דוד ברגמן

ערך זה עוסק בבמאי תיאטרון. אם התכוונתם לכימאי ישראלי, אבי מדע הכימיה האורגנית בארץ וממקימי התשתית הביטחונית-מדעית בה, ראו ארנסט דוד ברגמן.

דוד ברגמן (1931 - 6 במרץ 2018) היה במאי ואיש תיאטרון ישראלי^[1].

ביוגרפיה

ברגמן נולד למשפחה יהודית אתאיסטית בפריז. אביו התגייס לצבא הצרפתי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בן 11.מאז שעבר אביו לחיות עם אשה אחרת לא היו השניים בקשר רציף. ביולי 1942, במסגרת גירוש היהודים מפריז, תפסו הנאצים את אמו ושלחו אותה ברכבת לאושוויץ, שם נספתה כעבור שבועיים. ברגמן הסתתר תחילה אצל שכנה, ואחר כך אצל קרובי משפחה שמסרו אותו לארגון יהודי מחתרתי שהסתיר אותו בכפר נוצרי, שם חי בזהות בדויה.

כעבור זמן מה נלקח מהכפר לשווייץ על ידי ארגון הצלה יהודי. עם הגעתו לקה בדיפטריה ואושפז בבית חולים. כששוחרר עבר לבית יתומים בז'נבה, ואחת מנשות הקהילה היהודית טיפלה בו בסופי השבוע. בעקבות פגישה עם חיל מהבריגדה היהודית החליט לעלות לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער וביוני 1945 הגיע לכפר הנוער בן שמן. הוא נישא טרם מלאו לו עשרים לרינה, והיה נשוי לה 35 שנה עד לפטירתה בשנת 1985. לזוג שלושה בנים, בהם הבמאי יהלי ברגמן.

את הקריירה החל כשהתגורר בקיבוץ נחשון, וראה בלוח המודעות הודעה על קורס במאים בגבעת חביבה. ולאחר דין ודברים עם הקיבוץ אושר לו לצאת לקורס. לאחר מכן התגייס ברגמן לצה"ל והחליף את גיורא מנור בתור מפקד להקת הנח"ל שם ביים אנשי תרבות רבים כמו יוסי בנאי ונחמה הנדל. הוא השתחרר בשנת 1958, כשהוא בן 27, ונסע ללמוד בשטרסבורג בימוי טלוויזיה וכמו כן למד תיאטרון בפריז ובברלין. כשחזר לארץ הצטרף לתיאטרון חיפה, שם ביים את ההצגות "היורש" ו"בן ערובה". בשנת 1972 הועלה בתיאטרון הבימה מחזה של ליליאן אטלן בהפקה של גיורא גודיק ובבימויו של ברגמן.

ברגמן לימד בבית הספר בית צבי ושימש כמנהל המוסד במשך תשע שנים (1972–1981). בשנות השבעים הוא היה שותף בעשיית הסרטים התיעודיים "המכה ה-81" (אשר היה מועמד לפרס אוסקר לסרט התעודה הטוב ביותר ב-1975) ו"הים האחרון" על בית לוחמי הגטאות, שזיכה אותו ואת חיים גורי בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

סיפור חייו תועד בסרטו הדוקומנטרי של מיכה שגריר "כמו מלכת אנגליה" שהוקרן ב 2010 בפסטיבל הקולנוע ירושלים^[2]

ברגמן התגורר בנאות אפקה בתל אביב. בת זוגו הייתה הזמרת אורה זיטנר.