דגם מגזרי
הדגם המגזרי הוא דגם התפתחות ערים ושימושי הקרקע בהן, והוצג לראשונה בשנת 1939 על ידי הכלכלן הומר הויט (אנ') שנודע בחקר הכלכלה העירונית, פיתוח שכונות ומרכזי מסחר מחוץ לערים הצפופות.
הדגם הזה הציג אלטרנטיבה לדגם המעגלי של התפתחות העיר שהוצג לפניו על ידי ברג'ס באמצע שנות העשרים. הדגם המעגלי ניסח את העקרון שהעיר מתפתחת מבפנים החוצה בצורה של מעגלים קונצנטריים. צורתו הגאומטרית של הדגם המעגלי יצר התנגדות לקבלתו, והויט ניסה לנסח עקרונות נוספים להתפתחות העיר וכך יצר את הדגם שלו.[1]
בדומה לקודמו, גם הויט הסכים כי במרכז התפתחות העיר נמצא המע"ר אבל הוסיף גורם חדש שהשפיע על כיווני ההתפתחות החוצה ממרכז העיר. לדעתו התפתחות לאורך הדרכים (כמסילות ברזל, כבישים) היא מהירה הרבה יותר. הסיבה לכך, היתרון שיש למיקום ליד הדרכים מבחינת הקטנת הוצאות ההובלה והנגישות אליהם. יתרון זה מושך עסקים, מפעלים ותפקודים שעוזבים את מרכז העיר הצפוף ומתמקמים לאורך הדרכים היוצאות החוצה ממנו.
חשיבות הדרכים היוצאות ממרכז העיר בתהליכים העירוניים, איננה רק במיקום מחדש של תפקודים במרחב, אלא גם יוצרת סביבם תהליכים חברתיים ובידול כלכלי של אוכלוסיות, בהתאם לערכי הרנטות למגורים. כך לדוגמה, כאשר ניבנו מסילות הברזל והגיעו למרכז העיר, הן חצו אזורי מגורים קיימים. מעבר המסילה באזור מסוים הוריד את ערך הבתים בו, פגע באיכות החיים בסביבתה. השכונות הצמודות למסילות התדרדרו והפכו למשכנות עוני. תהליך דומה מתרחש גם סמוך ובצמוד לאזורי תעשייה שהתפתחו לאורך הדרכים השונות.
מכאן, שהדגם שהציע הויט, הוסיף להסבר ההתפתחות שטח העיר, גם את החלוקה המגזרית של האוכלוסייה העירונית - העניים יתגוררו בצמוד למע״ר בחלק הישן של העיר ולאורך אזורי התעשייה והתחבורה. האוכלוסיות ברמה כלכלית בינונית וגבוהה, יעברו להתגורר לאזורים רחוקים יותר, תוך כדי ניצול אמצעי התחבורה ההמונית או הפרטית כדי להגיע למרכזי העסקים העירוני.
מסיבות שונות העיר שיקגו, שימשה מקרה מבחן, שבו בחנו את המודלים העירוניים השונים. גם הויט בחן את הרעיון שלו בעיר שיקגו, וזאת דרך עבודת הדוקטורט שלו שעסקה בהשתנות מחירי הקרקעות בשיקגו, ולמעשה שיקפה את התמורות במבנה העיר בעקבות תהליך התיעוש ומסילות הברזל.[2] שם היבחן התפתחות תעשייה לאורך צירי הדרכים ומסילות הברזל המוליכות דרומה - לתוככי היבשת. ואילו לאורך חוף אגם מישגן, התפתחו אזורי המגורים של האוכלוסייה העשירה והאמידה. חוף האגם שימש גם לפיתוח תפקודים ימיים כמו נמל, מחסנים, מאגרי דלק - אך הם נפרדו במגזר תפקודי שונה מהמגורים של העילית העירונית.
הביקוש הגבוה למיקום עסקים במרכז העירוני הראשי, מביא לעליית מחירים מסחררת של ערכי הקרקע בהם. המרכז מייצר יתרונות של מיקום לעסקים בתוכו ולכן, פונקציות כלכליות (בנקים, חברות בטוח, עסקים פיננסיים) ומסחריות יוקרתיות (חנויות, מרכזי מסחר ושירותים) יישארו במע"ר. הביקוש הנ״ל מביא לעליית מחירי הקרקע, השכירות והמיסוי במע״ר שמכריחים את עסקי הייצור (בתי מלאכה או מפעלי חרושת) לצאת החוצה מהמרכז. היציאה היא לאזורים שם ערכי הקרקע והנגישות מתאימים ליכולות הכלכליות ולדרישות הנגישות שלהם. זהו תהליך המיון הכלכלי של תפקודים בתוך המע״ר ובתוך המגזרים השונים לאורך דרכים. הוא תהליך מתמשך שמשנה את פני העיר ויוצר את האזורים התפקודיים ואזורי המגורים השונים.
שש שנים לאחר שהוייט הציג את הדגם שלו, הציגו האריס ואולמן דגם משופר של התפתחות העיר הנקרא דגם רב-קוטבי.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Hoyt, H. (1939) The Structure and Growth of Residential Neighborhoods in American Cities Washington, Federal Housing Administration
- ^ פרטים ביוגרפיים על הוייט ועבודתו.
| מדעי העיר והאזור | ||
|---|---|---|
| תכנון ערים ואזורים • אדריכלות נוף • אדריכלות נוף עירונית | עיצוב עירוני | |
| תחומי מחקר | עירוניות | |
| רעיונות מחקריים | עיר גנים • העיר הקורנת • ברודאייקר סיטי • תוכנית השלבים | |
| תנועות בזרם התכנון העירוני | עירוניות חדשה • עירוניות ישנה | |
| ראו גם פורטל אדריכלות | ||
27702191דגם מגזרי