דאוגואנג, קיסר סין
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, תרגמת. |
| לידה | העיר האסורה, אימפרית צ'ינג הגדולה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | אימפרית צ'ינג הגדולה | ||||
| |||||
דאו-גואנג, קיסר סין (16 בספטמבר 1782 – 26 בפברואר 1850) הקיסר השביעי בשושלת צ'ינג ומבית האייסין גיורו. הוא כיהן בפועל בין השנים 1850-1820. תקופתו מסמלת את תחילת נפילת השושלת, והחלשות השלטון הקיסרי בסין. החלשות האימפריה הסינית הומחשה במלחמת האופיום הראשונה, ובמרידות שפרצו בעקבותיה. היסטוריונים כדוגמת ג'ונתן ספנס מתארים את הקיסר בתור ”איש טוב אבל חסר יכולת”, אשר תמך בפקידי ממשל שהציגו ”תמונה של סין חזקה ואמידה בלי להתייחס לכלל הבעיות המדיניות פנים או חוץ של המדינה הסינית של צ'ינג”[1]
שנותיו הראשונות
הקיסר דאו-גואנג נולד בהעיר האסורה, בייג'ינג, בשנת 1782 בשם מיאן-נינג (绵宁). שמו שונה למין-נינג (旻宁) לאחר הכתרתו לקיסר. הסימנית הראשונה בשמו הפרטי שונתה ממיאן (绵) למין (旻) כדי להימנע משימוש בהברה נפוצה בשפה. זהו חידוש בו החל סבו, הקיסר שיאנלונג המכהן, שסבר שאין זה ראוי לשלב סימניות נפוצות בשמו של הקיסר, ולהימנע מסימניות שיש עליהן טאבו במסורת הסינית.
מיאנינג היה בנו השני של הנסיך יונגיאן, בנו ה-15 ויורשו של קיסר שיאנלונג. אף על פי שהיה בנו השני של יונגיאן, הוא היה הראשון בתור אחרי הנסיך יונגיאן לרשת את כס הקיסרות. זאת משום שעל-פי "שיטת הדישו", אמו, היטארה, נחשבה כבת זוגו הראשית של יונגיאן, ואילו אחיו הגדול נולד לפילגש של יונגיאן. מיאנינג הועדף על ידי סבו הקיסר שיאנלונג . לעיתים קרובות הוא ליווה את סבו בטיולי ציד. באחד הטיולים, בגיל תשע, הצליח מיאן-נינג הקטן לצוד איילים. הצלחתו זו גרמה נחת רבה לקיסר המבוגר. 5 שנים לאחר-מכן, בשנת 1796, כאשר מיאן-נינג היה בן 14, ירד מכס המלכות הקיסר הסב. אביו של מיאן-נינג, הנסיך יונג-יאן, הוכתר כקיסר בשם ג'יא-צ'ינג, ועשה את היטארה (אמו של מיאן-נינג) לפילגש הקיסרית שלו. שיאנלונג הקשיש, חי שלוש שנים נוספות בפרישה, נפטר בשנת 1799 בגיל 89, כשמיאן-נינג היה בן 17.
בשנת 1813, כשהיה עדיין נסיך, מילא מין-נינג תפקיד מרכזי בהדיפת הסתערות "שמונת הטריגרמות" על העיר האסורה, והריגתם.
שלטונו
מרד קונגסא בשינג'יאנג
בספטמבר 1820, בגיל 38, ירש מיאנינג את כס המלוכה לאחר שקיסר ג'ינצ'ינג נפטר לפתע מסיבות לא ידועות. הוא הפך לקיסר צ'ינג הראשון שהיה בנו הלגיטימי הבכור לאביו. כיום, הוא ידוע כקיסר דאוגואנג, הוא ירש אימפריה בירידה עם המערביים הגוברים בגבולות סין. דאוגואנג שלט כבר שש שנים כשהיורש הגולה של החוג'ות, ג'האנגיר חג'ה, תקף את שינג'יאנג מקוקנד במרידות אפאקי חוג'ה. בסוף שנת 1826, ערי צ'ינג לשעבר קשגאר, ירקנד, חותן ויאנג'יסאר נפלו כולם לידי המורדים. לאחר שחבר בגד בו במרץ 1827, נשלח חוג'ה לבייג'ינג במלטה ברזל ובהמשך הוצא להורג, בזמן שאימפריה של צ'ינג קיבלה את השליטה מחדש בשטחן האבוד.
מלחמת האופיום הראשונה
ערך מורחב – מלחמת האופיום הראשונה
בתקופת קיסר דאוגואנג, סין חוותה בעיות משמעותיות באופיום, שיובאה לסין על ידי סוחרים בריטים. אופיום החל לטפטף לסין בתקופת שלטונו של קיסר יונגג'נג, אך הוגבל לכ-200 שדות בשנה. בתקופת יונגג'נג עלתה כמות זו מכלל של כ-1,000 שדות, 4,000 שדות בעידן הג'יאקינג ולמעלה מ-30,000 שדות בתקופת דאוגואנג. פגישת צומת מלחמה סינית במהלך מלחמת האופיום הראשונה באה כאשר הקיסר דאוגואנג הוציא גזרות אימפריאליות רבות האוסרות על אופיום בשנות העשרים והשמונים של המאה העשרים, אשר בוצעו על ידי לין זקסו, אותו מינה כמפקח קיסרי. מאמציו של לין זקסו לעצור את התפשטות האופיום בסין הובילו ישירות למלחמת האופיום הראשונה. עם התפתחות מלחמת האופיום הראשונה, לין זקסו נעשה חלש ומבוגר. הקיסר דאוגואנג הסיר את סמכותו וגירש אותו לין. בינתיים, בהימלאיה, האימפריה הסיקית ניסתה לכבוש את טיבט אך הובסה במלחמת סין-סיקה (1841–1842). על החופים הפסידה האימפריה של צ'ינג את המלחמה, תוך שהיא חושפת את נחיתותם הטכנולוגית והצבאית למעצמות אירופיות, ונתנה את הונג קונג לבריטים בחוזה נאנג'ינג באוגוסט 1842.
אנטי-נצרות
בשנת 1811 נוספה לחוקה סעיף גזר דין על אירופים למוות בגין הפצת הקתוליות בחוק הנקרא "איסורים על מכשפים ומכשפים" (禁止 師 巫 邪術) בחוק המשפטי של צ'ינג הגדול.[2] פרוטסטנטים קיוו שממשלת צ'ינג תבחין באפליה בין פרוטסטנטיות וקתוליזם, מכיוון שהחוק הזכיר את האחרונים בשמם, אך לאחר שמיסיונרים פרוטסטנטיים מסרו ספרים נוצריים לסינים בשנת 1835 ו-1836, דרש קיסר דאוגואנג לדעת מי הם "הילידים הבוגדים" שבגואנגג'ואו שסיפקה להם ספרים נוצרים.
מותו ומורשתו
הקיסר דאוגואנג נפטר ב-26 בפברואר 1850 בארמון הקיץ הישן, 8 ק"מ מצפון-מערב לבייג'ינג, בעוד שהיה קיסר צ'ינג האחרון שהלך לעולמו בארמון ההוא לפני שנשרף על ידי חיילים אנגלים וצרפתים במהלך מלחמת האופיום השנייה, עשור אחר כך. אחריו הוחלף על ידי בנו הבכור שנשאר בחיים, יהזו, שלבסוף הסתובב כקיסר שיאנפנג. קיסר דאוגואנג לא הצליח להבין את כוונתם או נחישותם של האירופאים, או את הכלכלה הבסיסית של מלחמה בסמים. אף על פי שהאירופאים היו מרוחקים על פני מספר אלפי קילומטרים מתמיכה לוגיסטית בארצות מולדתם, הם יכלו להביא כוח אש נעלה בהרבה בכל נקודת מגע לאורך החוף הסיני. ממשלת צ'ינג הייתה תלויה מאוד בהמשך זרם המיסים מדרום סין דרך התעלה הגדולה, שכוח המשלוח הבריטי ניתק בקלות בג'נג'יאנג. לקיסר דאוגואנג הייתה בסופו של דבר הבנה לקויה של הבריטים והמהפכה התעשייתית שעברו בריטניה ומערב אירופה, והעדיף להעלים עין משאר העולם, אם כי ככל הנראה המרחק מסין לאירופה שיחק תפקיד. נאמר כי הקיסר כלל לא ידע היכן נמצאת בריטניה בעולם. שלטונו של 30 שנה הציג את ההתקפה הראשונית של האימפריאליזם המערבי ואת הפלישות הזרות שיעיפו את סין, בצורה כלשהי, במשך מאה השנים הבאות.
קיסר דאוגואנג נקבר במתחם המאוזוליאום של מו (慕; מואר "געגוע" או "אדמירציה"), המהווה חלק מקברי צ'ינג המערביים, 120 ק"מ דרומית-מערבית לבייג'ינג. קיסר דאוגואנג היה קיסר צ'ינג האחרון שהצליח לבחור יורש בין בניו שכן לממשיכי דרכו היה רק בן אחד שנותר בחיים או לא היו להם צאצאים.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ John B. Vickery, Kingsley Amis, London: Palgrave Macmillan UK, 1990, עמ' 149–166, מסת"ב 978-1-349-20847-0
- ^ Green rose, Notes and Queries s2-XII, 1861-10-26, עמ' 336–337 doi: 10.1093/nq/s2-xii.304.336k
31772305דאוגואנג, קיסר סין