דייוויד פרייס (פוליטיקאי)

דייוויד פרייס
David Price
	דיוקנו הרשמי של פרייס בבית הנבחרים, 2018
	דיוקנו הרשמי של פרייס בבית הנבחרים, 2018
לידה	17 באוגוסט 1940 (גיל: 84); ארווין, טנסי, ארצות הברית
שם מלא	דייוויד יוג'ין פרייס
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת מארס היל ; אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
עיסוק	פוליטיקאי, אקדמאי, מחבר
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
דת	בפטיזם
	3 בינואר 1997 – מכהן; (27 שנים)
	→ פרד היינמן
	3 בינואר 1987 – 3 בינואר 1995; (8 שנים)
	→ ביל קובי פרד היינמן ←

סטיבן ג'וזף שאבוט (באנגלית: Steven Joseph Chabot; נולד ב-17 באוגוסט 1940) הוא פוליטיקאי אמריקאי המכהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הרביעי של מדינת קרוליינה הצפונית ברציפות מאז 1997, תפקיד שהוסיף למלא בעבר השנים 1987–1995. פרייס, חבר המפלגה הדמוקרטית, מייצג מחוז קונגרס שבשטחיו שוכנים מרבית עיר הבירה ראלי, חלקים מדרהאם, וכל שטחי הערים קרי וצ'אפל היל. פרייס הוא הוותיק ביותר מבין חברי הקונגרס מטעם קרוליינה הצפונית.

ביוגרפיה

פרייס, יליד העיירה ארווין שבטנסי, למד במכללת מארס היל בטרם הפיכתה לאוניברסיטה. כעבור זמן מה המשיך את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל לאחר שזכה במלגה, והיה חבר באגודות הפילנתרופיה והדיאלקטיקה. בשנת 1961 השלים לימודי תואר ראשון. במקור התכוון להיות מהנדס, אך לאחר מכן נרשם לאוניברסיטת ייל שם קיבל תואר בתאולוגיה ב-1964, ותואר נוסף במדע המדינה במהלך 1969. בשנים 1963–1967 היה עוזרו של הסנאטור בוב ברטלט מאלסקה, ואחר כך היה לאקדמאי כפרופסור למדע המדינה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת דיוק משנת 1973 ועד למסע הבחירות הראשון שלו אל הקונגרס ב-1986. בתקופת המדבר הפוליטי, בין 1995 ל-1996, שב לאוניברסיטת דיוק כמרצה מן החוץ.

בין השנים 1979–1984 עבד פרייס במפלגה הדמוקרטית של קרוליינה הצפונית. הוא חיבר ספר לימוד למדע המדינה בשם "חוויית הקונגרס" (The Congressional Experience), ששטח את נקודת מבטו על הפוליטיקה של ארצות הברית כמועמד לתפקיד ציבורי וכחבר הקוגרס. פרייס הוסיף לכהן כמנהל הכללי של המפלגה הדמוקרטית בקרוליינה הצפונית בטרם היבחרו לקונגרס. ב-1987 נבחר לראשונה אל בית הנבחרים של ארצות הברית אחרי שגבר על הנציג המכהן מטעם מחוז הקונגרס הרביעי, ביל קובי (אנ'), עם 56% מקולות הבוחרים. הוא נבחר מחדש בשנים 1988 ו-1990 עם 58% מהקולות, וב-1992 גרף 65%. בבחירות אמצע הכהונה ב-1994, שנת "המהפכה הרפובליקנית", הפסיד פרייס לפרד היינמן (אנ'), לשעבר מפקד המשטרה בראלי, פער של פחות מאחוז בודד אחד.

בשנת 1996 גבר פרייס על היינמן בהתמודדות חוזרת, כשהוא גרף 54% מהקולות לעומת 46 האחוזים להם זכה היינמן. לניצחונו סייעו בוחרים שלא היו מרוצים מחוסר ההתקדמות של הרפובליקנים הטריים בקונגרס בכל הנוגע למיסוד האג'נדה החקיקתית של הסיעה הרפובליקנית. ב-3 בינואר 1997 החל ממחדש את כהונתו בבית הנבחרים, שנמשכת גם בהווה. פרייס מהמתנגדים הראשונים למלחמת עיראק, ונתן את חסותו להצעת חוק שביקשה להחיל את החוק האמריקאי על חברות צבא פרטיות שפעלו בעיראק. הוא גם הציג חקיקה האוסרת על קבלנים לחקור אסירים שנמצאים בחזקת סוכנויות ביון^[2].

כיו"ר ועדת המשנה של בית הנבחרים האחראית על קביעת התקציב עבור המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית, ביקש פרייס למקד את מאמצי אכיפת ההגירה למורשעים פליליים. ב-2009 תמך בחוק דוד-פרנק ובשנה הקודמת לה הצביע בעד חוק החירום לייצוב כלכלת ארצות הברית לשנת 2008. בשנת 2013 הצביע פרייס נגד תיקון לחוק הפטריוט שעשוי היה לבטל את סעיף 215 ולצמצם את תוכנית איסוף הנתונים השנויה במחלוקת של הסוכנות לביטחון לאומי.