דייוויד לורד
 | |
| לידה |
18 באוקטובר 1913 אירלנד |
|---|---|
| פטירה |
19 בספטמבר 1944 (בגיל 30) ארנהם הולנד. |
| השתייכות |
 הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | 1936–1944 (כ־8 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט טיסה |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 צלב ויקטוריה  צלב התעופה המצוינת | |
דייוויד סמואל אנתוני לורד (באנגלית: David Samuel Anthony Lord; 18 באוקטובר 1913 – 19 בספטמבר 1944) היה טייס תובלה בחיל האוויר המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה. במסגרת מבצע מרקט גארדן השתתף בפעולה אווירית כחלק מקרב ארנהם, בעיר ארנהם שבהולנד, ובה נהרג. על פעולתו שם הוענק לו צלב ויקטוריה – עיטור הגבורה הצבאי הגבוה ביותר של בריטניה.
ראשית חייו
לורד נולד בעיר קורק שבאירלנד, למרי וסמואל, קצין קבע בצבא הבריטי. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוצב אביו בהודו עם משפחתו. לאחר פרישת האב משירות צבאי חזרה המשפחה לבריטניה, לעיר רקסהאם שבוויילס, שם למד לורד בקולג' סנט מרי (St. Mary's College). לאחר מכן למד בקולג' האנגלי הנוצרי בויאדוליד, ספרד, כדי להיות לכומר, אך חזר בו מכך. הוא שב לעיר רקסהאם ובאמצע שנות השלושים עבר ללונדון, שם עבד כסופר פרילנסר. ב-1936 התגייס לחיל האוויר המלכותי. הוא עבר אימוני טיס והגיע לדרגת סמל טיס ב-1939.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שירת לורד בטייסת תובלה של החיל – טייסת 31 - בחזית צפון מערב בריטניה. הוא טס גם במזרח התיכון ולאחר מכן הועבר לשרת בהודו. לאחר הסמכתו כקצין טיס ב-1942 הוא ביצע טיסות אספקה מעל בורמה. ב-1943 הוענק ללורד עיטור צלב התעופה המצוינת (Distinguished Flight Cross).
בינואר 1944 חזר לורד לבריטניה; הוא הוצב לטייסת התובלה 271, התאמן בהצנחת צנחנים ואספקה ובגרירת דאונים, והשתתף במבצעי הפלישה לצרפת ביוני 1944.
קרב ארנהם
במסגרת מבצע מרקט גארדן בספטמבר 1944 צנחה הדיוויזיה המוטסת הבריטית הראשונה ליד העיר ארנהם בהולנד במטרה לתפוס את הגשרים הנטויים שם מעל נהר הריין. הפעולה השתבשה והדיוויזיה כותרה בכפר אוסטרביק שליד ארנהם על ידי כוחות שריון גרמניים, כשהאספקה שלה אוזלת במהירות.
ב-19 בספטמבר יצאו לורד ועמו שבעה אנשי צוות במטוס דקוטה (מס' זנב KG374) למשימה של הצנחת אספקה לצנחנים הבריטיים המכותרים ליד ארנהם. כשהתקרב המטוס לשטח ההצנחה הוא נפגע פעמיים מאש נגד מטוסים בכנפו הימנית, שהחלה לבעור, תוך שהאש מעמידה את הכנף כולה בסכנת התמוטטות. העיתונאי קורנליוס ריאן תיאר בספרו "גשר אחד רחוק מדי" את מה שאירע לאחר מכן במטוס:
סגן משנה הנרי[1] ארתור קינג, נווט טיסה זו, זוכר שדקות אחדות לפני ארבע אחה"צ, בהתקרב המטוס לשטח ההצנחה, הבעיר פגז נ"מ את המנוע הימני. "כולם בסדר?" שאל לורד בקשר הפנים, "מה המרחק לשטח ההצנחה, הארי?" קינג השיב, "שלוש דקות טיסה". המטוס נטה בכבדות ימינה ואיבד רום במהירות. הלהבות החלו להתפשט לאורך הכנף, לעבר מכל הדלק הראשי. "הם זקוקים שם לחומר" שמע את קולו של לורד. "ניכנס וננטוש אחר-כך. כולם לחגור מצנחים".
קינג זיהה את שטח ההצנחה ודיווח ללורד. "בסדר, הארי, אני רואה אותו," אמר הטייס. "חזור לאחור ועזור להם בשילוח." קינג חזר אל הפתח. הגלגילות המניעות את מכלי-האספקה הכבדים נפגעו באש הנ"מ, ושמונה מארזי-תחמושת כבדים נדחפו על ידי המשלח, רב-טוראי פיליפ ניקסון, ושלושה מאנשי חיל-התחזוקה אל הפתח. לצורך גרירת הסלים קדימה פשטו הארבעה את מצנחיהם. יחדיו דחפו החמישה החוצה שישה סלים, כשנדלק האור האדום, המציין כי המטוס יצא משטח ההנצחה. קינג מיתג את קשר-הפנים. "דייב", אמר ללורד, "נותרו לנו עוד שניים". לורד הפנה את המטוס חדות שמאלה. "ניכנס ליעף נוסף", השיב. "החזיקו מעמד".
קינג ראה, שהגיעו לרום של 150 מטרים ולורד "הטיס את הדקוטה כאילו היא מטוס קרב. ניסיתי לעזור למשלחים לחגור שוב את מצנחיהם. האור הירוק הבזיק ודחפנו את הצרורות החוצה. הדבר הבא הזכור לי הוא צעקתו של לורד, 'לנטוש! לנטוש! באלקים, לנטוש! הייתה התפוצצות אדירה ומצאתי עצמי מועף באויר...'
— קורנליוס ריאן, "גשר אחד רחוק מדי"
כנף מטוסו של לורד קרסה עקב הלהבות והמטוס התרסק. לורד ועמו שישה מאנשי צוות המטוס נספו בהתרסקות. רק איש צוות אחד, הנווט סגן-משנה קינג, שרד ונפל בשבי הגרמני.
לאחר שחרור ארנהם על ידי הצבא הבריטי באפריל 1945 אותרו וזוהו גופותיהם של דייוויד לורד ואנשי צוותו. הם הובאו לקבורה זה בצד זה בבית הקברות הצבאי ארנהם-אוסטרביק.
צלב ויקטוריה
לאחר שחרורו של הנווט קינג מן השבי במחצית שנת 1945 נודע ברבים סיפור הפעולה האחרונה של לורד וצוותו. אז הוחלט להעניק ללורד לאחר מותו את עיטור צלב ויקטוריה.
נוסח כתב העיטור שהוענק ללורד התפרסם בעיתון לונדון גאזט (London Gazette) ב-9 בנובמבר 1945, וזו לשונו:
מיניסטריון התעופה, 13 בנובמבר 1945.
המלך הואיל בחסדו לאשר את הענקת צלב ויקטוריה לקצין המצוין להלן, כאות של הכרה בגבורה בולטת ביותר:
סגן-טיס דייוויד סמואל אנתוני לורד, בעל עיטור צלב התעופה המצוינת (49149), חיל האוויר המלכותי, טייסת 271 (נפטר).
סגן-טיס לורד היה טייס ומפקד של מטוס דקוטה שקיבל משימה להטיל אספקה בארנהם ב-19 בספטמבר 1944. הכוחות המוטסים שלנו כותרו ונלחצו אל תוך אזור קטן שהיה מוגן במספר רב של תותחים נגד מטוסים [גרמניים]. צוותי האוויר הוזהרו כי ייתקלו בהתנגדות חזקה מעל לאזור ההטלה. כדי להבטיח את דיוק ההטלה הם נצטוו לטוס בגובה של 900 רגל בעת שיטילו את מכלי האספקה שלהם.
בעת שטס בגובה של 1500 רגל ליד ארנהם נפגעה פעמיים הכנף הימנית של מטוסו של סגן לורד על ידי אש נגד מטוסים. המנוע הימני עלה באש. היה זה מוצדק מצדו אילו סטה מהזרם המרכזי של מטוסי התובלה, המשיך לטוס בגובה בו נמצא או אף נטש את מטוסו. אך כאשר נודע לו שאנשי צוותו לא נפגעו וכי המטוס יגיע לאזור ההטלה בתוך שלוש דקות, הוא הודיע שישלים את משימתו, שכן לחיילים היה צורך נואש באספקה.
כעת כבר בער המנוע הימני בעוצמה רבה. סגן לורד הנמיך לגובה של 900 רגל, שם התמקדה בו האש של כל התותחים נגד המטוסים. בהגיעו לאזור ההטלה הוא הטיס את המטוס בנתיב ישר ומאוזן בעת שהאספקה הוטלה. בסיום היעף נאמר לו שנותרו שני מכלי אספקה שטרם הוטלו.
אף על פי שהבין לבטח שקריסת הכנף הימנית לא תתעכב עוד זמן רב, ביצע סגן לורד הקפה, הצטרף מחדש לזרם המטוסים וערך יעף נוסף כדי להטיל את האספקה הנותרת שבמטוסו. תמרונים אלו ארכו בסך הכל שמונה דקות, כשכל העת נתון המטוס לאש נגד מטוסים כבדה.
משסיים את משימתו הורה סגן לורד לאנשי צוותו לנטוש את הדקוטה, תוך שהוא עצמו לא עשה כל ניסיון להיחלץ מהמטוס, שהנמיך כעת לגובה של 500 רגל. שניות אחדות לאחר מכן קרסה הכנף הימנית והמטוס התרסק בלהבות. היה רק ניצול אחד, שהועף אל מחוץ למטוס בעת שסייע לאנשי צוות אחרים לחגור את מצנחיהם.
בכך שהמשיך במשימתו במטוס ניזוק ובוער, כשהוא מנמיך על מנת להטיל את האספקה במדויק, חוזר לאזור ההטלה פעם נוספת, ולבסוף נשאר ליד הגה מטוסו כדי לתת לאנשי צוותו סיכוי לנטוש, הפגין סגן-טיס לורד גבורה עילאית והקרבה עצמית.
בנוסף ללורד הוענק עיטור צלב ויקטוריה לארבעה חיילים ממשתתפי קרב ארנהם, כולם צנחנים. שלושה מהם נהרגו באותו קרב.
מפעלי זיכרון
מספר לוחות זיכרון נקבעו בבריטניה לזכר דייוויד לורד, כולל בקתדרלה בעירו רקסהם בוויילס.
מטוס דקוטה שהשתתף במטסי הזיכרון לקרב על בריטניה בשנים 1993–1998 נשא את צבעי מטוסו של לורד ואת אותיות הזיהוי שלו. גם מטוס דקוטה שהיה מוצב במוזיאון חיל האוויר המלכותי בקוספורד (Cosford) בשנים 1973–2005 נשא את אותם צבעים ואותיות זיהוי.
מ-1966 ועד פירוקה ב-2005 נקראו מטוסי טייסת 10 של חיל האוויר המלכותי על שם טייסים בריטיים נושאי עיטורים; אחד המטוסים, שמספרו XR810, נקרא "דייוויד לורד, צ.ו." (David Lord VC).
לקריאה נוספת
- קורנליוס ריאן, גשר אחד רחוק מדי, תל אביב, זמורה, ביתן, מודן, 1979.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ צריך להיות הארי.
25535279דייוויד לורד