דומיטיה הזקנה
דומיטיה הזקנה (בלטינית: Domitia ידוע לעיתים גם בשם דומיטיה לפידה[1]; המאה ה-1 לספירה) הייתה אצילה רומאית, דודתו של נירון קיסר שנרצחה על ידו.
ביוגרפיה
דומיטיה הייתה בתם הבכורה של אנטוניה הזקנה והמדינאי לוקיוס דומיטיוס אהנובארבוס. הייתה לה אחות קטנה בשם דומיטיה לפידה הצעירה (אמה של מסלינה) ואח צעיר בשם גנאיוס דומיטיוס אהנובארבוס (אביו הביולוגי של הקיסר נירון). דומיטיה הזקנה נישאה מספר פעמים על פי הידוע. בעלה הראשון היה דקימוס הטריוס אגריפה אשר שימש כקונסול בשנת 22 לספירה. הוא נרצח בשנת 32 כקורבן של שלטון הטרור של טיבריוס. בנם היחיד היה קווינטוס הרטיוס אנטונינוס.
שנה לאחר מכן נישאה דומיטיה למדינאי המשפיע והשנון גאיוס סלוסטיוס קריספוס פאסיניוס (בן אחיינו של ההיסטוריון סלוסטיוס). ידוע שפאסיניוס סייע לדומיטיה בתביעה כספית לא ברורה נגד אחיה.[2] בסביבות שנת 41, לבקשתו של הקיסר קלאודיוס, גירש פאסיניוס את דומיטיה, ונשא את גיסתה האלמנה אגריפינה הצעירה. טקיטוס מעיד ש"קנאה קשה הייתה שורה בין אגריפניה לבין דומיטיה".[3] בשנת 47 נרצח פאסיניוס (נטען שהורעל), ואגריפינה נישאה לקיסר קלאודיוס. בשנת 54 מת קלאודיוס, ובנה של אגריפינה, נירון, הפך לקיסר החדש.
גם אז לא חדלה דומיטיה לחרוש מזימות כנגד גיסתה. בשנת 55, שניים מעבדיה המשוחררים - לוקיוס דומיטיוס פאריס, ואטימטוס (שהיה לטענת אגריפנה, גם מאהבה של דומיטיה), ניסו לשכנע את הקיסר הצעיר שאמו חורשת מזימות נגדו. נירון כמעט והוציא אותה להורג,[4] אולם בסופו של דבר היא הצליחה להוכיח את חפותה.[5] נירון הרג את אגריפינה רק בשנת 59.
דומיטיה הייתה אשה עשירה מאוד,[6] ונירון חשק בעושר שלה ובמיוחד באחוזתה המפוארת. בשנת 59, סבלה דומיטיה מעצירות קשה במעיה. נירון הגיע לבקר אותה, ודומיטיה אמרה שהיא תמות מאושרת אם רק תזכה לראות את היום בו יגלח את זקנו בפעם הראשונה (טקס רומאי סמלי שהתקיים עם הגיעו של רומאי לגיל 21). נירון הסתובב אל חבריו ובצחוק הודיע להם שהוא יצטרך לגלח את זקנו כבר עכשיו. מיד לאחר מכן הוא הורה לרופאים לתת לה מנת יתר של חומר משלשל, והיא מתה. נירון מיהר להשתלט על נכסיה.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שרה דבורצקי, קורנליוס טאקיטוס - ספרי השנים, מוסד ביאליק, 1962. עמ' 360.
- ^ קווינטיליאנוס, "תורת הנאום", ספר שישי, פרק 2, 50.
- ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר ששלושה עשר, 19.
- ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שלושה עשר, 20.
- ^ טקיטוס, "ספרי השנים", ספר שלושה עשר, 21.
- ^ השוו לדוגמה: קווינטיליאנוס, "תורת הנאום", ספר שישי, פרק 4, 74.
- ^ סוויטוניוס, "נירון האלוקי", 34.