דוד (סרט, 1979)
 |
דוד (במקור: David) הוא סרט מערב גרמני משנת 1979 מאת הבמאי פיטר לילינטל. הוא מספר את סיפורו של בנו של רב בגרמניה בתקופת השואה, שמנסה לגייס כסף כדי להימלט לארץ ישראל.
הדרמה מבוססת על ספרו של יואל קניג (Joel Koenig) "זכרונותיו של שורד" (Aufzeichnungen eines Ueberlebenden) ומתארת את סיפור השרדותו. במציאות משפחתו גורשה, הוא נשאר לבדו לאחר ונאלץ לחיות במחתרת.[1] הסרט זכה בפרס "דב הזהב", הפרס הראשון בפסטיבל ברלין.
עלילה
נער יהודי, דוד זינגר, מתבגר בברלין הנאצית. הסרט חושף את מאבקי הזהות וההישרדות שהתרחשו לעיתים קרובות במקביל בקרב יהודי אירופה שסועת המלחמה, במיוחד בקרב הצעירים.
"אבא אומר שאנחנו חייבים להיות גאים בכך שאנו יהודים, במיוחד עכשיו", אומר דוד לאחיו ליאו, שמנסה להסוות את זהותו היהודית על ידי לבישת מדים נאציים. אבל הטלאי הצהוב שדוד וחבריו היהודים נאלצים לענוד אינו סימן לגאווה יהודית. כאשר זהותם של יהודים הפכה לגזר דין מוות בגרמניה הנאצית, ערכו הוטל בספק עבור יהודים שעברו את השואה.
הסרט חושף את מהלך המלחמה נגד היהודים בגרמניה, כפי שנראה מנקודת מבטו של ילד שמנווט ברחובות מסוכנים ובקרונות רכבת. הסרט סוקר את השפעת מדיניותו של היטלר על חיי היומיום בברלין ועל היחסים בין יהודים ללא-יהודים. יחד עם דוד אנו עדים לסילוקם ההדרגתי אך המתמשך של יהודי העיר.
הסרט נפתח בגרמניה שלפני המלחמה, ומתאר את החוויה של הגיבור הצעיר באנטישמיות המשתוללת שתצמח בקרוב לכדי השואה. בסצנה הראשונה, דוד הצעיר מוטרד על ידי קבוצת תלמידי בית ספר גרמנים שמכים אותו ומתגרים בו במילים "חזיר יהודי". מאוחר יותר, חגיגה קהילתית של פורים - החג היהודי המנציח את הצלת יהודי פרס העתיקה מהשמדה - מבשרת את המלחמה הקרבה.
אביו של דוד, רב הקהילה, נושא דרשה המתארת את ניסיון ההשמדה שבסיפור פורים, אות עגום לבאות. הסצנה היא ייצוג של אירוניה דרמטית: הרב זינגר אינו מודע, או אינו רוצה להכיר ברלוונטיות של דבריו שלו למצב בגרמניה הנאצית בשונתיה המוקדמות. באמצע החגיגה צועדת קבוצת גרמנים ליד בית הכנסת בקריאות "יהודים החוצה, יהודים החוצה". הרב מתעקש שהם למעשה רק קוראים לבני הנוער בעיר, ושהמזמור שלהם הוא בעצם: "נוער, החוצה, נוער החוצה".
הסרט מתאר את המרחב האינטימי של בני משפחת זינגר והאינטראקציות שלהם זה עם זה - אהבה, מסירות ופחד מאובדן ופרידה קרובים. כשהרב נאלץ לראות את בית הכנסת שלו מוצת על ידי הנאצים, וחוזר הביתה עם צלב קרס מתנוסס על ראשו, הוא מתעקש שהדבר החשוב הוא שהמשפחה חיה ויחד.
פרסים
בשנת 1979 זכה דוד בשלושה פרסים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-29 בברלין:[2]
- דוב הזהב - פטר לילינטל
- פרס אינטרפילם - פטר לילינטל
- פרס OCIC - פטר לילנטל
באותה שנה זכה דוד בשני פרסים בטקס פרסי הקולנוע הגרמני :
- הישג אישי יוצא דופן - ולטר טאוב
- סרט עלילתי מצטיין - דוד
ביקורת
דוד זכה לשבחים על שיחזור גרמניה בתקופת המלחמה ועל נטייתה לאנדרסטייטמנט. זוועות השואה מדברות בעד עצמן, לא דורשות רגשיות נלהבת מדי מהשחקנים או מהבימוי.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Maslin, Janet (21 בינואר 1982). "'David,' Jewish Lad in Germany". The New York Times. נבדק ב-2007-08-15.
{{cite news}}: (עזרה) - סקירה - הערוץ היהודי (אורכב 05.09.2021 בארכיון Wayback Machine)
- ניו יורק טיימס - סקירה
- סקירת סרט ב-MSN
הערות שוליים
- ^ רוג'ר מורהאוז, ברלין במלחמה, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן דביר, 2012
- ^ "Berlinale 1978: Prize Winners". berlinale.de. נבדק ב-2010-08-13.
- ^ Maslin, 1982.
39158398דוד (סרט, 1979)