דיולה קפוש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית רופא ריקה. דיולה קפוש (במקור קניג עד 1947, בהונגרית: Kapus Gyula;‏ בודפשט, 16 במאי 1897 – בודפשט, 25 באוקטובר 1989)[1] היה דוקטור לרפואה, רופא ילדים, נוירופסיכולוג, קנדידט ("דוקטורט קטן" .CSc) למדעי הרפואה (1952), זוכה פרס קושוט (1952) (הפרס הממלכתי הגבוה בהונגריה מקביל לפרס ישראל). פרופסור, מנהל בית חולים.

קורות חייו

דיולה קניג נולד במשפחה יהודית כבנם של מור קניג, סוחר במוצרי אופנה לנשים, ושל יוזפה צ'ילאג (1876-1935).[2] בשנת 1915 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון ברז'ני דניאל בבודפשט ולאחר מכן שירת כלוחם עד תום מלחמת העולם הראשונה. בין השנים 1918-1923 השלים את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט, וקיבל תואר ברפואה ב-1923. לאחר מכן היה רופא חיצוני במרפאה הפנימית מס' 3 בבודפשט. מספטמבר 1924 עד אוגוסט 1925 עבד כמתמחה בבית החולים לילדים שטפניה שהיה צמוד למרפאת הילדים של האוניברסיטה, לאחר מכן עד 1929 היה מתמחה באוניברסיטה ובין 1929 לבין 1937 היה מרצה ורופא באוניברסיטה בקליניקת הילדים. הוא ניהל בקליניקה, באופן עצמאי, את המחלקה הנוירולוגית במשך שמונה שנים. החל מה-1 בספטמבר 1937 פוטר מתפקידו הקליני בשל יהדותו. מ-1937 עד 1940, היה הרופא הראשי של בית החולים לילדים שטפניה. משנת 1940, עקב החוק היהודי השני, הוא לא היה יכול לעבוד יותר במישרה ציבורית, אלא לעסוק רק בפקטיקה פרטית. מה-15 ביוני 1943 עד 10 במרץ 1944, הוא נלקח לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). למזלו תחילה במחלקות הילדים והנוירולוגיה של בית החולים סנט אישטוואן. רק ב-20 באוקטובר 1944 נלקח לעבודות כפייה של ממש, משם הצליח להימלט בנובמבר. לאחר מכן הוסתר על ידי מטופליו. מפברואר 1945 הפך שוב לרופא ולאחר מכן בדרגת מרצה בכיר בבית החולים סנט אישטוואן בבודפשט. ב-1947, באוניברסיטת פאזמאן פטר (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד) מונה לפרופסור פרטי חיצוני (שלא חלק מהסגל) בקורס פרקים נבחרים מנוירולוגיה של הילדות.[3] ב-1947 קיבל לידיו את ניהול בית החולים המשוחזר (נבנה מחדש) לילדים ברחוב מדאראס, שהופרד אז מבית החולים סנט רוקוש כמוסד עצמאי. ביוזמתו, ב-24 בספטמבר 1951, הוכנס לבית החולים הטיפול של הרפואה המונעת וניתן לתארך מכאן את כניסתה של מה שמכונה "יחידת פוליקליניקה המחוזית". הוא זכה בפרס קושוט בשנת 1952 על עבודתו ועל הצגת צורת הריפוי והארגון החדשה שפיתח. בשנת 1953 נבחר לחבר הנשיאות של החברה ההונגרית-סובייטית.[4] באוקטובר 1957 התפטר מעבודתו ועזב לשווייץ עם דרכון הגירה מסיבות משפחתיות. הוא עבד שנה במרפאת הילדים בבזל. במהלך שהותו בשווייץ ביצע עבודה מדעית חלוצית בניתוח אלקטרופורטי של מי שפיר. הוא חזר להונגריה ב-1958[5] ועד 1962 היה סגן המנהל והרופא הראשי של בית החולים לילדים היים פאל של עיריית בודפשט ולאחר מכן עבד כרופא ראשי של בית החולים מ-1962 עד פרישתו ב-1971.

קפוש היה חבר ואחד ממנהיגי וועדת תמותת תינוקות בבודפשט. כ-60 מאמריו שפורסמו מכסים תחומים רבים של רפואת הילדים. בנוסף לעבודותיו החלוציות בנוירולוגיה ופסיכיאטריה של ילדים, הוא פרסם ממצאים ושיטות מקוריות רבות בתחומי הפתופיזיולוגיה, אימונולוגיה, נפרולוגיה, מחלות זיהומיות, לידה מוקדמת, תאונות ילדות, בריאות הציבור וטיפול מונע. הוא היה חבר בהנהלת איגוד רופאי הילדים ההונגרים (עד 1968) ובוועדת תמותת תינוקות (1961–1962).

אשתו הראשונה הייתה ארז'בט קלמן (1896–1958), בתם של איגנץ קלמן ושל שרולטה מאייר, איתה התחתן ב-1932. בבודפשט.[6] אישתו השנייה הייתה ד"ר ז'וז'ה יאקאב, הרופא הראשי; ילדם אנדראש קפוש (1962).

עבודותיו העיקריות

  • Die Hypermotilität in Kindesalter (F. Enkével, Stuttgart, 1938)
  • רעד בילדות (בודפשט, 1947)
  • עוויתות ורגישות לפרכוסים בינקות ובילדות (אמיל ליטבאי, בודפשט, 1950, מהדורה שנייה מתוקנת: 1958)
  • בחירת המועד לניתוחי הילדות (אמיל ליטבאי, בודפשט, 1957)
  • דלקת קרום המוח טוקסופלזמית חריפה של ילד בן 11 (בודפשט, 1961)

פרסים והוקרה

  • פרס קושוט (1952)
  • פרס בוקאי (1954, 1980)
  • עיטור מסדר הכשרון של העמל דרג זהב (1970)

לקריאה נוספת

  • Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו בקטלוג המוזיאון הספרותי פטפי)
  • Harmat György: A Madarász utcai Gyermekkórház múltja, jelene és jövője (2001. február 25.) Orvosi Hetilap, 142. évfolyam, 8. szám (העבר, ההווה והעתיד של בית החולים לילדים ברחוב מדאראס) (דרוש מינוי)
  • Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
  • Magyar orvoséletrajzi lexikon. Összeáll. Kapronczay Károly–Közrem. Tóth Magda. Budapest: Mundus Magyar Egyetemi Kiadó. 2004. ISBN 963-950-132-8 (לקסיקון ביוגרפי של רופאים הונגריים)
  • Új magyar életrajzi lexikon III. (H–K). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2002. ISBN 963-547-414-8  (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)

הערות שוליים

  1. ^ "Elhunyt Kapus Gyula". נפסבדשאג (עיתון). 1989-11-04. p. 23. נבדק ב-2021-02-27.
  2. ^ "Mai sors". Az Est. 1935-11-22. p. 8. נבדק ב-2021-02-27.
  3. ^ A Pázmány Péter Tudományegyetem almanachja, 1947-1948
  4. ^ "Az MSzT új vezetősége és elnöksége". Vasmegye. 1953-02-17. נבדק ב-2021-02-27.
  5. ^ György István (1958-10-15). "Kapus tanár hazatért". Népszabadság. p. 8. נבדק ב-2021-02-27.
  6. ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 320/1932. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-02-27.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37433697דיולה קפוש

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דיולה_קפוש&oldid=2403818"