טאניס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דג'נט)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "דג'נט" מפנה לכאן. לערך העוסק בסגנון מוזיקלי, ראו דג'נט (סגנון מוזיקלי).

מסכת הזהב של פרעה פסוסנס הראשון
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
חורבות טאניס כיום
הספינקס ממקדש אמון בטאניס, מוצג במוזיאון הלובר

טאניסיוונית עתיקה - Τάνις ופירושו גומא)[1] בערבית קרוי המקום סאן אל-חג'ר (בתעתיק מדויק - צאן אל-חג'ר صان الحجر), הוא שמה של העיר המצרית העתיקה דג'אנט שהייתה בירת מצרים מהמאה ה-11 לפנה"ס ועד המאה השמינית לפנה"ס. העיר נמצאת בצפון מזרח הדלתה של הנילוס, במקום בו הייתה זרוע של הנילוס שנקראה "הזרוע הטאניתית", שמזה שנים רבות אינה זורמת עוד. יש המזהים את העיר עם "צען" המופיעה במקרא.

היסטוריה

טאניס נוסדה בסוף תקופת השושלת העשרים של פרעוני מצרים, בסוף תקופת "הממלכה החדשה" (המאה ה-11 לפנה"ס) והפכה לבירתה של צפון מצרים במהלך שלטון השושלת העשרים ואחד, באמצע המאה ה-11 לפני הספירה. הייתה זו עירו של הפרעה סמנדס מייסד השושלת ה-21. במהלך תקופת שלטון השושלת ה-22 נותרה טאניס כבירתה הפוליטית של מצרים, אם כי לעיתים היו נוסדות שושלות יריבות ששלטו מערים אחרות במצרים העליונה. העיר נותרה כמרכז מסחרי ואסטרטגי חשוב עד למאה השישית לספירה, בה עמדה בסכנת הצפה ממימי אגם מנזלה. בתקופה זו ניטשה העיר, ותושביה ייסדו בסמוך לה את העיר טניס.

ממצאים ארכאולוגיים בעיר

העיר מוזכרת לראשונה בימי השושלת ה-19 אך בשטח לא נמצאו ממצאים הקודמים לתקופת השושלת ה-20 בעיר נמצאים שרידיהם של מספר מקדשים, לרבות מקדש מרכזי המוקדש לאמון, בו התגלה ספינקס עשוי מגרניט המוצג כיום במוזיאון הלובר בפריז, ועיר מתים חשובה מתקופת הביניים השלישית. רבות מהאבנים ששימשו לבניית העיר טאניס באו מהעיר הקדומה פי-רעמסס, עובדה שיצרה בתחילה בלבול אצל הארכאולוגים.[2] בעיר נמצאו קבריהם של שלושה פרעונים מהשושלות ה-21 וה-22 ששרדו דורות של שודדי קברים, ונתגלו בשנים 1939 ו-1940 על ידי הארכאולוג הצרפתי פייר מונטה, וכללו ממצאים מרשימים מזהב, ולאפיס לאזולי, לרבות מסכות הקבורה המוזהבות של פרעונים אלו.

האתר נחפר לראשונה בין השנים 1860-1880 על ידי אוגוסט מארייט. בשנת 1866 ביקר במקום האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס במסגרת משלחת. הוא מצא בעיר את צו קנופוס, כתובת מתקופת תלמי השלישי, דו-לשונית הכתובה בשלושה סוגי כתב. חפירה נוספת נערכה ב- 1884 על ידי הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי.

האלים העיקריים להם סגדו בני העיר היו אמון, רעייתו מות וילדם חונסו. מערכת אמונה זהה התקיימה גם בתבאי ולכן יש ארכאולוגים המכנים את העיר "תבי הצפונית".

זיהוי מקראי

יש המזהים את העיר עם העיר "צֹעַן", המוזכרת מספר פעמים במקרא כבירת מצרים, בין היתר בפסוק "אך אולים שרי צען חכמי יועצי פרעה" (ישעיה י"ט), בתרגום השבעים מתורגם השם לטאניס והשם השתמר גם בשמה הערבי של העיר "צאן" (صان), פלינדרס פיטרי שחפר בה היה הראשון שהציע לקשר את התל לצאן וטאניס.[3]

כעיר מרכזית בעולם הקדום שימש יסוד העיר כנקודת יחוס לאירועים שונים ובניהם יסוד העיר חברון ""וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם." (במדבר, יג, כב). גם אסטלה מימי רעמסס הראשון שנתגלתה בצאן אל חגר מציינת "ארבע מאות שנה לבנין צוען", וכנראה הכוונה לאותו תאריך.[4]

שודדי התיבה האבודה

העיר הוצגה בסרט שודדי התיבה האבודה כמקום בו, כביכול, הוסתר ארון הברית. התיאור של העיר בסרט היה שגוי, במיוחד בטענה כי זו, כביכול, הושמדה בסופת חול לאחר שובו של פרעה שישק ועמו ארון הברית, ולא נתגלתה שוב, אלא על ידי משלחתם של הנאצים שחפרה במקום בשנת 1936 בחיפוש אחר ארון הברית. למעשה החפירות במקום החלו כבר בתחילת המאה ה-19, והעיר הייתה מיושבת עוד מאות שנים לאחר זמנו של שישק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים