הצעות אלו טרם השתכללו לתיקון בפועל. מטרת מגמת עונשי המינימום הייתה להחמיר את רמת הענישה בעבירות תעבורה כך שעונש המינימום יושת במקרים מיוחדים. בפועל, בניגוד למטרת המחוקק, עונש המינימום נעשה למעין "עוגן" אשר התובעים מבקשים שיושת עונש גבוה ממנו ואילו הסנגורים מבקשים שיושת עונש נמוך ממנו מנסיבות מיוחדות.

דו"חות בעבירות תעבורה

עבירות תעבורה נחלקות לשני סוגים לעניין הסנקציה המופעלת:

1. הודעת תשלום קנס - קנס עם ברירת משפט, תוך 90 יום ניתן לשלוח בקשה להישפט.
2. הזמנה לדין אשר כוללת תאריך להתייצבות בבית המשפט.

בחלק מעבירות התעבורה שוטר יכול להזמין אזרח לדין, זאת להבדיל מעבירות פליליות ועבירות תעבורה אחרות בהן רק תובע מוסמך מחליט על העמדה לדין. הזמנה לנאשם יכולה להימסר בכמה אופנים: מסירה ביד, המצאה בדרך הצמדה (על עבירות חניה) ושליחה בדואר. מי שמקבל קנס יכו לשלמו תוך 90 יום, או להגיש בקשה לביטול הדוח תוך 30 יום תוך פניה לאגף פניות ציבור במשטרת ישראל, או לשלוח בקשה להישפט תוך 90 יום.

סדרי דין מיוחדים בעבירות בהן נמסר לנהג דו"ח

בדיני תעבורה ישנם סדרי דין מיוחדים. ייחוד דיני התעבורה, מתבטא בהוראות המיוחדות הקבועות בו לעניין משלוח הודעות העבירה.

1. דוח התעבורה הוא כמו כתב אישום.
2. הנאשם לא הגיע לדיון - המשמעות היא הודאה בעבירה.
3. תשלום הקנס - המשמעות היא הודאה בעבירה לפי סעיף 229 לחוק סדר דין פלילי.
4. חזקת מסירה - נשלח בדואר רשום וחלפו 15 יום, משמע שהדבר הנמסר הגיע.
5. חזקת הבעלים - בעל הרכב אחראי לעבירות שבוצעו עם רכבו.

דוחות חניה של רשויות מקומיות

הרשויות המקומיות כפופות לפקודת התעבורה ולסעיף 18 לתקנות התעבורה, שעניינו סמכות רשות תמרור מקומית. כמו כן, לרשויות המקומיות מסורה סמכות על ידי סעיף 77 לפקודת התעבורה להתקין חוקי עזר שעיקרם הסדרת החניה והאמצעים שיינקטו לגבי רכב החונה במקום שהעמדתו אסורה. רשויות מקומיות מחויבות לשלוח הודעה לתשלום קנס תוך שנה בלבד מיום ביצוע העבירה ואם רשות מקומית לא עמדה בפרק זמן זה היא לא תוכל לדרוש את תשלום הקנס, מאחר שחלה התיישנות על העבירה. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס, כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן.

פסילה רישיון נהיגה לפני הרשעה

מי מוסמך לפסול רישיון נהיגה לפני פסק - דין?

1. קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה.
2. משרד הרישוי - בגין נקודות שנצברו.
3. בית המשפט - פסילה עד תום ההליכים.

סעיף 50 (א) לפקודה קובע גבול לתקופת הפסילה המנהלית, כוונת המחוקק הייתה, שפסילה לפני הרשעה לא תימשך עד אין קץ מבלי שיוגש כתב אישום. הסמכות אשר הוענקה על ידי המחוקק לקצין משטרה היא לקצין מדרגת מפקח ומעלה. פסילת רישיון מנהלית על ידי קצין משטרה תיעשה בהתאם לסעיף 47 לפקודת התעבורה. היקף הסמכות לפסול רישיון נקבע לשלוש תקופות כמפורט להלן:

1. פסילה ל־30 יום. סעיף 47 (ה) (3) - בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית, רשאי קצין המשטרה לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה האמורה.
2. פסילה ל־60 יום. סעיף 47 (ה) (2) - בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש.
3. פסילה ל־90 יום. סעיף 47 (ה) (1) - בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם.

בעבירות של גרם מוות ברשלנות או בעבירות אחרות במקרים מיוחדים כמו עבירת שכרות בפעם השנייה, תאונת דרכים חוזרת, עבירת מהירות גבוהה חוזרת ונשנית ועוד מקרים מיוחדים, לבית המשפט מסורה סמכות לפסול את רישיון הנהיגה עד תום ההליכים המשפטיים.

השבתת כלי רכב

קצין משטרה מוסמך ליטול את רישיון הרכב, אם יש לו יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום. בסמכותו למסור הודעת איסור שימוש ברכב ל־30 יום וליטול את רישיון הרכב. ניתן לתקוף את ההחלטה במצבים הבאים:

1. אם הרכב נלקח ללא ידיעתו או הסכמתו של הבעלים.
2. אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, אשר עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את התרחשות העבירה.

בית המשפט יכול להורות על השבתת כלי הרכב לתקופה של עד 60 יום אם הוא מרשיע את הנהג בעבירה לפי התוספת השביעית. בפועל פסילה זו אינה שכיחה. ישנם אף נהגים המוכרים את רכביהם ברגע שמתברר להם כי ישנה סכנה שרכביהם יושבתו ולפני ההשבתה ממש.

מכשירים אלקטרוניים לאכיפת חוקי התעבורה

משטרת ישראל מסתייעת במכשירי אכיפה אלקטרוניים שונים לאכיפת חוקי התנועה. המשטרה אף שוקדת להמצאת מדריכי הפעלה מתאימים לכל מכשיר אלקטרוני שבשימוש. חשוב לציין שהמגמה היא הגדלת מספר המכשירים האלקטרוניים שישמשו לעזר באכיפת חוקי התנועה שמופרים על ידי הנהגים. לפני שנתאר את אופן הפעלת המכשירים האלקטרוניים. נסקור את התנאים הנדרשים להפעלת מכשיר אכיפה אלקטרונית. בפסק דין בראונשטיין נקבעו תנאים מיוחדים להפעלת מכשירי אכיפה אלקטרונית: המכשיר אמין, השוטר מיומן, המכשיר הופעל בהתאם לכללים.

1. ממא"ל (מד מהירות אלקטרוני) מולטונובה - מצלמה המופעלת מרכב או מעמוד נייח, אשר משמשת כמערכת אכיפת מהירות אוטומטית שמצלמת רכב הנוסע מעל המהירות המותרת. בפסיקה נקבעה אמינותו של המכשיר ונקבע שהמשטרה אינה מחויבת לבצע כיול תקופתי לפי "אימות מידה מטרולוגיות" למכשירים על מנת שניתן יהיה לבסס הרשעות על תוצאותיהם, בנוסף לבדיקות היומיות הנעשות להם.
2. ממל"ז (מד מהירות לייזר) - מד מהירות אשר מבוסס על לייזר מוליך - למחצה משטרתי, ללא מצלמה, אשר מופעל על ידי שוטר. נחשב לאמצעי הפופולרי ביותר בשימוש על ידי משטרת ישראל. הממל"ז אושר לשימוש על ידי בית־המשפט רק לאחר שעברו 5 שנים מתחילת הפעלתו. משטרת ישראל מנסה ליצור נוהל הכנסת מכשיר אכיפה בחוק, שיצור חזקה שהמכשיר תקין. כיום נטל ההוכחה הוא על המשטרה להוכיח שהמכשיר תקין אך ברגע שהוכח כי הוא תקין, עובר הנטל על הנאשם. פסק-הדין המנחה, הקובע את חזקת אמינות מכשיר הממל"ז הוא פרשת לוי ועטיה. התנאים שנקבעו בפסיקה להפעלת ממל"ז:
   1. קו ראייה נקי לחלוטין מהפרעות.
   2. "איסור הפעלה מעבר לשמשת רכב".
   3. טווח הפעלה עד 300 מטרים (ללא עזרים).
   4. המפעיל יהיה במצב סטאטי.
   5. תיאסר ההפעלה במזג אוויר גשום ומושלג.
   6. בהפעלה בשעות הלילה, רכב המטרה יהיה מבודד ובקטע מואר.
   7. מן המהירות יופחתו 5 קמ"ש. 
3. Drager (ינשוף) - מכשיר אשר בודק את רמת האלכוהול בנשיפה, ושיכור נחשב מי שהכמות שנמדדה בגופו הייתה מעל 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. מכשיר הנשיפה אושר לשימוש במשטרת ישראל בשנת 2000, אולם נראה כי על אף חלוף הזמן לא ניתן לטעון, כי התגבשה פסיקה ראויה המקימה חזקה לעניין אמינות המכשיר.
4. Bee (דבורה) - מכשיר הדבורה הוא מכשיר למדידת מהירות אשר פועל לפי עקרון דופלר ועל־כן הוא משדר אות בתדר קבוע אשר משודר ממכשיר אלקטרוני ותוך כדי כך הוא פוגע בגוף נע, ואז מוחזר אל המכשיר. תדר האות שונה מהתדר המשודר וההפרש ביניהם יחסי למהירות הרכב. טכוגרף - מכשיר המותקן ברכב אשר מודד מהירויות. אוטובוסים, משאיות וכלי רכב שונים ממשקל מסוים מחויבים בהתקנתו. אופן פעולת המכשיר פשוטה מאוד. המכשיר מורכב מעפרון אשר רושם את מהירות הרכבים על דסקית נייר. משטרת ישראל מרבה לדווח על בעייתיות השימוש במכשיר משום שהוא עובד באופן מכני ועל־כן ישנו רצון לעבור לטכוגרף אלקטרוני בעתיד, כך שיאפשר מדידת מהירות כלי רכב במקרה של תאונה.
5. מצלמות האכיפה א/3 - מצלמות האכיפה א/3 נרכשו על ידי משטרת ישראל מחברת GATSU (הולנד), ע"פ אישור מכון התקנים תקן מס' 5140 למערכות אכיפה מאוישות ובלתי מאוישות. החל משנת 2012 בניהול ופיקוח על ידי יחידה בשם א/3 (אכיפה אלקטרונית אוטומטית) יצוין כי פרויקט המצלמות החל עוד בשנת 1996 מצלמות פריים (תמונה). כך, שבמשך השנים השתכלל לקריאה אלקטרונית. כלומר, המצלמה מבוססת על מספר חיישנים כאשר הללו טמונים בכביש, ורכב העובר במהירות כל שהיא תהא אשר תהא, מפעיל את אותם חיישנים ומעביר אות מדויק לחישוב המהירות וכך מתקבלת התוצאה במצלמה. אם עובר נהג הרכב את המהירות המותרת הרי שנשלחת הודעה לביתו ע"פ כתובתו המעודכנת במשרד הפנים.

ביבליוגרפיה

חקיקה

1. חוק העונשין, תשל"ז-1977
2. פקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961
3. תקנות התעבורה, תשכ"א-1961
4. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971
5. זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001
6. חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005
7. חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984
8. ע"ר 1568, 29.3.1947, תוס' 1, עמ' 49 (א) לפקודת הביטוח
9. כללי אתיקה לשופטים, התשס"ז - 2007
10. פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970
11. חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982
12. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו–1996
13. תקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974
14. חוק לתיקון פקודת התעבורה, תש"ם-1979
15. חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב–2011

פסקי־דין

1. ע"פ 04/1641 לוין נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (3) 785
2. ת"פ 86/ 84 מדינת ישראל נ' חמדן בן מוסא דורי, תק' - על 86 (1) 504 (1986)
3. ע"פ 90 /5345 אברהם בראונשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (5) 40, 45 (1992)
4. רע"פ 10/ 7093 מדינת ישראל נ' אורנה דריזין, [פורסם בנבו 1.7.12]
5. ת"ת (תעבורה אשדוד) 07 /2949 מדינת ישראל נ' בולטון פליקס, תק־של 2007 (4) 27485, 27486 (2007)
6. ע"פ (י־ם) 1713/93 משה (בן יצחק) בוקובזה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], פסקה 2
7. ע"פ 28/49 חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי, ד (1) 504, 523
8. ע"פ 01 4682 גבריאל לוי נ' מדינת ישראל, באתר "נבו", 10 בנובמבר 2003

ספרים בעברית

1. אילון אורון תעבורה עיקרי הלכות האנציקלופדיה לדיני תעבורה, (2006). (הספר בקטלוג ULI)
2. מינץ יצחק יוסף יצחק מינץ מספר על יצירת חוקי התחבורה ביבשה, בים ובאוויר ועל פעילות רבת השנים במערכת המשפטית, (2008). (הספר בקטלוג ULI)
3. רבקה בן יששכר־שורץ, שלומי נרקיס סוגיות בדיני תעבורה - דין וסדרי הדין ,(2009). (הספר בקטלוג ULI)
4. אלי אנושי, גזר הדין: מפתח הענישה בעבירות התעבורה, פתח תקווה: אוצר המשפט, (2016). (הספר בקטלוג ULI)

מאמרים בעברית

• אברהם טננבוים וסיוון רצון, מגמות בדיני תעבורה־וביקורת החמרת הענישה, דין ודברים ז' 95–128 (תשע"ג)
• אלכסנדר שפירא " על סמכויות הדיון בעבירות התעבורה" הפרקליט כו 136–142 (תש"ל)
• דן ביין, " בעיות יסוד בעבירות של "פגע וברח", עיוני משפט ד 522–582 (תשל"ו)
• צבי נוסנבלט, "חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 16), התשמ"א - 1981" 280 הפרקליט כרך לד (תשמ"ב)
• רחל גולדווג "חוקי התעבורה: חקיקה, אכיפה וענישה" בטיחות בדרכים בקיצור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים גיליון מס' 11 (2012)
• תמר תומר פישמן ויורי גובמן, "היסטורית הרשעות בעבירות תנועה ואחריות נהגים לתאונות דרכים", סדרת ניירות עבודה מס' 81 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2013)

ספרים באנגלית

• James L. Nichols, H. Laurence Ross ,The Effectiveness of Legal Sanctions in Dealing with drinking Drivers. 1988

מאמרים באנגלית

• Tomer Einat, "How Effective is Criminal Fine Enforcement in the Israeli Criminal Justice System?" 33 Isr. L. Rev. 338-332
• Robert D. Foss, "Measuring Changes in Teenage Driver Crash Characteristics During the Early Months of Driving". 46-1, 1999
• (Robert Foss, "Addresing Behavioral Elements in Traffic Safety: A Recommended Approach". Serap 15-1 (2007), (2011
• Annette Akgun, Hasan Ertas, Ender Altintoprak, Meral Ozkan, "Prevalance of alcohol in blood samples from people involved in traffic law violations and traffic accident in Turkey". 1-7, 2007

ראו גם

• עבירת תנועה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31777909דיני תעבורה