דקר קרח

דקר קרח או דוקרן קרח הוא מכשיר חד המשמש לשבירת קרח או בחירת חלקים ממנו ותפיסתם. הוא דומה למרצע חד, המשמש בעבודה עם עצים, אך מעוצב כך שיתאים לאחיזת חתיכות קרח.

דקרי קרח היו בשימוש רב ויומיומי בתקופה שלפני המצאת המקרר המודרני, מכיוון ששימשו לעיצוב, הפרדה וסידור של בלוקי קרח במקררים, שנקראו בעבר "קופסאות קרח".

מחוץ לארצות הברית מוכר השם "דקר קרח" גם עבור מכשירים המשמשים מטפסי הרים ומקלים עליהם את הטיפוס במסלולים המעורבים בקרח ושלג (בארצות הברית ובמקומות נוספים נקרא מכשיר זה בשם "גרזן קרח").

דקרי קרח הפכו לכלי שימושי גם בהקשרים אחרים. למשל, מספר רוצחים, בהם הרוצח השכיר הנודע הארי שטראוס והמאפיונר אייב רלס, השתמשו בדקר החד ככלי נשק ברציחותיהם. המהפכן הסובייטי לאון טרוצקי נרצח ב-1940 באמצעות גרזן קרח, שהיה דומה בצורתו לדקר קרח.

שימוש מסוג אחר במכשירים דמויי דקר קרח היה מקובל עד שנות ה-40 בתחום הרפואה. מספר רופאים נהגו להשתמש במכשיר במטרה לבצע הליך ניתוחי בשם לובוטומיה, במטופלים שלקו בבעיה נוירולוגית או בהפרעה נפשית חמורה^[1]. הנוירולוג וולטר פרימן, למשל, פיתח שיטה לביצוע לובוטומיה בנקב בגולגולת באזור בלוטת הדמעות, ותוך שימוש בפטיש ובדקר היה מנקב את הגולגולת בפינת גלגל העין, שם היא דקה יותר, ובהמשך מחדיר אותו לתוך חלל הגולגולת כדי להרוס את האונות הקדמיות הפגועות של מטופליו. טיפול זה ספג ביקורת והתנגדות רבה בשל הברוטליות שלו ונזקים משמעותיים שנגרמו לעיתים במוחות המטופלים, ובשנות ה-50 הופסק כמעט כליל השימוש בהליך ניתוחי זה, לאחר שהוכחה יעילותן של תרופות פסיכיאטריות דוגמת תורזין במטופלים פסיכיאטריים.